כוונה להשפיע היא כוונה לרמות: המסר שמאחורי הרשעת מליסרון

תיק מליסרון שהסתיים בשבוע שעבר בבית המשפט העליון שולח איתותים חזקים לשלושת אחיו שמתבררים כעת בבית המשפט המחוזי: מנופים פיננסיים, פסגות ואי.די.בי – כל הארבעה עוסקים בהשפעה על נייר ערך סמוך לאירוע דרמטי בחיי החברה - הנפקה (מליסרון ואי.די.בי), השגת כרטיס כניסה למדד ת"א־100 היוקרתי (מנופים) והשגת יחס המרה טוב יותר מהאוצר במכרזי חלף (פסגות). בכל הארבעה נפלה ותיפול ההכרעה על עצם הלגיטימיות שבהשפעה על שערי המניות. אם מדובר בפעולות אמיתיות לגיטימיות או בכאלה שמאחוריהן כוונת מרמה פלילית.

גולן מדר, מנהל כספים בעופר השקעות, נידון לשנת מאסר ולקנס של 100 אלף שקל. וכבר כאן יש בשורה די קשה לכוכבי הפרשות הממתינות. מדר לא היה בעל שליטה ולא נחשב כנהנה ישיר מהרווחים. לכל היותר הוא "הצטיין" בשליחות שהוטלה עליו. ואם מדר, הדג הקטן יחסית, הולך לשנת מאסר - מה צפוי לכרישים גדולים יותר כמו נוחי דנקנר וג'קי בן זקן אם יורשעו?

"עירוב מטרות"

מה קרה במליסרון? בתמצית, מדובר באשכול חברות של האחים עופר - שתיים פרטיות ואחת ציבורית. חברה אחת (עופר השקעות) החליטה על השקעה מסוימת, חברה אחרת (עופר פיתוח) ביצעה את ההשקעה בפועל, והחברה השלישית, מליסרון הציבורית, נהנתה מההשקעה - גיוס גבוה בהנפקה. על מדר הוטל להעלות את הערך בבורסה כדי להגביר את האטרקטיביות של מליסרון לקראת ההנפקה. מדר קנה אג"ח במחירים מופקעים כדי שהמחיר בבורסה, שהוא הרפרנס למחיר שניתן לקבל מהציבור בהנפקה, יהיה גבוה ככל האפשר. משום שאם המחיר בשוק יהיה נמוך, ברור שאין לצפות שהציבור ישלם יותר בהנפקה.

בשוק, שהוא זירת מפגש בין קונים למוכרים, תמיד יהיו מי שיקנו במחיר גבוה. הם עשויים להיות סתם קונים טיפשים או כאלה שרוצים לרכוש כמות גדולה ולכן מוכנים לשלם יותר. מדר קנה במחיר גבוה כדי להכתיב את שער המניה ולמעשה לדחוף אותו מעלה. לפי פסקי הדין של השופטים חאלד כבוב במחוזי ואליקים רובינשטיין בעליון, הוא פעל בעירוב מטרות: "מטרתו האחת, מטרה כלכלית לגיטימית, להשקיע בנייר הערך לטובתה של חברת עופר פיתוח; מטרתו האחרת, מטרה מרמתית ברורה, להשפיע על השער ולהביא את מחיר האג"ח ל־117 אגורות, כפי שעשה בהצלחה. מכאן עולה כי מדר פעל כדי להשפיע על השער בדרכי תרמית".

הניסוח הזה מניח את המבוקש. אם קובעים מראש שהעירוב הוא בין מטרה כלכלית ומטרה מרמתית, הרי שצובעים מראש את הפעולה כולה בגוון פלילי. ניסוח מדויק יותר צריך להיות כזה: מטרה כלכלית לצד כוונה להשפיע. ועכשיו צריך לבדוק אם הכוונה להשפיע היא אכן מרמתית. התביעה ובתי המשפט ראו בכוונה עצמה כמזהמת את הפעולה. ההגנה טענה שכל מהות הפעולה של סוחרים בשוק ההון היא להשפיע על השער. ואכן רובינשטיין מתאר מצב כזה: "השקעתו של פלוני תשפיע על השער, אך הדבר יהא תוצאת לוואי לפעולתו הכלכלית הלגיטימית ובלי שפלוני יתכוון לכך. במקרה זה אף שפעילותו של פלוני השפיעה על השער, ספק אם נגרם נזק בר־הגנה לשוק ההון או לציבור המשקיעים, ולכן מקרה זה אינו בא בגדרי עבירת המניפולציה".

כדי להוכיח שההשפעה היא מרמתית, טוענים הסנגורים בכל תיקי ההשפעה, יש צורך בדבר נוסף חזק יותר - משהו שיהפוך את "תוצאת הלוואי הלגיטימית" לעבירה, את המודעות התמימה לעצם ההשפעה לכוונה פלילית להשפיע.

הנהנה הוא שישלם

בכל ארבעת התיקים שהזכרנו הדבר הנוסף הוא העיתוי והשיחות. ההשפעה על השער נעשית סמוך לאירוע גדול, חגיגה שלכבודה מנפחים את הבלונים, ההנפקה שבפתח או הרצון להיכנס למדד יוקרתי יותר. את הדבר הנוסף ניתן כמובן ללמוד מתוך השיחות וההקלטות. לשיחות תמיד ניתן לתת פרשנויות שונות. ההגנה מגמדת אותן לדברי שחץ ורהב, המקובלים על החבר'ה בתחום. ואולם, הלקח מערעור מליסרון הוא שהשופטים נוטים לתת לשיחות את הפרשנות המחמירה, וכשהם מחברים את הדיבורים לעיתוי ולנסיבות - קנייה ביוקר כדי שהערך יוחזר בהנפקה - הדרך להרשעה די בטוחה.

השופט כבוב במחוזי זיכה את מליסרון. רובינשטיין בעליון הרשיע אותה. זה עוד מסר מבשר רעות לתיקים הממתינים: הרחבת האחריות הפלילית גם לחברות. מדר לא שימש אורגן של מליסרון, אלא איש הכספים של עופר פיתוח, אבל מליסרון היא הנהנית מפעולתו, כשהיא עצמה חלק מאשכול החברות שהוא שירת ובמסגרתה התבצעה המניפולציה. אחריותה של מליסרון, כתב רובינשטיין, פחותה מזו של עופר, שכן פעולת הרכישה נעשתה מתוך עופר, הכספים היו כספי עופר וההחלטה התקבלה בדירקטוריון עופר. רובינשטיין אף גוזר מכאן כלל: מי שנהנה, כלומר מליסרון, הוא שישלם.

נכון שהטלת אחריות פלילית על חברה מענישה בעצם את הציבור, את בעלי המניות ש"משלמים" את הקנס. מנגד, יש ערך חינוכי־הרתעתי בעונש, בתמריץ ליצירת תוכניות אכיפה פנימיות ולשכלול מנגנוני הפיקוח על פעילויות חריגות ועברייניות. וחוץ מזה, הקנס ממילא נבלע ברווחים הגדולים שצמחו למליסרון לאחר ההמראה הפלילית של מניותיה. לפי דו"חותיה, הכנסותיה בעת ביצוע העבירה ב־2009 היו 382.2 מיליון שקל, לעומת 283.1 מיליון שקל ב־2008. ולכן הקנס הועמד על 1.1 מיליון שקל. "כל סכום נמוך מכך לא יהיה בו כדי להרתיע את החברה או חברות דוגמתה מביצוע מעשים דומים בעתיד", חרץ רובינשטיין.