החרדים וליברמן רוצים עוד מהכספים הקואליציוניים

כולם פתאום תומכים בביטול הכספים הקואלציוניים - אותם מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה שמשרד האוצר מעביר למשרדי הממשלה למטרות פוליטיות לחלוטין וללא תיעוד רשמי ברוב המקרים. אף שהשיטה הזאת קיימת שנים רבות, רק עכשיו היא זכתה לפרסום בעקבות החקירה נגד בכירי ישראל ביתנו. כעת, בתגובה לפניית "כלכליסט", כמעט כל המפלגות הצהירו שיתמכו בביטול השיטה.

על פי החשד במשטרה, נבחרי הציבור והפקידים שנחקרו העבירו חלק מהכספים הקואליציוניים למקורביהם תמורת שוחד. בין החשודים: סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום, שדאגה לכאורה להעברה תקציבית לחטיבה להתיישבות - זרוע של ההסתדרות העולמית המשמשת בפועל להקמת התנחלויות ופיתוחן.

"האוצר יודע שבכל שנה הוא יוסיף כ־300 מיליון שקל לתקציב החטיבה להתיישבות, שהבסיס שלו הוא כ־60 מיליון שקל", תיאר ל"כלכליסט" גורם שמכיר את השיטה מקרוב, "200 מיליון שקל מהסכום הזה יעברו בהעברות תקציביות דרך ועדת הכספים ועוד 100 מיליון יעברו גם הם דרך הוועדה, אך רק לנוכח סיכום מוקדם שהיה לאוצר עם מפלגה כזו או אחרת".

בתקציב 2015 היתה אמורה השיטה לעבור שינוי, לאחר ששר האוצר המפוטר יאיר לפיד ואנשי משרד האוצר "חשפו" את הכספים הקואליציוניים במסגרת התקציב. כך התברר כי במסגרת זו הובטחו כחצי מיליארד שקל למטרות שונות, בעיקר בתחום הדת והציונות. אלא שהתקציב לא אושר, הממשלה התפרקה ואז התפוצצה החקירה במשטרה.

גם העבודה, הבית היהודי ויהדות התורה נהנו מהשיטה

"כלכליסט" פנה אתמול למפלגות השונות בשאלה זהה: האם תפעלו בממשלה ובכנסת הבאה לבטל את שיטת הכספים הקואליציוניים? לו היינו ראש אגף התקציבים, היינו גוזרים ושומרים את העיתון הזה: כמעט כל המפלגות, ודאי הגדולות שבהן, מתחייבות קבל עם ועולם לבטל את הכספים הקואליציוניים בממשלה הבאה, מיד אחרי הבחירות: גם מפלגת העבודה, שבממשלה האחרונה שנכנסה אליה, ממשלת נתניהו הראשונה, ידעה לדרוש ולקבל כספים אלה; גם הבית היהודי, שהיתה אמורה לקבל כמה מאות מיליוני שקלים בשיטה הזאת בשנה הקרובה לו התקציב היה מאושר בזמן; ואפילו יהדות התורה, שהיתה אחת המצטיינות בדרישות כספיות תמורת כניסה לממשלה. בקיצור, אידיליה.

סגנית השר פאינה קירשנבאום | צילום: מיקי אלון

ההצהרות האלה עלולות להיות רק מן הפה לחוץ. הפוליטיקאים יכולים לשכוח את מה שהבטיחו לבוחרים רגע אחרי שייבחרו. מנגד, הן כל כך חד־משמעיות, כל כך ברורות, שמפלגה שתחזור בה מהצהרתה המפורשת אחרי הבחירות מסכנת את עצמה במטח עגבניות מיידי. אחרי הכל, ישראל של 2015 היא לא ישראל של 2011, והרשתות החברתיות מגיבות מהר מאי פעם, בעוצמה גדולה מאי פעם. זו פשוט תהיה הפרה בוטה מיד והציבור לא יעבור עליה בשתיקה.

עבור פקידי האוצר מדובר בהזדמנות פז. הם יכולים לתפוס את המפלגות במילה שלהן ולחייבן לעמוד במילה הזאת. נוסף על כך, הם יכולים לעשות עבודת תשתית יסודית ולבוא ליום שאחרי הבחירות אחרי שעשו שיעורי בית מקיפים.

כשבנימין נתניהו הקים את ממשלתו השנייה, אחרי בחירות 2009, ראש אגף התקציבים דאז רם בלינקוב הסתובב חפוי ראש. מלבד העובדה שנתניהו שם מעליו את יועצו הכלכלי הקרוב אורי יוגב כדי שיסגור לו דילים מעל הראש, נתניהו הסכים לחלק הרבה כסף, ולא רק כסף, למי שרק ביקש - לישראל ביתנו, לחרדים, למפלגת העבודה. העיקר להיכנס לממשלה, אחרי כמה שנים טובות על ספסלי האופוזיציה עם 12 מנדטים בלבד.

גם בחירות 2015 הולכות להיות לחוצות. אם להאמין לסקרים, לפחות שני מועמדים משני מחנות ינסו לסגור כמה שיותר דילים עם שותפים קואליציוניים בשביל לחסום את היריב ביכולת להרכיב ממשלה. חסימה כזו, בימים רגילים, עלולה לעלות להם בהרבה כספים קואליציוניים.

לכן אם פקידי האוצר לא רוצים להגיע למצב של בלינקוב ב־2009, הם יכולים לסכל מראש את האפשרויות של הפוליטיקאים לחלק כספים כאלה בלי הגבלה או לפחות לצמצמן מאוד. למשל, להחליט כבר עכשיו שאין יותר "רזרבת שר הפנים" שאפשר לחלק לרשויות מקומיות. את המקומות האלה בתקציב צריך לאתר, לסמן ולצמצם או לכל הפחות להפוך לכל כך שקופים, שהציבור יוכל לדעת לאן בדיוק הלך כל שקל, ורצוי בזמן אמת.

אגף התקציבים צריך להפנים את אחריותו למצב

ומילה אחרונה לסיום: הכספים הקואליציוניים, אף שהם מבטאים מינהל בלתי תקין ומהווים פתח לשחיתות, הם לעתים הדרך היחידה של נבחרי ציבור להוציא משהו מאגף התקציבים, שלא ממש אוהב לשחרר את הרסן בלי שמפעילים עליו מנוף לחץ.

לכן מוטב שגם באגף התקציבים יפנימו את אחריותם למעגל הבלתי תקין הזה ויפעלו בצורה אחרת, בוגרת יותר, מול הפוליטיקאים. בדיוק כמו שהם לא מסוגלים לסמוך על הפוליטיקאים שלא ישתוללו אם לא ירסנו אותם, כך הפוליטיקאים מאמינים שהם לא יצליחו לחלץ שום דבר מאגף התקציבים, אלא אם כן יפעילו עליהם מנוף לחץ פוליטי. שני הצדדים צריכים לתת הרבה יותר אמון זה בזה בשביל לשנות את האופן שבו העסק הזה עובד משני הכיוונים, כדי שנהפוך למדינה מתוקנת קצת יותר.

המפלגות הבולטות מנסות לגייס עוד נשים

בתום הפריימריז בליכוד, שזכה לביקורות מכל עבר לאחר שהתברר כי רק שתי נשים התברגו למקומות ריאליים, פועלות יתר המפלגות במאמץ לגבש רשימות שיש בהן יותר נשים.

משה כחלון מתכוון לשבץ בעשירייה הראשונה במפלגתו כולנו ארבע־חמש נשים, בעיקר כלכלניות. בין היתר פורסם כי חברת מועצת ירושלים רחל עזריה מנהלת עמו מגעים להצטרפות למפלגתו.

ברשימת המחנה הציוני (העבודה והתנועה) עדיין מחפשים נשים חדשות לשיבוץ ברשימה, בעיקר עבור המקומות ששוריינו ליו"ר התנועה ציפי לבני, שכבר התחייבה בפומבי כי מחצית מרשימתה תורכב מנשים. זאת לאחר שלבני מוקמה במקום השני ועמיר פרץ במקום השמיני, ומנואל טרכטנברג צפוי להתברג במקום ה־11 השמור ליצחק הרצוג או במקום ה־16. אם ישובץ טרכטנברג במקום ה־11, המקומות ה־16, ה־21 וה־28 יהיו פנויים לשיבוץ נשים.

אחד השמות האפשריים אך עדיין רחוקים מסיכום הוא מירב כהן, גם היא כמו עזריה, חברת מועצת עיריית ירושלים לשעבר.