צילום: ירון אלקיים
"זה סוטה, לגמרי"
כשהשחקן אורי הוכמן נתקל באמצע הלילה בסרט קאלט על חברות גברית משונה, הוא הבין שהוא חייב לעשות ממנו הצגה. התוצאה היא "צ'יקו ומיקו", קומדיה מטורפת בהשראת ילדותו בקיבוץ
"רצינו להעלות את זה בתיאטרון הבימה, אבל בפרזנטציה ביקשו שנוריד כל מיני קטעים וידענו שאין סיכוי שזה יקרה", אומר הוכמן, "אז הבנו שרק בפרינג' אפשר להעלות דבר כזה. עשינו עבודת כתיבה מטורפת, שמרנו על הקו העלילתי אבל הכנסנו תפקידים חדשים".
בסרט, שהפך לקאלט, באק חי עם אמו עד שהיא מתה. הוא מזמין את חבר הילדות שלו צ'אק ללוויה, ומנסה נואשות להתחבר איתו. באק, שמסרב להתבגר, הופך לאובססיבי, מתחיל לרדוף אחרי צ'אק, להטריד אותו טלפונית ולעקוב אחריו, הכל בשם זכרונות הילדות המשותפים. הסרט, שהופק בתקציב של פחות מחצי מיליון דולר, זכה בפרס ה"אינדפנדנט ספיריט" ובפרסי בימוי ותסריט שונים בפסטיבלים ברחבי העולם.
המחזה "צ'יקו ומיקו" לוקח את הסיפור למחוזות ישראליים - בבסיסו נמצא מיקו, שרגע לפני חתונתו מקבל הודעה מחבר ילדותו בקיבוץ צ'יקו, שאותו לא ראה זה 30 שנה, שאמו נפטרה. הוא נוסע להלוויה עם אשתו לעתיד, ומאותו רגע צ'יקו נדבק אליו. צ'יקו עובר לתל אביב, ואפילו מעלה הצגת פרינג' על שני חברים, רק כדי שמיקו יבוא לראות ויבין כמה הוא אוהב אותו.
בעקבות מותו של אביו במלחמת יום כיפור, הוכמן, יליד תל אביב, בילה מחצית מילדותו אצל משפחת אמו בקיבוץ מעברות, ומשם הבקיאות ברזי החברה הקיבוצית.
"בקיבוץ היו סיפורים על כאלה שהלכו לתת לעגלים ברפת למצוץ. זו לא אגדה אורבנית אבל אני כמובן לא ניסיתי את זה", הוא מספר, "צירפו אותי לקבוצה של בני גילי והייתי ישן, לומד וקם איתם לעבודה. לקחתי משם המון. בהצגה צ'יקו מספר שבלינה המשותפת הוא היה ילד דחוי, אף אחד לא רצה לישון איתו".
גם אתה היית דחוי?
"לא, לא יכולתי להרשות לעצמי להיות דחוי. בקיבוץ אתה כל כך מפחד להיות דחוי שאתה נהיה חברמן צ'יק צ'ק, ועוד באתי מהעיר שזו כבר עמדת חולשה. קראו לי 'עירוני', שזו היתה הקללה הכי נוראית. היו מקלחות משותפות ועד גיל 13 היינו מתקלחים עם הבנות, זה סוטה, לגמרי. אני זוכר שהתקלחתי ומישהו הצביע עליי ואמר 'לאורי יש פיפי של חבר קיבוץ'. זו חבורה אכזרית שכל הזמן יחד, זה טירונות כל החיים".
"מוני הציל אותי"
הוכמן משחק כבר 15 שנה בתיאטרון הבימה ולאחרונה אף קיבל בו קביעות, הישג מרשים ביחס לגילו. בימים אלה הוא משחק ב"חיזור גורלי" וב"החייל האמיץ שווייק", אך לאורך השנים הוא מקפיד ליצור ולעבוד גם בפרינג'. הוא אפילו נכנס לספר השיאים של גינס לאחר שהצגת היחיד שלו, "געגועיי לקיסינג'ר", שירדה לפני שנה, חצתה את סף 1,000 ההצגות.
"פרינג' זה הרוקנ'רול. זה לא בשביל הכסף כי אין שם, זה רק בשביל העניין והנשמה, ובאמת מגיעים שם למקומות מצחיקים והזויים", אומר הוכמן, "בכל שנה אני לוקח פרויקט בפרינג' כי אני חייב לעשות משהו רק מכיוון שאני רוצה".
אחרי שנים פרועות, שני ילדים שעשה מחוץ לנישואים לשתי חברות טובות (השחקניות אפרת בן צור ועלית קרייז), ופציעה שריתקה אותו שנה למיטה והכניסה אותו לדיכאון — הוכמן התחתן עם השחקנית מיכל פוליצר שצעירה ממנו ב־14 שנה, ובשבוע שעבר נולד בנם המשותף הראשון. במקביל הוא גם שותף במסעדת נאם התאילנדית בתל אביב.
מי שהחזיר אותו לתיאטרון היה מוני מושונוב, שגרר אותו מהמיטה לשחק במחזה "רומנטיקה" של דיוויד מאמט בהבימה. "בתקופת הפציעה הייתי בדיכאון שאי אפשר לתאר", הוא אומר, "נראה לי יותר קל למות מלהישאר תקוע ונכה, זה עונש נוראי. התיאטרון הוציא אותי מזה. מוני הציל אותי כשקרא לי, אמא שלי שכנעה אותי לעשות את זה, והילדים שעשיתי הוציאו אותי מהדיכאון".
אוהב להיות הרע
את האודישן הראשון שלו למסך עשה הוכמן רק אחרי גיל 40, וגם זה בשל הפצרותיה של אשתו להירשם לסוכנות. "מיכל אמרה לי שזה נחמד שאני אוהב תיאטרון, אבל שאתחיל ללכת לימי צילום ולהביא כסף הביתה. בטלוויזיה הולך לי יותר מבתיאטרון ואני בהלם מזה, לא יודע למה".
האודישן הראשון היה לסדרה "תמרות עשן", ומשם הוא המשיך ל"נויורק", "הבורר", "שטיסל", ולתפקיד טיראן דרור הרשע בסדרת הילדים המצליחה "גאליס". בקולנוע שיחק בין השאר בסרטים "ההיא שחוזרת הביתה", "הנוער" ו"רוק בקסבה", ובקרוב יככב בסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" עם עוז זהבי ואושרי כהן.
"הם משחקים ג'יגולואים ואני כמובן סוטה", הוא אומר, "תמיד נותנים לי תפקידים של רע - סוטה, רשע, רוצח. אני נורא אוהב לעשות את זה, וזה מוזר כי זה הכי לא אני וגם בתיאטרון לא קיבלתי תפקידים כאלה. אני חנון בחיים ואני גם נורא אוהב מחזות זמר. ראיתי השבוע את 'שיער' וכל כך רציתי לעלות לבמה ולרקוד. אני מת שקפטן ייקח אותי ל'שיר אשיר בגשם' בהבימה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה