המפוספסים של 2014
רגע לפני ש־2015 נכנסת תנו צ'אנס לדברים הטובים שקרו ב־2014 ומשום מה לא זכו להצלחה הראויה. לדעתנו
תינוקות: מוקסינים
המוקסינים קיבלו השנה טוויסט ילדותי, והם נמכרים בטירוף בכל העולם לתינוקות משלב הלידה בשלל צבעים ועיצובים. רק בארץ, משום מה, עדיין לא השכילו לאמץ את הלהיט.
מסעדה: בר היין פורטו, תל אביב
הוא קטן, נחבא ומציע חוויית בילוי אינטימית. שבו בפורטו (טשרניחובסקי 6 תל אביב) בשישי בצהריים, הזמינו בקבוק יין פורטוגלי שהבעלים מייבא (ותקבלו אותו במחיר מדף בתוספת דמי חליצה של 20 שקל), נשנשו צלחת של גומז דה סה (סלט תפוחי אדמה עם נתחי דג קוד מומלח, זיתים שחורים וביצה קשה) וסלט תמנון קר (48 שקל לכל אחת מהמנות) ותנו ליין לעשות את שלו. בסביבות שלוש אחרי הצהריים קרני השמש ינחתו על השולחן שלכם בדיוק בזווית הנכונה כדי לתחזק את הפנטזיה האורבנית המושלמת. לסיום, הזמינו את טארט השוקולד האלוהי (36 שקל) ושתי כוסות פורט. ככה מתחילים סופ"ש.
ספר: "שנים עשר השבטים של האטי"
יש ספרים שאין איך לתאר אותם אלא כמקסימים - ו"שניים עשר השבטים של האטי" מאת איאנה מאתיס (בהוצאת עם עובד) הוא פשוט ספר כזה. מאתיס משרטטת את דמותה של אשה קשה ומורכבת בשם האטי, דור שני לעבדים משוחררים, דרך סיפוריהם של ילדיה הרבים. זה רומן רב־קולי, וכל פרק בו לא רק פורס את סיפורו האישי של אחד הילדים בנקודת זמן מסוימת בהיסטוריה של שחרור השחורים בארצות הברית, אלא גם מוסיף פרטים לסיפורה של האם, שדמותה נוצרת בכמעין פאזל דרך עיניהם של אחרים.
סנסציית רשת: The Fat Jew
הוא התחיל על תקן אידיוט, אבל השנה הוכתר ג'וש אוסטרובסקי (30), קומיקאי ניו־יורקי יהודי המוכר כ"The Fat Jew", לסנסציית רשת אדירה. אוסטרובסקי היה חבר בקולקטיב ראפ מצליח, אבל ב־2012 הוא שינה כיוון והצטרף כמגיש לערוץ !E. ואז הגיע האינסטגרם ואיתו תמונות של אוסטרובסקי עומד, בקוקו ובבגדים זרחניים או תחתונים, לצד חיות, ג'אנק פוד ותינוקות — שהדליקו יותר מ־2 מיליון עוקבים. הפרסונה הנלוזה הזאת וההומור שהוגדר ב"ניו יורק טיימס" כלעג לתרבות המדיות החברתיות הביאו לפריצה הגדולה בזכות יותר מ־2,500 דולר שהוא מקבל כיום עבור תמונות עם מוצרים או נוכחות באירועים. השנה גם מכר אוסטרובסקי תסריטים לכמה מרשתות הטלוויזיה הגדולות וחתם על חוזה לספר.
כושר: Bodyblade
המוט הגמיש שרוטט ומפעיל כמות לא מבוטלת של שרירים הוכתר בחו"ל כטרנד, אבל מועדוני הכושר בישראל עדיין לא שמו לב אליו. חבל.
הצגה: "בית ברנרדה אלבה" בתיאטרון באר שבע
"בית ברנרדה אלבה" של תיאטרון באר שבע היא, ללא ספק, אחת ההצגות המרשימות והטובות של 2014. המחזה מאת פדריקו גרסייה לורקה בבימוי גדי רול עלה לפני חודשיים, ואף שהביקורות היו מלטפות, ההצגה בהחלט ראויה לציון מעבר לכך. עידית טפרסון חזרה לתיאטרון באר שבע אחרי שנים בהבימה, היישר לתפקיד הנחשק של ברנרדה העריצה, שכופה על חמש בנותיה שמונה שנות אבל והיסגרות בבית אחרי מות אביהן. תפיסת החלל של רול והתפאורה שיצר בעקבותיה רוני תורן — במת קופסה צהובה ובוהקת עם קירות עירומים וכיסאות שחורים — והאופן שבו השחקניות נעות על הבמה, בדיוק שהוא על גבול המחול, הם מסוג הדברים שנחרתים בזיכרון.
סרט: "איש מבוקש מאד"
קצב אטי ומהורהר, עלילה שמבוססת על ספר של ג'ון לה־קארה, ומעל הכל פיליפ סימור הופמן אחד, שחקן נהדר שמותו צובט את הלב.
אופנה: Tata Naka
התאומות הגיאורגיות טמרה (טאטה) ונאטשה (נאקה) סורגולדזה הן אולי מעצבות האופנה הכי מעניינות שלא שמעתם עליהן. כשהמותג שלהן, Tata Naka, החל להצליח הן התמקמו בלונדון, ושם פועל כבר עשור בית האופנה שפתחו, נוסף לשואו־רום בפריז. בשתי העונות האחרונות הקולקציות שלהן התהדקו, התגבשו וזכו לתשואות מקיר לקיר. העיצובים שמחים וצבעוניים, הגזרות אמנותיות באופן כמעט מוזיאוני והבדים מעוטרים בהדפסים מקוריים שהן יוצרות ברוב כישרון. מעבר לבגדים מציע המותג גם נעליים ואקססוריז, שמשלימים את הסגנון הכה מיוחד. אין פלא שהבנות זכו שלוש פעמים ברציפות בפרס "הדור הצעיר", שמעניקה מועצת האופנה הבריטית במהלך שבוע האופנה בלונדון. Tatanaka.com (משלוח מ־22 ליש"ט).
גלריה: פלורנטין 45
בלי יחסי ציבור וכמעט ללא פרסום הציגה השנה גלריה פלורנטין 45 התל־אביבית כמה מהתערוכות היותר מעניינות שנראו פה. הגלריה שגילת נדיבי הקימה ומפעילה זה שמונה שנים שוכנת קצת מחוץ לריכוזי הגלריות במרכז העיר ובקריית המלאכה שבדרומה. הגדולה של נדיבי, שגם אוצרת חלק מהתערוכות עם ורה פלפול, היא היכולת להביא אמנות עכשווית טובה אבל גם נגישה: כזו שתגרום לכם להגיד "איזה יופי", בניגוד ל"לא הבנתי".
השנה הוצגו בגלריה בעיקר תערוכות קבוצתיות, שהטובות בהן היו "טבוע בחומר" ו"שתיים בסולם ריכטר" - האחרונה על שם יצירתו של שוני ריבנאי (בתמונה). בהחלט שווה לראות מה מחכה לנו שם ב־2015. הכניסה חופשית.
טלוויזיה: "האמריקאים"
יש המון סיבות טובות לראות את "האמריקאים" לפני שתחוסל. החשובה שבהן היא שהיוצרים (האמריקאים) עושים את הלא ייאמן ומפגינים אמפתיה דווקא למרגלים רוסים בוושינגטון.
איפור: מברשת של וויין גוס
היסטריה כזו לא נראתה בעולם הטיפוח מאז 2013, אז יצא וויין גוס, אמן מייק־אפ ובלוגר יוטיוב עם 2 מיליון עוקבים בקולקציית מברשות ראשונה שאזלה בתוך חמש דקות. השמועה על ה־Holiday Brush הרב־תכליתית שלו (85 דולר ב־beautylish.com) עשתה השנה את שלה, וצברה רשימת המתנה של כ־13 אלף לקוחות. למה? כי מלבד עבודת יד יפנית (יותר מ־20 בעלי מקצוע מעורבים בהכנת כל מברשת), נעשה שימוש בשערות עז רכות כענן ו"נטולות התאכזרות" לחיות.
רשת: פופקורן טיים
בחודש מרץ האחרון צצה ברשת תוכנה קטנה שפיתחו כמה מתכנתים ארגנטינאים. פופוקורן טיים עשתה דבר פשוט: חיברה בין המאגר העצום של סדרות וסרטים פיראטיים ברשתות שיתוף הקבצים לבין ממשק משתמש פשוט להפליא, דמוי נטפליקס אבל טוב יותר, שחוסך מהצופים את כאב הראש של החיפוש ואת הפרות החוק שכרוכות בכך.
האולפנים הגדולים החלו לפעול נגד פופקורן טיים באמצעים משפטיים, מאבק שהוביל לפרישת מפתחי הפרויקט אבל לא הצליח להרוג אותו. הזמינות של כמעט כל סרט וסדרה לצפייה באיכות גבוהה ועם כתוביות בכל שפה מתוך קטלוג נוח לחיפוש היא לא פחות ממהפכה, בסדר גודל דומה לזו שחוללה נאפסטר בתעשיית המוזיקה.
מוזיקה: Gavlyn
אם לא שמעתם על גאבלין (Gavlyn) זה לא כל כך מפתיע. הראפרית המעולה בת ה־23 מלוס אנג'לס לא מתאימה בדיוק לשבלונה של סופרסטארית - היא לא צווחנית, המוזיקה שלה לא מצפצפת וחורקת ובקליפים שלה היא לבושה. האלבום שהוציאה השנה, "Modest Confidence", מתחמק מטרנדים ומתכתב עם תור הזהב של ההיפ הופ של שנות התשעים, מה שאומר מוזיקה פאנקית, מעושנת וגרובית. נסו את "Cheaters", שמעניק פרשנות חדשה מבריקה וסוחפת ל"And I Love Her" של הביטלס.
ספר ילדים: "The Book with No Pictures"
ספר ילדים בלי תמונות? הייתכן? כן, והוא אפילו מעולה. בספטמבר האחרון יצא הספר בעל השם הפשוט "הספר ללא תמונות" שכתב בי. ג'יי. נובאק, תסריטאי ושחקן יהודי־אמריקאי. ספרו של נובאק (10.79 דולר באמזון), שהתפרסם בזכות השתתפותו בסיטקום המצליח "המשרד", התמקם השנה בראש רשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס". הטריק פשוט - כל מה שכתוב חייב להיקרא בקול רם, גם מילים לכאורה חסרות משמעות. הביקורות המשבחות והמכירות ההיסטריות מדברות בעד עצמן, עכשיו נותר לתרגם אותו לעברית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה