"הלכנו על שיא הבהמיות הגברית"

כשהוא מספר איך פספס את מסיבת האירוסים של בתו הבכורה כי היתה לו הצגה, עיניו של שחקן תיאטרון החאן אריה צ'רנר (57) מתמלאות לחלוחית. לפני 26 שנה הוא קיבל את הבשורה על לידתה בהשתחוויה במהלך חזרה גנרלית על אותה במה. "קשה לי להבין את זה שתיאטרון הוא מעל הכל, מעל החיים, אני לא מסכים עם זה לצערי", הוא אומר, "ההצגה חייבת ויכולה להימשך, אבל יש גם חיים בצד התיאטרון. הסתובבתי שנה כועס בגלל זה, הרגשתי נורא".

התיאטרון הוא חלק בלתי נפרד מחייו של צ'רנר, שבימים אלה משחק את הכומר אבאנס בקומדיה החדשה "הנשים העליזות מווינדזור" מאת וויליאם שקספיר בעיבוד ובבימוי אודי בן משה על פי תרגום של נסים אלוני.

"כשקראתי את המחזה לא הבנתי איך אפשר להעלות אותו לבמה", אומר צ'רנר, "התחלתי את החזרות בחשדנות קלה. אבל אודי הוא כישרון יוצא דופן וגאון עריכה, שיצר קומדיה מטורפת והצגה כיפית שהקהל משתגע ממנה. הוא לקח את זה לימינו והלך על שיא הבהמיות הגברית. אנחנו מדקלמים משפטים שלקוחים מעולם הכדורגל, שרים את ההמנון של ליברפול. כדי לעשות את שקספיר היום צריך להבין על מה הוא כתב, ואני חושב שבזה אודי נגע".

משמאל: צ'רנר ב"הנשים העליזות מווינדזור". "אנחנו מדקלמים משפטים מעולם הכדורגל, שרים את ההמנון של ליברפול" | צילום: יוסי צבקר

צ'רנר דיבב והשתתף בהרבה סרטים ותוכניות טלוויזיה. ילדים מזהים אותו ברחוב מ"השמינייה" וכאלברט השיפוצניק מ"הפיג'מות", והוא לא מפספס הזדמנות לענות להם בפייסבוק כדי לשמח אותם. במקביל הוא משחק על במת החאן כבר 28 שנה, וגילם תפקידים ראשיים כמו הרפגון ב"הקמצן" של מולייר, אותלו של שקספיר והמלך ב"הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני. בימים אלה הוא משחק גם את וניה ב"דוד וניה" של צ'כוב.

רק בחאן יום אחד אתה משחק גיבור ראשי ולמחרת לא. זה פוגע באגו?

"חס וחלילה, זה בקטע טוב. אני מסתובב עם הלהקה הזו שנים, וכל אחד מאיתנו ישמח לעשות תפקיד ראשי ותפקיד תומך בלי שום בעיה. לפעמים אני הגפרור ולפעמים הלפיד שמדליק את הבעירה".

צ'רנר קיבל הצעות מתיאטרונים אחרים וסירב, בעיקר, לדבריו, כי הוא מאוד אוהב לעבוד עם מיקי גורביץ'. "ב'דוד וניה' הוא אמר לי: 'כשידעתי שיש לי אותך, הבנתי שאני יכול לעשות את וניה'. זה נותן ביטחון. כשהוא סיפר לי שאני עומד לעשות את אותלו חשבתי שאני הולך להרוס לו את התיאטרון, אבל מיקי, עם הכישרון שלו, הביא את אותלו אליי".

ואם הוא ילך למקום אחר, תלך איתו?

"כן, אם הוא ירצה אותי. אני נפעם מהצגות כמו 'הרטיטי את לבי' או פרינג', שלא היה בזמני. התיאטרון מאוד השתנה בשנים האחרונות, יש במאים צעירים מאוד מעניינים. אני מאוד מחובר לאבן הירושלמית, אבל גם למיקי".

כזה הוא צ'רנר, מלא פרגון לחברים וקולגות, אף שמה שחסר לו בתיאטרון, לדבריו, זה נדיבות. "העובדה שאני עושה היום הצגה של שעה כי לקהל אין סבלנות היא חלק מחוסר הנדיבות בעיניי. הכל הולך לכיוון של לתמצת, כמו וואטסאפ".

אתה מרגיש שהקהל השתנה?

"הקהל של החאן שונה ומיוחד במינו, יש לו סבלנות להיכנס למעבדה שלנו ולהתמסר, אבל הקהל ברחבי הארץ השתנה. אי אפשר לעשות הצגות של שעתיים כי מאבדים אותו, ואם יש נפילת מתח בהצגה הוא מיד משתעמם".