הכלכלופוביה זוקפת ראש

כאשר באמצע המאה ה־19 פרחה שנאת היהודים בכל פינה באירופה, התעניינו חוקרים אירופים לא מעטים במקורותיה של שנאה זו. אך במקום לחפש את שורשיה בחוליים של החברה האירופית באותה תקופה, חיפשו כמעט כולם את הסיבה דווקא אצל היהודים. האקסיומה המחקרית דאז היתה שאם כולם שונאים את היהודים, הרי שברור שהם ראויים לשנאה הזו, ולכן יש לחפש ולמצוא את מקור הרוע של הגזע הארור הזה.

לאחרונה בחרו פרופ' מריון פוקרד, סוציולוגית מאוניברסיטת ברקלי, ושותפיה באותה דוקטרינה מחקרית, ויצאו לחפש ולמצוא את מקור הרוע של הכלכלנים. במאמר מחקרי שכותרתו "עליונות הכלכלנים" הם קובעים: הכלכלנים מתנשאים ובעלי ביטחון עצמי מופרז. שכרם גבוה ללא הצדקה, והנטייה של מקבלי החלטות להקשיב לדעתם היא מוטעית.

אף לא אחת מטענות אלו מגובה בעובדות, והנתונים העיקריים המופיעים במאמר עוסקים בהרגלי הציטוטים של הכלכלנים. לבסוף מרמזים המחברים שהכלכלנים שונאי נשים, תוך שהם מציינים את שיעור תוארי הדוקטורט המוענקים לנשים במחלקות לכלכלה, בהשוואה לסוציולוגיה ולתחומים אחרים. הם כמובן אינם מציינים מהו שיעור הנשים המבקשות להתקבל ללימודי דוקטורט בכלכלה מלכתחילה. מהנתונים המוצגים ומההיגיון העקום המתלווה אליהם, משתמע שהפיזיקאים והמהנדסים הם שוביניסטים חשוכים עוד יותר מהכלכלנים, אך לכך כמובן אין כל התייחסות במאמר.

אוניברסיטת ברקלי

מאמרים גרועים מתפרסמים מדי פעם גם בכתבי העת המחקריים. זו אינה סיבה לדאגה. אך התהודה שעשתה עבודה כה שטחית ומגמתית בעיתונות העולמית, כולל זו שלנו, מדאיגה הרבה יותר.

תהודה זו מוכיחה את הטענה הנכונה היחידה במאמר, וכנראה גם את הסיבה לכך שהוא נכתב מלכתחילה: הציבור שונא כלכלנים. כל כך גדשה הסאה, עד שלאחרונה פרסם באחד הבלוגים של עיתון "הארץ" אורי כץ (בעצמו דוקטורנט לכלכלה) כתבה שכותרתה "גם כלכלנים הם בני אדם".

גם בקרבם, זועק כץ, ישנם זוגות צעירים המתקשים לקנות דירה או פנסיונרים הנאלצים לסייע לילדיהם.

להיטיב מבלי להרע

כשאנשי תקשורת וטוקבקיסטים משתלחים בכל פינה ציבורית בכלכלנים על היותם רודפי בצע וחסרי אמפתיה, ברור שיימצאו אנשי האקדמיה שיגלו את הפרוטוקולים הסודיים של זקני הכלכלנים.

הכלכלן לואיג'י זינגלס הראה לאחרונה במאמר מעניין, שכאשר מבקשים מאנשים לבחור באחד מבין שני פתרונות לבעיה חברתית מסוימת, ומספרים להם שרוב הכלכלנים ממליצים על אחד הפתרונות - כמעט כולם יבחרו בפתרון האחר. כך נהג אפילו שר האוצר של מדינת ישראל, שהצהיר פומבית, באותו מבט מתחנן לחיבוק ציבורי, שהוא לא מתייעץ עם כלכלנים. לראשונה העלה שר בכיר במדינה את הבורות לדרגת ערך לאומי, רק משום שהבורות, לצד הצורך האובססיבי לפרגון ציבורי, הן התכונות העיקריות שהביא עמו לתפקידו כשר אוצר.

הכלכלנים הנם אנשי מדעי החברה ועניינם בקידום הרווחה החברתית. מימיי לא ראיתי מאמר בכתב עת כלכלי הממליץ לחברות כיצד להגדיל את הרווחיות שלהן על חשבון הצרכנים. המושג המרכזי בכלכלה הוא "יעילות פארטו", שמשמעותו להיטיב מבלי להרע לאיש. פרס הנובל בכלכלה ב־2012 הוענק לכלכלן אלבין רות על מנגנון חברתי שפיתח, שיישומו הביא להצלה מוכחת של חיי אדם באמצעות התאמה נכונה של כליות מתורמי כליה לחולים הזקוקים לה - תחום שמשך לתוכו מספר לא מבוטל של כלכלנים ישראלים צעירים ומוכשרים, כמו איתי אשלגי ואסף רום.

נכון, במהלך השנים פיתחו הכלכלנים שיטות מחקר שונות מאלו של רוב חוקרי מדעי החברה: השיטה המתמטית שבמרכזה תורת המשחקים, המשמשת כמכשיר להבנה תיאורטית של אינטראקציות חברתיות; והשיטה האקונומטרית, שהיא אוסף של מכשירים סטטיסטיים לניתוח נתונים. האמת היא שקיים שינוי עקבי בגישה המחקרית של כמעט כל התחומים במדעי החברה לכיוון הגישה הכלכלית. במחלקות המובילות במדע המדינה בארה"ב ובבריטניה כמעט אין אנשי סגל צעירים שמשתמשים במודלים מתמטיים או בשיטות אקונומטריות במחקרים שלהם. זה די מתבקש, שהרי כיצד ניתן להבין לעומק תופעות חברתיות ללא שימוש יסודי בנתונים וללא ניתוח לוגי של התופעות?

גישה מתמטית מסתורית

אז למה בכל זאת שונאים את הכלכלנים? מדוע אספסוף תקשורתי שלם מייחל להקזת דמם? זוהי כמובן שאלה סוציולוגית מצוינת, ואני מאמין שיימצא סוציולוג מוכשר שייתן על כך תשובה טובה, במקום זו המופרכת של פוקרד ועמיתיה. לי יש השערה, אבל רק השערה: אני סבור שהשילוב של הגישה המתמטית שהנה מסתורית לרוב הציבור, לצד התפיסה שכלכלנים עוסקים בשאלות של כסף, יוצר חשדנות רבה שסופה שנאה. נראה שאלה ששפתם ומנהגיהם שונים מהאחרים ועיסוקם בענייני כספים - נידונים להיות שנואים. האם מהדהדת כאן שנאה אחרת?

הכותב הוא ראש הקתדרה לכלכלה על שם סילברצויג, הפקולטה למדעי החברה של האוניברסיטה העברית