כאן סוגרים פשרה בשקט ובכיף

שששש. אל תפריעו להם. השומרים ישנים . אלו שאמורים לדאוג לכך שמי שאחראי להוצאה אדירה של 1.7 מיליארד שקל בבנק לאומי ישלם את המחיר. הם גם אלו שאחראים לכך שמי שניהל את הבנק, ונהנה מכל הטוב שמשרה שכזו יכולה לתת, יחזיר חלק מהכסף שנטל. באופן אישי, מהכיס. אבל בינתיים כולם שותקים. למה?

1. בנק לאומי הוא בנק ללא גרעין שליטה. מה שאומר שהציבור הוא בעל המניות הגדול ביותר בבנק ולכן הוא גם הניזוק המרכזי מהקנס האדיר שספג. לא מדובר בסכום זניח – מניית לאומי היא אחת מהמניות הפופולריות בתיקי הפנסיה של הציבור הישראלי והוא חשוף אליה.

בנק לאומי | צילום: אוראל כהן

קרנות הנאמנות חשופות למניית בנק לאומי בסכום מצטבר של 749 מיליון שקל והפנסיות וקופות הגמל חשופות למניית בנק לאומי ב־6 מיליארד שקל. סיכום ביניים: 6.7 מיליארד שקל. מעבר לסכום זה חשוף הציבור למניית לאומי גם דרך תעודות הסל ובסך הכל מחזיק הציבור מניות לאומי בסכום של כ־18 מיליארד שקל. בשוק משוכלל, הגופים המוסדיים, אלו שמחזיקים בנאמנות בניהול הפנסיות של עם ישראל ואמונים על שמירת האינטרסים שלהם, היו צריכים לעמוד בתור כדי לתבוע את בכירי בנק לאומי לשעבר – אלו שהיו בקוק־פיט כשהחגיגה הפלילית נערכה ממש מתחת לאף שלהם. אבל הם שותקים.

אלא שכפי שדיווחו ב"כלכליסט" שלשום הכתבים תומר ורון וענת רואה, פשרה שערורייתית עומדת להיסגר ממש מתחת לאף שלהם. כזו שעלולה לסגור עבור בכירי לאומי לשעבר את החשש מפגיעה בכיס הפרטי. במקום להפעיל את סוללת עורכי הדין שלהם ולהביע את סלידתם מהקומבינה שנתפרת מתחת לאף שלהם, הם מעדיפים להחריש. לפחות עד לרגע זה לא קם אף גוף מוסדי ודרש מבכירי לאומי לשעבר להכניס את היד לכיס ולשלם מחיר אישי, כלשהו, על הנזק שהתחולל בזמן תפקידם.

השאלה היא למה? אדישות לכספי החוסכים יכולה להיות אחת התשובות. חוסר רצון להתעמת עם הבנק שמשווק את קרנות הנאמנות היא תשובה סבירה יותר. "ברור שהם צריכים לשלם מהכיס שלהם, אבל בסוף הם ישלמו מיליון, 2 מיליון, 3 מיליון ולנו זה לא ישנה הרבה את התשואה. אז למה להיכנס לכל התסבוכת הזו?", אמר לנו מנהל באחד מהגופים המוסדיים אתמול. "וגם מי יודע איך בבנק יקבלו את זה.. אל תשכח שהבנק מפיץ את קרנות הנאמנות שלנו...".

הבנתם? הבנקים מחזיקים את השאלטר של בתי ההשקעות. אם מישהו במקרה יתעצבן, הוא עלול להחליט שכל היועצים בבנקים מפסיקים להמליץ על קרנות הנאמנות של בית ההשקעות הסורר ולגעת בביצת הזהב של בתי ההשקעות, שהיוותה מקור רווח מרכזי עבורם בשנה החולפת. כל זה בשביל להרתיע כמה מנהלים ולהגן על כספי ציבור? תנו להם להמשיך לנמנם בדרך לעוד בונוס מוצלח.

2. המדינה מחזיקה ב־6% ממניות בנק לאומי. מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית, לא היססה בעבר לדרוש מראשי לאומי להפחית את שכרם ולהתנגד לחבילת השכר שהוצעה באסיפת בעלי המניות של הבנק. הטענה היתה כי לנורמות השכר בבנק לאומי יש השלכות כבדות משקל על כל המערכת הבנקאית וגם יש כאן עניין עקרוני. גם במקרה הנוכחי מדובר על אירוע שעשוי להיות בעל משמעות רוחבית ולכן כשכולם עומדים מנגד על המדינה, כבעלת מניות גדולה בבנק, לשקם את מנגנון ההרתעה הכל כך רופס בשוק ההון ולחדד אצל המנהלים את המסקנה שאם התחולל כאוס מתחת לאף שלהם, הם עלולים להידרש לשלם גם מחיר אישי.

3. מדוע לא שמענו את קולו של המפקח על הבנקים? הוא אמנם בודק, אבל עד שיסיים את הבדיקה הסוסים כבר עלולים לברוח עם הפשרה בין השיניים. המפקח הוא הרגולטור הישיר האמון על המערכת הבנקאית. הוא זה שאמור לבדוק האם מקרים כמו לאומי שוויץ לא חוזרים על עצמם בלאומי אבן גבירול. הוא זה שאמור בחוות הדעת שלו על הפרשה לקבוע מי כשל, מי ידע, מי היה צריך לדעת ומה בדיוק עשה כל אחד מחברי ההנהלה והדירקטורים. ברצותו, חוות הדעת שלו יכולה גם לטרפד תפקידים עתידיים של חברי ההנהלה והדירקטוריון בחברות ציבוריות. זה גם מחיר שיכול לכאוב לכל מי שניהלו את הבנק בתקופה שבה הוא התנהל כמו בנק במדינות חשוכות ולא כמו בנק בישראל.

4. רשות ני"ע תידרש בוודאי להביע את עמדתה בעניין התביעה הנגזרת שהוגשה כנגד בכירי לאומי והפשרה המתגבשת. בינתיים גם היא חורפת. זה הזמן שלה להראות שהיא מייצגת באמת את האינטרס הציבורי, שפשרה שמחזירה לבנק 3%–4% מערך הקנס ששולם לא מספקת, בוודאי לא כשכולה מכוסה על ידי חברת הביטוח. שאם הבנק ניהל שיטה שלמה להסתרת פעילות עבריינית, לאורך שנים, בשיטתיות, ובסופו של דבר העניין עלה לבנק במחיקה של 1.7 מיליארד שקל, הרי שגם המנהלים הבכירים צריכים לשלם מחיר אישי כלשהו. מחיר שאולי יגרום למנהלים שבאים אחריהם לשאול כמה שאלות בזמן אמת.

נתוני החשיפה למניית לאומי נלקחו מאתר סטוקר Stocker.co.il