חשיפת 'פרשת ישראל ביתנו' - כן לפני הבחירות

חשיפת הפרשה החדשה, בכיכובם של בכירי "ישראל ביתנו" בראשות סגנית השרה פאינה קירשנבאום, עוררה את התגובה הצפויה מצד המפלגה: "כפי שקרה בכל מערכת בחירות מאז הוקמה ישראל ביתנו בשנת 1999, גם הפעם לא מוותרים במשטרה על מעצרים מתוקשרים וחקירה נגד אנשי המפלגה".

אכן, כאשר חקירה שמתנהלת למעלה משנה הופכת מסמויה לגלויה שלושה חודשים לפני הבחירות ניתן לחשוב על התערבות לא לגיטימית של המשטרה והפרקליטות בהליכים הדמוקרטיים. אבל, האם אין זו חובתם ליידע את הציבור על האפשרות שהוא עלול להצביע עבור חשודים ונחקרים פליליים?

הדילמה הזו מוכרת היטב כשנחשף כי ראש הממשלה אריאל שרון נחקר, ערב הבחירות לכנסת ה-16 ב-2003. אז לא טרח היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לעדכן את הציבור והעדיף לרדוף את מדליף הידיעה. את המשימה ליידע את הציבור נטלה על עצמה הפרקליטה עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ שאף שילמה מחיר כבד ותיזכר כאחת מעובדות הציבור הבודדות בתולדות מדינת ישראל שהורשעו ואיבדו את עולמם על הדלפה. הדלפה שניתן לצבוע אותה כפוליטית, אפילו כפוגעת בחקירה, אך גם כערכית – אחד הטעמים שאולי הצטרף לשיקולי היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בחשיפת הסיפור.

תחנת המעבר מחקירה סמויה לגלויה היא תוצאה של החלטה שמאזנת שיקולים ואילוצים שונים. לעתים, נדרשת חקירה סמויה כדי להמשיך ולאסוף ראיות מתחת לרדאר של הנחקרים. לעתים צריך לעצור חשודים כדי למנוע שיבושים ותיאומים.

נגד וינשטיין הופנתה לא מעט ביקורת על ריפיונו בחקירות בכירי השלטון, על מאמציו לצנן את רשויות האכיפה. וינשטיין טוען שבדיוק להיפך, שלעולם לא היה חשד בתחום השלטוני-ציבורי שלא עודד השוטרים למצותו עד תום. מה שכן, לבית המשפט הוא לא מוכן ללכת עם תיק שביר ללא סיכוי אמיתי להרשעה. וזכור הוויכוח הגדול על תיק חברות הקש של ליברמן. וינשטיין משוכנע עד היום שצדק, ובמשרד יש כאלה שזוכרים היטב כי נחישותו של פרקליט המדינה להגיש את התיק בלטה יותר כלפי חוץ מאשר בתוך המשרד.

ולכן, דווקא זהירותו של וינשטיין אמורה להיזקף לזכותו אל מול טענות ישראל ביתנו. לא מדובר ביועץ שקדם לו, מני מזוז, שהשיק כל שני וחמישי בדיקה או חקירה נגד שר/ח"כ/ראש עיר. כשהמהלך מנוהל ומפוקח בידי וינשטיין, שנטען עליו כי מונה בידי נאמן וליברמן כדי לסגור תיקים – צריך לקחת ברצינות את ההחלטות שהוא מקבל. במיוחד אל מול סגן שר או חבר כנסת. ההחלטה לעבור לחקירה גלויה, מלמדת לא רק על החומרה, אלא גם על עוצמת הראיות. ושני אלה מאפילים על העיתוי – לפני הבחירות - ואולי אף מצדיקים אותו.