סטיבן ג'רארד עוזב את ליברפול בלי אליפות. קורבן של נסיבות?

סטיבן ג'רארד הודיע היום (ו') שהוא יעזוב את ליברפול, הקבוצה שבה גדל ושיחק כל הקריירה שלו. "זו ההחלטה הקשה בחיים שלי", אמר האוהד והקפטן של הקבוצה. "זו החלטה קשה בשבילי ובשביל המשפחה שלי ושקלנו את ההחלטה הזו הרבה זמן". ג'רארד ציין שהוא לא יעבור לקבוצה אחרת באירופה. "אני בחיים לא אחשוב על להתמודד נגד ליברפול", טען הקשר בן ה-34 שעל פי הערכות יעזוב את אירופה כדי לשחק ב-MLS האמריקאית.

סטיבן ג'רארד היה קשר 50/50 כמעט מושלם. נחוש, עוצמתי, מדויק, בעיטה חזקה, החבילה המלאה. הוא היה אחד מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים של הפרמיירליג, כבש 180 שערים ב-695 הופעות, שיחק 114 פעמים בנבחרת אנגליה, 8 פעמים נבחר להרכב השנה של הליגה, 3 פעמים להרכב השנה בעולם של פיפ"א. הוא זכה ב-10 גביעים חשובים (גביע אופ"א, שני גביעי אנגליה, שלושה גביעי ליגה, גביע הקהילה, שני סופר קאפים אירופים ובגביע האלופות ההיסטורי של 2005, כשהוא מוביל את ליברפול חזרה מפיגור 0-3 לניצחון בפנדלים על מילאן הגדולה). בכל עידן אחר בליברפול הוא כנראה היה מוביל את הקבוצה לאליפות.

ליברפול היתה קרובה לזכות פעמיים באליפות בזמנו של ג'רארד ופעמיים הפסידה לקבוצות עשירות וחזקות יותר. היא ניסתה לעשות את דרכה חזרה לצמרת הגבוהה באמת מספר פעמים אבל אף פעם לא הצליחה - בגלל עניינים כלכליים, ניהוליים.

מימין: סטיבן ג'רארד, עם מריו בלוטלי | צילום: איי אף פי

הקבוצה, שהיתה קבוצת הפרמיירליג האחרונה עם אתר אינטרנט ועד 2007 תפקדה ללא מנהל מסחרי, חיה במשך שנים על המומנטום של הקבוצה הגדולה של שנות השבעים והשמונים, אבל המציאות היתה שהיא מפגרת ברמה הניהולית והכלכלית מאחורי הקבוצות הגדולות של אנגליה ואירופה.

משנת 2012/13 היא כבר לא אחת מ-10 הקבוצות המכניסות ביותר באירופה, משהו שהצליחה לעשות מאז שנות ה-90' המאוחרות. ב-2004/05 ליברפול הכניסה 181 מיליון יורו (מקום שמיני במאני ליג של דלויט), קצת פחות מבאיירן מינכן השביעית, שהכניסה באותה תקופה 189 מיליון יורו. במאני ליג האחרון של דלויט, ליברפול, במקום ה-12 עם הכנסות של 240 מיליון יורו בעוד שבאיירן מינכן, במקום השלישי, הכניסה 431 מיליון יורו.

ג'רארד היה קורבן של חשיבה מיושנת של הנהלת הקבוצה שלו וחוסר יציבות ניהולית בשנים רבות מדי. גם הכניסה של הכספים הגדולים של רומן אברמוביץ' והשייח' מאנסור היכו את ליברפול (וכוחות מסורתיים אחרים כגון מנצ'סטר יונייטד וארסנל) קשה.

זה לא שליברפול לא ניסתה לקנות את דרכה חזרה לצמרת הפרמיירליג. מאז 2003 רק שלוש קבוצות אנגליות הוציאו יותר כסף מליברפול בשוק העברות השחקנים. הקבוצה השקיעה 608 מיליון ליש"ט ברוטו (242 מיליון ליש"ט נטו) אבל הסכומים התגמדו ביחס לצ'לסי (897 מיליון ליש"ט ברוטו ו-582 מיליון ליש"ט נטו), מנצ'סטר סיטי (759 מיליון ליש"ט ברוטו ו-531 מיליון ליש"ט נטו) ומנצ'סטר יונייטד (593 מיליון ליש"ט ברוטו ו-318 מיליון ליש"ט נטו). ובטח ביחס לארסנל (377 מיליון ליש"ט ברוטו ו-71 מיליון ליש"ט נטו).

אבל ליברפול, בלי יציבות בליגת האלופות ובלי הכסף גדול של בעלים, לא הצליחה להביא שחקנים גדולים באמת. היא רכשה הרבה מאוד שחקנים עם פוטנציאל גדול שלא פעם אכזבו ופספסה שחקנים גדולים שהעדיפו את הכסף הגדול של המנצ'סטריות או את העיר לונדון (אלכסיס סאנצ'ס הוא האחרון ברשימה שהודה כי העדיף לחתום בארסנל הלונדונית ולא בליברפול).

לג'רארד היו את ההזדמנויות לעזוב. צ'לסי הציעה לו חוזים ענקיים, ריאל מדריד גם כן התעניינה כמו אינטר האיטלקית וקבוצות נוספות. אבל כאוהד ליברפול מילדות ושחקן הקבוצה מגיל 9, ג'רארד נשאר נאמן לקבוצה וייתכן שכמו המועדון כולו "סבל" גם מאשליות גדולה. כמו אוהדים אחרים גם ג'רארד חשב שאוטוטו, ועם שניים-שלושה שחקנים נכונים - אפשר "להחזיר עטרה ליושנה" ולזכות באליפות. אליפות "שמגיע" לליברפול לזכות בה.

לא נקטף בזמן

ליברפול זה מועדון ענק אבל כושל בהבנה של מיקומו האמיתי וסובל מקבוצות גדולות יותר שקוטפות את שחקניו המצויינים. אבל המועדון סובל גם מניסיונות קפיצה מעל הפופיק עם שחקנים שלא מתאימים לפסגות הגבוהות באמת.

ג'רארד התאים לרמות הגבוהות ביותר אבל הוא אף פעם לא "נקטף". הוא נשאר מחובר לשורשיו עד שהחל לדעוך. כיום הוא כבר לא הקשר שהיה פעם. במשחק האחרון שלו נגד לסטר (2-2) הוא אפילו ספג ביקורות רבות מקהל האוהדים של הקבוצה - למרות שכבש פעמיים. הסיבה לכך היא שהוא, כך נראה, לא מתאים למשחק הלחץ האגרסיבי שברנדן רודג'רס, המאמן, דורש.