אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מביימת לפי הכללים

מביימת לפי הכללים

בסרט "לא נשבר" יש הכל: סיפור אמיתי מעורר השראה, טוב נגד רע וקיטש הוליוודי במיטבו. טבילת האש של אנג'לינה ג'ולי כבמאית קלישאית אך מוצלחת

15.01.2015, 09:47 | אוריאל דסקל
האמריקאים נורא אוהבים סרטים על מלחמת העולם השנייה, מלחמה שבה הכל היה ברור. אין שאלות מוסריות כבדות משקל לגבי מה עושים ולמה עושים את זה, אין אמביוולנטיות לגבי אם אנחנו הטובים או הרעים, אין לחימה נגד אויב ממזר וחכם שמסתתר בג'ונגלים של וייטנאם או במערות באפגניסטן - הכל ברור. הנאצים רעים, היפנים רעים, האיטלקים רעים, האמריקאים ובני הברית טובים. ואיזה מזל שהם הצילו את העולם בסוף, אה?

סרטים על מלחמת העולם השנייה יכולים להיות חוויה קולנועית אדירה: סיפורים אישיים אגדיים, סצנות קרב אפיות, טוב נגד רע, פטריוטיות והפי אנד הם המרכיבים של הוליווד הקלאסית. לא צריך להיכנס יותר מדי לנבכי הנפש של הדמויות ולא צריך להזדהות עם גנגסטר עם נשמה אבודה או מורה חולה סרטן שמוכר קריסטל מת'.

מימין: ג מימין: ג'ק אוקונל כליאו זמפריני. גיבור של פעם מימין: ג

זה בדיוק מה שקורה בסרט הראשון של אנג'לינה ג'ולי כבמאית, "לא נשבר" (Unbroken). הסרט מגולל את סיפורו של לואי זמפריני, אתלט אולימפי וקצין בחיל האוויר של צבא ארצות הברית שנפל בשבי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה, אחרי ששרד יותר מ־45 יום בלב האוקיינוס השקט כשמטוסו התרסק. אף שמפקד מחנה השבויים היפני הוא פושע מלחמה סדיסט ששונא־אוהב אותו במיוחד, וכנגד כל הסיכויים, זמפריני שורד את המלחמה.

הסיפור מרתק וזמפריני האמיתי, שמת כמה ימים לפני הבכורה של הסרט, הוא גיבור של פעם, ללא קונפליקטים אישיותיים וצדדים אפלים שמקשים על הצופה להזדהות איתו: פשוט, אידיאליסט, פטריוט, נחוש, שורד, אוהב את החיים וטוב לב. חומר קלאסי להוליווד.

בסרטה הראשון ג'ולי מתגלה כבמאית שיודעת איך לעשות את זה נוסטלגי אך עכשווי. הבימוי הקלאסי מזכיר את הסגנון של קלינט איסטווד, שאיתו עבדה ג'ולי כשחקנית ב"ההחלפה". בכלל, ג'ולי עטפה את עצמה באנשי המקצוע הטובים ביותר כדי לעשות את הסרט הזה: רוג'ר דיקנס הצלם (שאחראי על "חומות של תקווה", "נפלאות התבונה", "ארץ קשוחה" ועוד), והעורך טים סקוירס (שערך את "חיי פיי", "האלק", "האחות ג'קי" ועוד). את התסריט כתבו האחים כהן, וויליאם ניקולסון וריצ'רד לה גראוונס.

כל אלה הופכים את "לא נשבר" לסרט שהוא מאוד "סרט", כלומר כזה שעשוי על פי כל הנוסחאות והקלישאות ועדיין מצליח לרתק ואפילו לרגש. יש שיאמרו - ובצדק - שזה קיטש אמריקאי, אבל "לא נשבר" בהחלט מומלץ לחובבי הז'אנר.

רגעים שנזכור ביום שאחרי:

1. שג'ק אוקונל, השחקן הראשי, שוב מוכיח שבית הספר הכי טוב למשחק הוא בריטניה

2. שהספורטאים האולימפיים האלה הם משהו משהו

3. שהסרט, שיצא לאקרנים בארה"ב בחג המולד, כבר רווחי ביותר

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות