פרי העץ המורעל

החלטת בית המשפט העליון מהיום (ה') להרשיע את מליסרון בפרשת הרצת אג"ח החברה היא צודקת וראויה לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה ערכית. חברה מתוקנת של בני אדם לא יכולה לקבל מצב שגוף המרוויח מכספי עבירה פלילית שביצע אדם שפעל בשמו ועבורו, לא ייתן על כך את הדין. הניסיון של מליסרון לבנות טיעון משפטי מפולפל שכל מטרתו לנתק אותה מאדם שפעל על מנת להעשיר את קופתה, ובגלל זה גם הולך עכשיו בצדק לכלא, היא לטעמי לא פחות מלא מוסרית.

ב-85 עמודי פסק הדין המנומק שכתבו שופטי ההרכב בראשות אליקים רובינשטיין, אפשר למצוא את הנימוקים המשפטיים מדוע טעה השופט חאלד כבוב כשזיכה את מליסרון מהעבירות שיוחסו לה. הם מספקים הסבר בהיר מדוע גולן מדר, מנהל הכספים של בעלת השליטה (64%) עופר השקעות שהורשע בהרצת האג"ח, הוא בעצם אורגן של החברה שפעל בשמה ומטעמה. כלומר ישות בשר ודם שלא ניתן להפריד בין מעשיה לבין אלה של מליסרון. וזאת על אף שהחברה טענה שהוא לא נשא בה שום תפקיד רשמי, אלא רק היה סוג של יועץ פיננסי.

זוהי החלטה חשובה גם מבחינה ציבורית. השופט כבוב קבע במפורש בהכרעת הדין בפרשה כי מדר "לא ביצע עבירה למטרת בצע כסף אישי". אם מעשי התרמית לא בוצעו למטרה אישית, אז לאיזה מטרה כן? התשובה כפי שהיא עולה מפסקי הדין היא ברורה: מדר רצה להעלות את שער האג"ח כדי שמליסרון תוכל לגייס יותר כסף מהציבור. הוא גם הצליח בכך. ואת פירות העץ המורעל הזה קטפה מליסרון.

צריך להבין שהשער המעוות שיצר מדר גרר תגובת שרשרת. המכרז המוסדי שנערך בנובמבר 2009 ונסמך על השער בבורסה כמדד יחוס, נסגר במחיר שהיווה את מחיר המינימום במכרז לציבור. ההזמנות מהציבור עמדו כמה ימים לאחר מכן על סכום כולל של כ-170 מיליון שקל. כמה תרמה המניפולציה על שער האג"ח להגדלת הסכום שגייסה מליסרון? אי אפשר לדעת בדיוק. אבל לא ניתן לחלוק שהייתה לכך תרומה.

והנה למרות שמליסרון הרוויחה ממעשיו של מדר, השופט כבוב לא כרך אותה במסגרת ההרשעה ביחד עם בעלת השליטה עופר השקעות. זהו נושא שעורר קושי ברמה הערכית. קושי שהשופט רובינשטיין עמד עליו כשציטט פסיקה של בג"צ שניתנה כבר בשנת 1950 לפיה "לא זו בלבד שמוזר ובלתי רצוי יראה הדבר, אלא שנשים לאל את כוונת המחוקק, אם ניתן לגופים מאוגדים לומר 'יעמוד לדין החבר הפרט אשר ידו הייתה במעשה, ואנחנו נמלטנו'".