אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כאן גרות בכיף ארבע תפיסות כלכליות שונות צילום: שאול גולן

בחירות 2015

כאן גרות בכיף ארבע תפיסות כלכליות שונות

הפריימריז הסתיימו והאג'נדה הכלכלית של מפלגת העבודה היא בשלב זה סלט אידיאולוגי שנע בין סוציאליזם חריף לקפיטליזם עדין, שלא ברור איך יחיו יחד תחת אותו הגג. מישהו יצטרך לוותר בגדול

15.01.2015, 07:23 | אורי תובל ושאול אמסטרדמסקי

הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הסתיימו, והרשימה הסופית לכנסת הורכבה. לפחות מבחינה כלכלית הרשימה היא מין סלט אידיאולוגי שלא לגמרי ברור איך יתפקד יחד בצורה קוהרנטית, קל וחומר אם העבודה תהפוך למפלגת השלטון.

קראו עוד בכלכליסט

על הסקאלה של הימין והשמאל הכלכליים יו”ר המפלגה יצחק הרצוג נמצא באזור המרכז עם נטייה שמאלה — הוא מאמין שצריך להגדיל את ההוצאה הציבורית, אבל מנגד התחייב שלא להעלות מסים בשביל לממן זאת. הוא גם מאמין שהמדינה צריכה לדאוג לאוכלוסיות מוחלשות, אבל לא חושב שצריך לצאת במרתון הלאמות ולחסל את המגזר הפרטי. נוסף על הרצוג יש במפלגת העבודה לפחות ארבעה פוליטיקאים עם אג’נדות כלכליות מובהקות שלא בהכרח מתיישבות זו עם זו, והנה הם לפי סדר השיבוץ שלהם ברשימה: שלי יחימוביץ’, פרופ’ מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית ופרופ’ יוסי יונה, שנמצא על גבול המקומות הריאליים של המפלגה, לפחות לפי הסקרים.

רק לפני שבועיים הכריזו הרצוג ולבני כי טרכטנברג הוא מועמד הרשימה לתפקיד שר האוצר, ואף שלחו אותו לגבש תוכנית כלכלית (ראו מסגרת). בינתיים מתפקדי העבודה בחרו למקום הראשון דווקא ביחימוביץ’, שמחזיקה בתוכנית סדורה בעלת מרכיבים סוציאל־דמוקרטיים מובהקים, שלא כולם מקובלים על טרכטנברג.

 , צילום: שרונה מזריאן, עמית שעל, חיים הורנשטיין, אוראל כהן צילום: שרונה מזריאן, עמית שעל, חיים הורנשטיין, אוראל כהן  , צילום: שרונה מזריאן, עמית שעל, חיים הורנשטיין, אוראל כהן

“לבני והרצוג עשו צעד חכם מאוד כשהודיעו כבר בשלב מוקדם שטרכטנברג הוא מועמד הרשימה לשר האוצר, כי אחרי הפריימריז זה היה בלתי אפשרי מבחינתם, הם היו מקבלים מרד”, אמר אתמול גורם פוליטי במפלגה. מבחינת הרצוג, ההצטרפות של ציפי לבני והתנאים המפליגים שהעניק לה נועדו להשיג מטרה אחת: למשוך מצביעי מרכז ומאוכזבי ימין למפלגת מרכז־שמאל מתונה, גם מבחינה מדינית וגם מבחינה כלכלית — מצביעים שיחימוביץ’ כמועמדת לשרת האוצר היתה מרחיקה.

מקומו של טרכטנברג ברשימה טרם נסגר, אבל הוא יהיה נמוך יחסית — 11 או 16 (המשוריינים לתנועה), מה שיפגע בעוצמה הפוליטית שלו לעומת יחימוביץ’. בנוסף, שני בוגרי המחאה החברתית הח”כים סתיו שפיר ואיציק שמולי — שביניהם לבין טרכטנברג היו חילוקי דעות בעקבות פעולת הוועדה שלו בסוף המחאה — קיבלו בפריימריז תמיכה עצומה. התנגדות נוספת לטרכטנברג עשויה לבוא מכיוונו של פרופ’ יוסי יונה, שמתח עליו ביקורת חריפה כשהיה חלק מצוות המומחים האלטרנטיבי שהקימו אנשי המחאה, וטען שהמלצות הוועדה שבראשה עמד לא משנות את הסדר הקיים אלא רק עושות בו תיקונים קוסמטיים.

איך חתיכות הפאזל הכלכלי הזה אמורות להתחבר זו לזו ולהרכיב יחד תפיסת עולם קוהרנטית אחת? שאלה טובה, בעיקר אם העבודה תגיע לשלטון, ועוד יותר אם החלק השמאלי יותר במפלגה — יחימוביץ' ויונה — יתבקש להבליג ולא להתבטא בפומבי על המדיניות של החלק הימני יותר במפלגה: הרצוג, טרכטנברג ומרגלית. התפיסות שלהם לא חייבות להתנגש, אם ישכילו לעבוד יחד הן יכולות להשלים זו את זו. מצד אחד הגנה על עובדים, מצד שני דאגה לשוק הפרטי וקידום יצירת מקומות עבודה. אבל אם מה שיוביל אותם הוא האינטרס האישי — איזה פוליטיקאי יושב על איזה כיסא ואיך חוסמים את הפוליטיקאי המתחרה — המפלגה כולה צפויה לסבול.

ציפי לבני ויצחק הרצוג. מי יכתיב את המדיניות הכלכלית של מפלגת העבודה, צילום: שאול גולן ציפי לבני ויצחק הרצוג. מי יכתיב את המדיניות הכלכלית של מפלגת העבודה | צילום: שאול גולן ציפי לבני ויצחק הרצוג. מי יכתיב את המדיניות הכלכלית של מפלגת העבודה, צילום: שאול גולן

שלי יחימוביץ'

השמאל הסוציאליסטי

 

תקציב המדינה: מאמינה שיש להגדילו דרמטית — ב־140 מיליארד שקל בתוך חמש שנים

מיסוי: תומכת בהעלאה מסיבית של מסים ובהטלת מסים חדשים, למשל מס ירושה

שלי יחימוביץ' היא הפרלמנטרית הכלכלית הבולטת ביותר של מפלגת העבודה, מאז שהצטרפה למערכת הפוליטית. יוזמות החקיקה שלה בכנסת נגעו בעיקר לעולם העבודה, ויתר הפעילות הפרלמנטרית שלה התמקדה ביצירת לחץ ציבורי בכלים שונים בנושאי הון־שלטון, מונופולים, כסף ציבורי מול פרטי וכיוצא באלה.

יחימוביץ' יכולה לקבל בקלות, לצד פרופ’ יוסי יונה, את תואר הסמן השמאלי במפלגת העבודה, מבחינה כלכלית לפחות. היא תומכת בהעלאה גורפת ורחבה של מסים, הטלת מסים חדשים (כמו מס ירושה) וביטול פטורים והטבות לחברות הגדולות שניתנים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. כל הצעדים האלה פורטו בתוכנית כלכלית שהציגה בבחירות הקודמות, כשעוד היתה ראשת מפלגת העבודה. בתחום המס הציגה שורה של צעדי מדיניות להגדלת ההוצאה הממשלתית בתחומים רבים בסכום מצטבר של 140 מיליארד שקל בתוך חמש שנים. לידה פרופ' טרכטנברג מזכיר את בנימין נתניהו.

מנואל טרכטנברג

מרכז עם נטייה קלה שמאלה

 

תקציב המדינה: מאמין שיש להגדילו מעט — ב־10–20 מיליארד שקל בתוך כמה שנים

מיסוי: מתנגד להעלאת מס ההכנסה, אך תומך בהעלאת מסים על רווחי הון ונדל"ן

לעומת יחימוביץ', פרופ' טרכטנברג יכול בקלות להיחשב בצד הימני של הסקאלה במפלגת העבודה. זה עוד לא הופך אותו לימני מבחינה כלכלית, כי הוא לא חושב, למשל, שצריך להקטין את התקציב הממשלתי ביחס לתוצר של המשק. מנגד, הוא גם לא חושב שצריך להגדיל אותו בצורה משמעותית. יתר על כן, טרכטנברג לא סבור שיש מקום להעלות את מס ההכנסה או להטיל מס ירושה. עם זאת, הוא כן סבור שיש מקום להעלות מסים אחרים, ובעיקר מסים על הכנסות מריבית ורווחי הון ומסים על נדל"ן.

בשורה התחתונה, על הסקאלה הכלכלית טרכטנברג יתמקם במרכז עם נטייה מסוימת שמאלה. עם זאת, אחרי מהלכים שנעשו כבר בשנים האחרונות, בין היתר ביוזמתו (עצירת הפחתות מס הכנסה, מתן חינוך חינם לילדים מגיל 3 והגדלה של התקציב בשיעור גבוה יותר בכל שנה מאשר בעבר), טרכטנברג לא צפוי לתמוך ביוזמות להרחבת התקציב בסדר הגודל שיחימוביץ' מקדמת.

אראל מרגלית

הסמן הכלכלי הימני (יחסית)

 

תקציב המדינה: לא התבטא בנושא, התמקד בקידום תעסוקה ויזם הצעות חוק נגד מונופולים

מיסוי: סבור שאין מקום להעלאה או הפחתה של מסים. תומך נלהב בשוק החופשי

בניגוד ליחימוביץ’, טרכטנברג ויונה, מרגלית לא הרבה להתבטא בקדנציה האחרונה בענייני מאקרו־כלכלה ותקציב. עיקר עיסוקו היה בתעשיית ההייטק, בדגש על שילוב של אוכלוסיות נוספות בשוק העבודה, למשל נשים ערביות (ונשים בכלל) וכן חרדים. כמו כן, הוא לקח חלק פעיל בעיצוב חוק הריכוזיות בוועדת הכספים ויזם הצעות נגד מונופולים, שבגללן קיבל את הכינוי “קומוניסט" ממנכ"ל קוקה־קולה ישראל, והיה שותף פעיל בקידום יצירת מוקדי תעשיית הייטק בפריפריה.

מרגלית סבור שאין מקום להעלאת מסים, אבל גם לא להורדה. עיקר העניין שלו בפיתוח תוכניות משותפות לממשלה ולמגזר הפרטי במטרה ליצור מרכזי תעסוקה, בעיקר בפריפריה. ביחס לאחרים במפלגה, התפיסה שלו מציבה אותו במרכז הסקאלה הכלכלית עם נטייה מסוימת ימינה.

יוסי יונה

השמאל האקטיביסטי

 

תקציב המדינה: מאמין שיש להגדילו ב־20–25 מיליארד שקל בתוך שלוש שנים

מיסוי: תומך בהעלאת מסים, בהלאמת שירותים חברתיים ובהרחבת שירותים ממשלתיים

יוסי יונה הוא פרופסור לפילוסופיה של החינוך מאוניברסיטת בן־גוריון המזוהה עם השמאל הכלכלי הרדיקלי, ועמד בראש צוות המומחים האלטרנטיבי שמתח ביקורת חריפה על המלצות ועדת טרכטנברג. עם זאת, בהשוואה לתוכנית של יחימוביץ', המלצות הצוות שלו היו עדינות — להגדיל את התקציב בסדר גודל של 20–25 מיליארד שקל בתוך שלוש שנים, הרבה פחות מ־140 מיליארד השקלים שיחימוביץ' דיברה עליהם.

בשורה התחתונה, יונה שייך לחלק השמאלי ביותר של הסקאלה הכלכלית. הוא מאמין בהעלאת מסים, בהגדלת התקציב, בהלאמת שירותים לציבור ובהרחבת שירותים ממשלתיים. ועדיין, התוכנית הכלכלית שהציג היתה מעט פחות שמאלית משל מיחימוביץ'. אמנם שפיר ושמולי מתחרים איתו על משבצת האקטיביסטים, אבל הוא זה שבא עם משנה כלכלית סדורה בקשת רחבה של נושאים, ועל כן אף שמקומו ברשימה לא מקנה לו כניסה ודאית — סביר שייקח חלק מרכזי בחיבור המצע הכלכלי.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

18 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

18.
הגיע הזמן לצאת מהקופסאות: לא סוציאליזם ולא קפיטליזם
יש צורך בשילוב של הדברים הטובים מכל תאוריה ולהתאים אותם לעולם האמיתי. דווקא יש במפלגת העבודה שילוב יפה של דאגה לשרות ציבורי חזק בתחומי החינוך הבריאות והרווחה לצד תמיכה בעסקים קטנים והגברת התחרות בסקטור הפרטי. אפשר לקרוא לזה סוציאליזם לעניים וקפיטליזם לעשירים. כדאי להשוות את זה למדיניות של ביבי שדוגל בסוציאליזם לעשירים (הטבות מס לחברות גדולות, יצירת קרטלים כמו זה של הגז, ייבוא עובדים זרים להורדת שכר העבודה ועידוד תעסוקה של עובדי קבלן) וקפיטליזם לעניים (הפרטה זוחלת של שרותי הרווחה הבריאות והחינוך ופגיעה שיטתית בעבודה מאורגנת).
בן אנוש  |  17.01.15
16.
אסון שקוראים לו טרכטנברג
לאחר המחאה לפני כשלש שנים חיפשו הפוליטיקאים המבוהלים מושיע ומצאו את טרכטנברק אחד הדברים שהמליץ המושיע היה לעלות את המס על הבורסה מעשרים אחוז לעשרים וחמישה אחוז להזכירכם המחזור היומי בבורסה לפני תוספת המס היה כ-מיליארד וחצי שח היום המחזור היומי הוא כ-שבעה מאות מיליון האסון עם טרכטנברק שהוא לא יודע להודות בטעותו מהבחינה הזאת הוא מתחיל להיות פוליטיקאי והיום אני קורא שהוא רוצה לעלות עוד את המס אדוני הלא יקר אני אכן משקיע בבורסה לידיעתך כבר שילמתי פעם אחת מס על הכסף הזה אגב אפשר גם לסגור את הבורסה בכלל לא יקרה כלום
נחום , רחובות  |  15.01.15
14.
כמה הערות לסדר:
1. נתחיל עם העובדה שיונה לא במקום ריאלי. אם מפלגת העבודה לא תיזהר מאוד בקמפיין שלה גם טרכטנברג לא יהיה במקום ריאלי. 2. כל הדיון תיאורטי שכן גם אם יתממש הסיכוי הקלוש, במסגרתו תיתכן ממשלת שמאל שתצריך גם את החרדים וש"ס, שיצטרכו להסב לשולחן עם לפיד וגם את כחלון, אזי הכלכלה תתחיל בגרעון גדול אף יותר. ראינו מה הם סחטו פעם אחרונה שהייתה ממשלת שמאל (המון המון כסף וביטול לימודי הליבה למי ששכח). 3. אם טרכטנברג יהיה שר אוצר מהעשירייה השנייה הוא יהיה שר אוצר מסורס. ראינו איך זה נגמר בימי שטייניץ. שר אוצר צריך גם עצמה פוליטית לדפוק על השולחן כשצריך. 4. מצד שני לא סביר שהדבר יקרה שכן כפי שציינתי בקואליציה בראשות העבודה יהיו הרבה טוענים לתיקים כלכליים. לפיד, כחלון וש"ס יהיו כולם שותפים בכירים עם דרישות קואליציוניות. מכיוון שבאף אחת מהמפלגות הללו אין טוענים לתיק בטחוני (אולי חוץ מגלנט שנפסל מלהיות רמטכ"ל ונמצא ברשימת כחלון?) ברור שהשותפות תרצינה את תיק האוצר. 5. זה אגב מעלה שאלה מעניינת למרות שאנו דנים בכלכלה. מי יהיה שר הביטחון הבא? האם לראשונה תהיה לנו שרת ביטחון?יחימוביץ'? הביטחוניסט הראשון של העבודה נמצא במקום 6, גלנט אצל כחלון יכול להיות בעייתי על רקע אי מינוי כרמטכ"ל. אצל לפיד לא נראה כרגע שיש מועמד ראוי. שס ואגודה לא. אולי מישהו מהמפלגות הערביות? מעניין כבר אמרנו?
המסביר לצרחן  |  15.01.15
לכל התגובות