הסיוט האמריקאי

תקיפות המל"טים האמריקאיים במדינות זרות, שהתרבו בשנים האחרונות, עומדות במרכז דיון ציבורי סוער בארה"ב בשל מספר הנפגעים והנזק שהן גורמות. ג'וזף דה־לאפ, פרופסור לאמנות ועיצוב ממוחשבים וראש התוכנית למדיה דיגיטלית במחלקה לאמנות באוניברסיטת נבדה, הביע את מחאתו על המל"טים באמצעות כמה פרויקטים אמנותיים, שהאחרון בהם מעורר סערה ברשת.

דה־לאפ העלה טאמבלר שכותרתו הסרקסטית היא "In Drones We Trust" (במל"טים אנו בוטחים — נ"צ) והפך בשבועות האחרונים לוויראלי. באתר הוא מציג חיבור מבריק בין הצללית האיקונית של מל"ט ה־MQ1 פרדטור, שהפך לסמל המחאה, לבין אחד הסמלים המובהקים ביותר של התרבות והאימפריאליזם האמריקאיים: שטרות הדולרים.

דה־לאפ יצר חותמת גומי קטנה בדמות הפרדטור ושלח אותה לכמה עשרות חברים, בצירוף בקשה כי יחתימו את שטרות הכסף שלהם, יצלמו אותם ויעלו לטאמבלר (indroneswetrust.tumblr.com). הפרויקט התקבל בהתלהבות, וכרגע הטאמבלר מכיל כמה מאות צילומי שטרות ומתעדכן כמה פעמים ביום. "כמה שעות אחרי שהפרויקט עלה לאוויר התחלתי לקבל מיילים מאנשים זרים שראו אותו וביקשו להצטרף", הוא מספר בראיון טלפוני ל"כלכליסט", "כבר שלחתי 800 חותמות נוספות ובקרוב אעלה הסבר מפורט ליצירת חותמת כזו לבד". תמורת כל חותמת גבה דה־לאפ 5 דולר לכיסוי הוצאות הייצור והמשלוח, מתוכם נתרם דולר אחד לארגון פקיסטני שמסייע לנפגעי תקיפות מל"טים.

"על כל השטרות האמריקאיים, לבד מזה של דולר אחד, ניתן לראות ציור של בניין ממשלתי או מונומנט אמריקאי על רקע שמים בהירים. נראה לי נכון, בהתחשב בשימוש שאנו עושים במל"טים בשמים זרים, להביא אותם באופן סמלי הביתה ולהטיס אותם מעל הסמלים הכי גדולים ומוכרים של הפטריוטיזם", הוא מסביר. הסמליות, אומר דה־לאפ, עובדת בכיוונים נוספים, למשל בהמחשת הרווח הכלכלי שהחברות האמריקאיות שמייצרות ומתחזקות את המל"טים מפיקות מהשימוש בהם.

שטרות עם חותמת המל"ט. חלק מהכסף נתרם לארגון פקיסטני שמסייע לנפגעי תקיפות מל"טים

בלתי נראים

השימוש האמריקאי במל"טי תקיפה גורר עמו דיון ציבורי בלתי פוסק. "יש לזה כמה סיבות — האחת היא העובדה שהמל"טים משמשים לתקיפות במדינות שלא הכרזנו עליהן מלחמה", אומר דה־לאפ, "הסיבה השנייה היא הריחוק: שלא כמו בלחימה מסורתית, שבה החייל מסכן את עצמו בקרב, כאן הכל נעשה בשליטה מרחוק ובלי שום סיכון. כשאתה לא משלם שום מחיר אתה מהסס פחות לתקוף". מרבית האמריקאים, מוסיף דה־לאפ, לא מודעים כלל למה שממשלתם עושה באמצעות המל"טים במדינות אחרות. "עבור רוב האמריקאים המל"טים הם בלתי נראים, ורציתי להפוך אותם לנראים", הוא אומר.

האובססיה של דה־לאפ למל"טים התחילה עוד ב־2013. "ראיתי כמה מהם כשרכבתי על האופנוע שלי ליד אחד מבסיסי חיל האוויר האמריקאי באזור 51 בנבאדה, המקום שנקשר בעיקר לקונספירציות חייזרים ודיווחים על עב"מים, אבל למעשה משמש לניסויים בכלי הטיס החדשים שהצבא מפתח", מספר דה־לאפ.

השילוב בין ההיתקלות הזאת לבין דיווחי החדשות המתרבים על מספרי האזרחים ההרוגים בתקיפות מל"טים אמריקאיות במקומות כמו פקיסטן ותימן הוביל את דה־לאפ ליצירה הראשונה שלו בנושא: סדרת צילומים של מל"טי תקיפה על רקע נופים מדבריים, שנלקחו מאתרי הצבא וחיל האוויר האמריקאיים. על דפנותיהם הוא הוסיף בפוטושופ את המילה Cowardly כדי להעביר את המסר שמדובר, לדעתו, בשיטת לחימה פחדנית.

חותמת גם לפרגוסון

בשתי עבודות נוספות מהשנה האחרונה נעזר דה־לאפ בסטודנטים שלו. האחת, שכונתה "The Drone Project" ונעשתה בשיתוף מאה סטודנטים, היא חיקוי בגודל טבעי של הפרדטור מפלסטיק צהוב, שכוסתה בשמות 334 האזרחים הפקיסטנים שנהרגו בתקיפות מל"טים. בפרויקט אחר, "אלף מל"טים", נתלו מהאוויר אלף גזרי נייר בצורת כלי הטיס, ועל כל אחד מהם נכתב שם של אחד ההרוגים. פרויקט קודר פחות וחביב יותר הוא "אני והפרדטור שלי" - מתקן שמחבר דגם פלסטיק של המל"ט במוט ארוך לראשו של דה־לאפ, ומאפשר לו להסתובב כשכלי הטיס מרחף כל העת מעל ראשו ומפקח עליו.

דה־לאפ מתכנן עוד פרויקטים בנושא, וכיום הוא עובד על משחק מחשב שיאפשר לחוות את ההתמודדות עם תקיפות מל"טים מנקודת המבט של קורבנותיהם. במקביל, לאור הפופולריות של הטאמבלר, הוא מתכנן להרחיב את רעיון החותמות. "אני מכין עכשיו חותמת של אדם שחור מרים ידיים כמחאה על מה שקרה במהומות בפרגוסון ובערים אחרות", הוא מספר, "שטר כסף הוא דבר שאתה מוציא מהכספומט או מקבל כעודף בחנות, ואם אתה רואה עליו פתאום דמות לא צפויה, זה יכול לגרום לך לחשוב".