אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
על חשבון העסקים בצמיחה צילום: עמית שעל

על חשבון העסקים בצמיחה

קופות המוסדיים מלאות וסכומי עתק זמינים לא מושקעים בכל רובדי הכלכלה המקומית, בעוד עסקים בצמיחה מתקשים לגייס את ההון הדרוש להם. אילו היו מפנים אפילו 5% מהכסף שהם משקיעים לעסקים בצמיחה, היה אפשר להתחיל לדבר על תיקון בעיות הליבה שוק ההון שלנו

26.12.2014, 08:36 | אמיר ברמלי

"התלות במערכת הבנקאית מותירה את קבלת ההחלטות באשר להקצאת האשראי במשק כולו בידי מעטים, ומביאה לצמצום ניכר במגוון מקורות האשראי". כך כתבו חברי ועדת בכר בפרק המקדים שעסק בבעיות הליבה הכלליות בשוק ההון המקומי. כיום, כמעט עשור אחרי שינוי החקיקה והעברת השליטה והאחריות על כספי הפנסיה, נוצר מצב אבסורדי חדש שבו קופות המוסדיים מלאות וסכומי עתק זמינים לא מושקעים בכל רובדי הכלכלה המקומית, בעוד עסקים בצמיחה מתקשים לגייס את ההון הדרוש להם.

המצב שבו מודדים ומבקרים את פעילות המוסדיים אך ורק במישורים של דמי הניהול שהם גובים, או התשואה קצרת הטווח שהם משיגים, חייב להיפסק. גם מונחים של מדיניות השקעה ותרומה לצמיחת המשק המקומי צריכים להעלות על שולחן הניתוחים. אם הרגולוטור והמחוקק יבדקו את פעילות המוסדיים גם מהפריזמה הזו, הם יוכלו להגיע בקלות למסקנה שחייבים להמשיך את הרפורמה ההיא מלפני כ-10 שנים ולחייב את המוסדיים להשקיע חלק משמעותי מהון שהם מנהלים גם בעסקים בצמיחה

עבור עסקים בצמיחה, שבאמת זקוקים לאשראי, הצורך בהגדלת מגוון מקורות האשראי הפך כואב יותר ויותר ככל שפחת ההיצע העומד בפניהם. לבנקים יש פחות מקורות לביצוע השקעות חדשות ולהזרמת אשראי למגזר העסקי. המוסדיים לעומתם, יעדיפו להעניק אשראי בגובה עשרות ואפילו מאות מיליוני שקלים אבל לא יאפשרו לעסק ללוות מאות אלפים או מיליוני שקלים בודדים. המערכת שלהם אינה בנויה לזה.

הגופים המוסדיים, שהחליפו את הבנקים כספקי האשראי העיקריים וכמזרימי ההשקעות החדשות לעסקים, לא פיתחו עד היום חטיבות אנליזה והערכת סיכונים עבור חלקים גדולים של המגזר היצרני במשק הישראלי. מדובר במיליארדי שקלים פנויים להשקעה שאינם מוצאים אם דרכם לעסקים בצמיחה. פעילות ההשקעה של המוסדיים תוך פיזור סיכונים רוחבי, על פני ההיצע הקיים בבורסה ובזירת ההנפקות החדשות, במקום לעומקה של הכלכלה המקומית.

ארכיון, צילום: דוד הכהן ארכיון | צילום: דוד הכהן ארכיון, צילום: דוד הכהן

זהו המצב פחות או יותר מאז המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008, מאז נע סך האשראי של המגזר העסקי מהבנקים, מהמוסדיים ומחו"ל על כ-750 מיליארד שקל. "בשנים שחלפו מאז פרוץ המשבר הפיננסי העולמי נרשם גידול איטי באשראי למגזר העסקי", כותבים בבנק ישראל בסיכום שנת 2013 ("דין וחשבון"). עוד הם כותבים בנוגע למגזר העסקי: "היחס בין האשראי למגזר העסקי ובין התוצר העסקי ירד מרמה של כ-120% בשנים 2009 ו-2010 לכ-100% ב-2013, שיעור נמוך בהשוואה למדינות מפותחות אחרות".

תחזיות עצובות לשנת 2015

האבסורד הוא שלעסקים בצמיחה כמעט ולא נותרו פלטפורמות לגיוס כסף, ועצוב אף יותר לשמוע את בתי ההשקעות הגדולים ואת האנליסטים המוסדיים בתחזיותיהם לשנת 2015. רבים מהם לא מתכוונים לחפש את ההשקעה ואת התשואה הבאה בתחומי ישראל וממליצים לחפש אותן מעבר לים. העובדה שהבורסה הישראלית ראתה ימים יפים יותר בעשור האחרון עדיין לא מסביר את הרצון לסחור בכספי הפנסיוניות בחו"ל, במקום להשקיע אותם פה בארץ ולקבל פחות או יותר, את אותה תשואה. אולם השקעה מקומית מניבה תועלות נוספות מלבד תשואה.

העומק והפיזור צריכים להגיע מהקצאת אשראי מאוזנת ושקולה, ובעיקר מיכולת לספק מימון בסכומים נמוכים יחסית למספר גדול של עסקים וחברות. מנגנוני השקעה כאלה במגזר העסקי הם קודם כל מנוע צמיחה רענן למשק, אבל הם גם המרכיב החסר בפיזור של התיק החשוב ביותר – תיק הפנסיה שלנו.

בחזרה לאותה רפורמת בכר, אם אחת ממטרותיה הייתה להביא למגוון (ולפיזור) של מקורות האשראי על פני הכלכלה כולה, הרגולטורים שנמצאים כעת על ההגה צריכים לדאוג לחייב את הגופים המוסדיים להשקיע בכל העסקים, וקודם כל בישראל. אילו היו מפנים אפילו 5% מהכסף שהם משקיעים לעסקים בצמיחה, היה אפשר להתחיל לדבר על תיקון בעיות הליבה שוק ההון שלנו. פיזור ההשקעות והקטנת הסיכון יהיו רווח נקי שיושג על הדרך.

הכותב הוא יו"ר ומייסד קבוצת רוביקון

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
מאז שהבנקים מקבלים כסף חינם, כווווווולם עסוקים הברצת מניות, ולא בהשקעה
בכלכלה היצרנית. ואפרט: הבנקים המרכזיים מחלקים כסף חינם לבנקים המסחריים, תוך השערה/כוונה/הנחה שהבנקים המסחריים יתנו הלוואות לכלכלה היצרנית, ובכך יביאו להנעת הכלכלה. מה עושים הבנקים המסחריים עם הכסף שקיבלו (ומקבלים) בחינם ? מריצים איתו מניות. הרצת מניות מניבה רווחים מהירים (על הנייר). מאותם רווחים (מדומיינים - על הנייר), מחלקים הבנקים המסחריים בונוסים למנכל, לסמנכל, לסמנמנכל, ואפילו לסמנמנמנמנמנמנמנמנמנמנמנכל. אפילו סנט שחוק אחד לא מגיע לכלכלה היצרנית. את הסכיו שנתנו הבנקים המרכזיים בחינם לבנקים המסחריים, היו יכולים לתת בחינם לממשלות. מה היו עושות הממשלות אם הכסף הזה, במידה והיו מקבלות כסף בחינם ? היו בונות תשתיות חדשות, מתחזקות תשתיות קיימות, מקימות כיתות לימוד, משקיעות במחקר ופיתוח - או במילים אחרות ---- מעסיקות אנשים ---- !!!! אנשים שעובדים, מקבלים משכורת. אנשים שמקבלים משכורת קונים דברים. כשאנשים קונים דברים יש ביקוש, והמחיר עולה, ואיתו גם האינפלציה. סביר להניח שאם אני ראיתי את התהליך הזה, גם בבנקים המרכזיים ראו אותו. סביר גם להניח שהם ראו שזה מה שקורה, כבר בחודשים הראשונים של ה"הקלה הכמותית". עצם זה שהם ממשיכים לתת כסף לבנקים המסחריים, שבתורם, מריצים מניות, ולא מזיזים במילימטר את הכלכלה, מעיד על כך שהכלכלה ו/או האינפלציה לא מעניינת את הבנקים המרכזיים. מעיד על כל שכל מה שמעניין את הבנקים המרכזיים, זה לנפח את כיסי חבריהם הבנקאים.
27.12.14
1.
חייבים להעניק לעסקים קטנים תשתית נאותה לצמיחה
צודק אמיר ברמלי בקריאתו להעניק לעסקים קטנים ובינוניים מוטי-צמיחה כלים פיננסיים נאותים לקידום עסקיהם. הרפורמות המדוברות בשוק ההון כולל הסקטור הבנקאי לא מתקיימות בשל אילוצים רגולטורים, חישובים פוליטיים צרים, לחצי לוביסטים ומה לא. יש לאפשר ליזמים יצירתיים כדוגמת ברמלי תשתית רגולטורית נאותה לקידום תוכניות אופרטיביות שיפתחו בפני יזמים ועסקים בהתהוות מסלולי צמיחה בעלי אופק התכנות סביר וזאת למרות השוק כיום הוא מפלה בצורה מקוממת בין עסקים גדולים וקטנים כשמדובר בגיבוי וסיוע פיננסי.
דני צימט , תל-אביב  |  26.12.14