אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
להקת רוקפור: מסע במכונת הזמן צילום: אוראל כהן

להקת רוקפור: מסע במכונת הזמן

הלהקה הוכיחה שגם אחרי פיצול של עשור אין לה צורך באורחים מיוחדים או גימיקים מפתיעים כדי פשוט לעלות לבמה ולעשות את מה שהיא תמיד עשתה היטב

19.01.2015, 09:13 | שי לבירובסקי
חמשת חברי רוקפור עלו לבמת הבארבי והחלו לנגן כמעט מיד. בלי גינונים מיוחדים, בלי תאורה יוצאת דופן או השהיות לצורך בניית דרמה - כאילו האולם לא מלא באנשים שחיכו לרגע הזה עשר שנים. אבל העיניים הבורקות, מחיאות הכפיים הסוערות בין השירים והשאגות שעלו מהקהל נתנו לחמישייה על הבמה דחיפה בלתי נגמרת.

הרבה סופר על ההרפתקאות של איסר טננבאום, ברוך בן יצחק, מרק לזר ואלי לולאי באמריקה, והרבה שמועות התרוצצו לגבי סדר הדברים שהוביל לפרידתו של לולאי מההרכב וצירופו של יקי גני. העזיבה של לולאי ב־2004 התרחשה כשהלהקה היתה בשיאה, אחרי אלבום שני בהפצה בינלאומית וסיבובי הופעות גדולים בארצות הברית ובבריטניה. לאחר העזיבה של לולאי השלישייה (שהפכה מאוחר יותר לרביעייה עם הצטרפותו של גני, ועכשיו הופכת לחמישייה) שידרה עסקים כרגיל והמשיכה להופיע ולהקליט כאילו כלום לא קרה.

רוקפור בהופעה בבארבי, צילום: אוראל כהן רוקפור בהופעה בבארבי | צילום: אוראל כהן רוקפור בהופעה בבארבי, צילום: אוראל כהן

חלק מאותה אווירה שררה גם בהופעה בבארבי - למרות ההתרגשות הגדולה, עסקים כרגיל. חברי הלהקה התעלמו משלושת האלבומים שיצאו להרכב בהיעדרו של לולאי (אחד בעברית ושניים באנגלית) והתמקדו בחומרים ישנים וחדשים בלבד.

באמצע ההופעה סיפק לולאי עצמו רמז למה שהביא לפרידה, כשדיבר על השגרה המתסכלת במהלך סיבוב ההופעות האמריקאי - על ההתרוצצות הסיזיפית היומיומית כמעט בין במה גדולה לבמה קטנטנה, על הלחץ שהולך ומצטבר בקבוצה במהלך ארבע שנים כאלה. אמר, ומיד הסתייג והוסיף שהוא שמח שהדברים נפתרו לבסוף.

אווירת עסקים כרגיל

הערב התחיל בשניים מהשירים היפים ביותר של הלהקה: "מכונת הזמן" ו"האיש שכבר ראה הכל", שהתקבלו כמתבקש בערב שכזה בהתרגשות גדולה. הלהקה נשמעה מצוין, כיאה להרכב שמנגן יחד יותר מ־25 שנים. העזיבה של לולאי השפיעה כאמור על בחירת החומרים, אבל מבחינת הכימיה והחופשיות שהוא הפגין על הבמה ההרגשה היתה טבעית לחלוטין.

נוסחת הפסיכדליה הקלה של רוקפור יעילה ועובדת, זה גם נראה וגם נשמע כך. הגיטרה החשמלית של בן יצחק והבס המדויק של לזר נשמעו מצוין, ושניהם עמדו לאורך מרבית ההופעה בפנים כמעט חסרות הבעה. טננבאום, לעומתם, הפליא בתופים כשהוא לבוש בסרבל ועונד עגילים ענקיים, ובקדמת הבמה זז לולאי מצד לצד. הוא אמנם לא קפץ לקהל כמו

בהופעות עבר, אבל לא הפסיק לנוע, בין אם בזמן ששר ובין אם כששיחק באיזה קישוט פרחוני שאותו זרק לקהל.

ממשיכים בזהירות

יש משהו מקסים בחוסר החגיגיות של האיחוד הדרמטי. בלי אורחים מיוחדים, בלי גימיקים מפתיעים או יחידות כלי מיתר (כמו באלבום ההופעה המפורסם מלפני 15 שנה) - רוקפור פשוט ממשיכים בזהירות, פחות או יותר מהמקום שבו הפסיקו לפני עשור. הדבר הכי קרוב לגרסאות כיסוי היו הביצועים ל"אבשלום" ו"קח לך אשה" של אריק איינשטיין ושלום חנוך, שהלהקה כבר הקליטה בעבר, אבל על הבמה לא היו ממש סוחפות. ועדיין, זו היתה הופעה מוצלחת ביותר, וניכר היה שהלהקה נהנתה.

בשיר הראשון בהדרן, "Wild Animal", לולאי נתן את המיקרופון למישהו מהקהל שישיר את הבית הראשון. בן יצחק חייך בבלבול, וחילופי המבטים ביניהם שידרו סוג של מבוכה. בסוף בסוף לולאי הזמין את הנוכחים להופעה הבאה, ונשבע שיש עוד המון שירים והפתעות.

ההופעה הבאה: 31 בינואר, בארבי, תל אביב.

תגיות