אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כרזת מלחמה צילום: נמרוד גליקמן

כרזת מלחמה

פרויקט 61 הוא אחד הקולות הבולטים במערכת הבחירות הנוכחית, בהתעקשות שלו לדבר על הנתונים, לנתח את חלוקת התקציבים ולהציג את הכל בכרזות פייסבוק קלות להבנה, שלא לומר נמוכות. מפעיליו מקווים שכעת עובדות סוף סוף יתחילו להשפיע על הבחירות

24.01.2015, 14:46 | ארי ליבסקר
למלחמה הבאה, כלומר למערכת הבחירות הקרובה, השמאל יוצא חמוש בטבלאות אקסל ותוכנות עיצוב. הסיירת המובחרת שלו היא "פרויקט 61" - כוח אינטרנטי הנאבק על דעת הקהל באמצעות כרזות מעוצבות היטב, שמציגות נתונים כלכליים קשיחים ומכוונות לנושאים שיכולים להרגיז גם את הטוקבקיסטים היותר אדישים פוליטית. הכרזות האלה תופסות את העין, הן מעבירות מסרים מהירים, הן מצליחות להרגיז גם את התומכים וגם את המתנגדים. כנראה רק ב־18 במרץ אפשר יהיה להעריך אם הסיירת השיגה את מטרתה או שרק שכנעה את המשוכנעים, אבל בינתיים פרויקט 61 הוא משב רוח מרענן למדי בשמאל הישראלי המעט עייף מעצמו. על הדרך, הוא גם מספק שיקוף לא רע של רוח התקופה.

הקרב הזה מתרחש בפייסבוק, כמובן. לפרויקט יש אתר (sixtyone.co.il) ודף פייסבוק, אבל הוא מוכר בעיקר דרך הפצה ויראלית של כרזות ברשת החברתית, באמצעות הדף "שישים ואחת" (המספר 61 נועד לסמן את קו התפר של הרוב בכנסת ישראל, ובעצם את מספר המנדטים הדרוש להחלפת השלטון). יש לו כמעט 37 אלף עוקבים, והכרזות שלו זוכות לאלפי ואפילו עשרות אלפי שיתופים. הכרזה הפופולרית ביותר שלו - שהציגה את הוצאות ראש הממשלה בנימין נתניהו על גלידה, בריכה, איפור וגינון והשוותה את המספרים לנתוני העוני - הגיעה לכ־700 אלף צופים.

סני ארזי ויונתן לוי מפעילי פרוייקט 61 , צילום: נמרוד גליקמן סני ארזי ויונתן לוי מפעילי פרוייקט 61 | צילום: נמרוד גליקמן סני ארזי ויונתן לוי מפעילי פרוייקט 61 , צילום: נמרוד גליקמן

לטענת מפעילי הפרויקט, חלק גדול מהאנשים שנחשפים לכרזות של 61 לא נחשפים למידע בשום דרך אחרת. "יש קהלים שלמים שהחדשות לא נגישות להם ולא מעניינות אותם, הם מקבלים את כל האינפורמציה מהפיד של הפייסבוק", אומר סני ארזי (33), מעצב והצד היצירתי של הפרויקט. "אנחנו חיים בעידן של אימג'ים, וכרזה מביאה יותר כניסות".

לתוכן אחראי יונתן לוי (29), ממנהיגי המחאה החברתית בקיץ 2011, שמאז הקמת הפרויקט, לפני שנתיים, פיתח התמחות ייחודית בתרגום של תכנים מורכבים למסרים נגישים. "אנשים אוהבים דברים קונקרטיים שהם מסוגלים להבין, כמו 'X דירות נגנבו מהדיור הציבורי'. אנחנו מנסים להנגיש את הדיבור הגבוה לדיבור נמוך", מסביר לוי, וארזי מוסיף: "אנחנו פונים לאדם שקונה בסופר והולך לעבודה ואוהב לראות טלוויזיה. אנחנו לא מתביישים בזה שאנחנו לא פקולטה לענייני פוליטיקה, אנחנו מדברים ישראלית. כשאני מדבר עם קהל הגולשים, שחלק ממנו בני 18, אני לא אגיד להם Trickle-down economy (התיאוריה בדבר חלחול העושר מהשכבות החזקות לחלשות), ואין להם זמן להסברים". לוי: "אז אני אומר להם שיש מי שמאמין שלעשירים יהיה יותר אז לכולם יהיה יותר, אבל וואללה, זה לא עובד. אנחנו רוצים לשנות את המציאות, ולכן אנחנו רוצים שהישראלים יבינו דברים באופן קל ומהיר".

המאמץ כולל גם תחקיר של ממש, לא רק "תרגום" ואריזה. תחקירני הפרויקט הצליחו כבר לחשוף בעצמם לא מעט מידע, שבעקבות עבודתם הגיע גם לכלי התקשורת המרכזיים. רגע לפני הבחירות הקודמות, למשל, הם חשפו מניפולציות שעשה שר החינוך דאז גדעון סער בתוצאות של התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים. במקרה אחר האירו את קשריו של שר החקלאות יאיר שמיר עם תעשיית הנשק הצרפתית. תחקיר נוסף היה על הרב שמואל אליהו, מועמד הבית היהודי לרבנות הראשית, שבו נחשפו ציטוטים ישנים שלו שפגעו במועמדותו. זה רק חלק קטן מהרשימה, שבראשה ניצב התחקיר שבו 61 הכי גאים, זה שעסק בכספי החטיבה להתיישבות.

החטיבה להתיישבות, שהוקמה אחרי 1967, מתוקצבת בכמיליארד שקל בשנה, כפופה ישירות למשרד ראש הממשלה ופועלת בחוסר שקיפות וכמעט ללא פיקוח. במשך שנים ניסו עיתונאים ופעילים למען חופש המידע, כולל שרת המשפטים ציפי לבני, להכפיף את הגוף הזה לחוק חופש המידע כדי להבין מה הוא עושה עם כספי הציבור. "היה לנו ברור רק דבר אחד: שחלק גדול מהכסף הלך לשטחים", אומר לוי, שהוביל את התחקיר בנושא. בספטמבר האחרון, בתום שנה של עבודה, התחקיר הזה הצליח לחשוף 60% מתקציב החטיבה. "קיבלנו טבלאות עם קודים לא ברורים של תקציב של מיליארד שקל שצריך לפענח אותם", הוא מספר. "ישבנו עליהן עם כל החוקרים של מכון מולד (מכון מחקר צעיר הפועל "להתחדשות הדמוקרטיה", שאליו משתייך פרויקט 61) ובסיוע הסדנה לידע ציבורי. לקח לנו שלושה חודשים ליצור מפה של מי מקבל את הכסף ולמה. הגוף הזה אמור לדאוג לפריפריה, אבל 70% מהתקציב מגיעים להתנחלויות. סיכמנו את הממצאים בחוברת של 70 עמודים, ורק אחר כך תרגמנו את זה לשפת 61 והעלינו מיני־אתר שפשוט מסביר ב־20 פריימים את כל הסיפור המטורף הזה. הוצאנו את זה לעיתונות, היינו עם האינפורמציה הזאת אצל מבקר המדינה, אצל מבקר הממשלה, ואנחנו מאוד גאים בכך".

ניתוחים כלכליים וחברתיים תופסים חלק ניכר מתשומת הלב של אנשי פרויקט 61, אבל בצדם הם ומכון מולד מייצרים גם עבודות שעוסקות בתחום המדיני. הקהל, הם יודעים, פחות מתחבר לזה. "הפרויקט הזה הוא מעבדה של מסרים", אומר לוי, "ואנחנו רואים שלושה נושאים עיקריים שהם הכי פופולריים, בסדר יורד: הנושא המצליח מכולם הוא הנהנתנות של הפוליטיקאים והשחיתות. זה תמיד יזכה להתעניינות אדירה; אחר כך מגיעים הנושאים הכלכליים; ורק בסוף הנושאים המדיניים. אם אני אכתוב שביבי טובל עצמו בשמן כמהין - יעופו עליי. אבל הנושאים המדיניים קשים יותר לפיצוח".

בעוד מכון מולד מזוהה עם השמאל המדיני, פרויקט 61 אמנם נתפס כשמאלי אבל מוכר כאמור בעיקר בזכות העבודות הכלכליות, מה שהופך אותו לנגיש יותר גם אצל המתנגדים האוטומטיים לכל מה שהוא "שמאל". לוי מציין כי "האינפורמציה שלנו לא מגיעה בהכרח ממכון מולד, אבל צורת החשיבה היא משם". חלק מההבנה שיש צורך בשיח כלכלי הגיעה בהשראת האמריקאים, ובעיקר בעימות בין המתמודדים לנשיאות ברק אובמה ומיט רומני ב־2012. "ראינו לפנינו שני פוליטיקאים רהוטים ששולפים נתונים, מידע ומספרים", הם מסבירים. "שלא סתם מדקלמים הכרזות על שינוי, אלא מסוגלים להתווכח על מדיניות ועל נושאים ממשיים שמטרידים אזרחים. הם ידעו היטב שלא כדאי להם לסלף, כי יהיה מישהו בצד השני שמיד יצביע על המניפולציות שלהם".

גם ארזי רצה לחשוף את המניפולציות, בעיקר של פוליטיקאים שמתהדרים בסיסמאות חברתיות שאינן נתמכות בידי המעשים שלהם, והתחיל בפירוק התדמית של משה כחלון כ"חברתי" עוד כשהיה בליכוד. "בטלוויזיה אמרו שכחלון נורא חברתי אבל...", הכריזה הכרזה הראשונה שעיצב, ואז, בהתבסס על עבודת המשמר החברתי, מנה כמה מפעולותיו של כחלון בכנסת: "להעלאת קצבת זקנה הצביע נגד. בתקצוב מקלטים לנשים מוכות הצביע נגד. על זיכוי במס על הוצאות טיפול בילדים הצביע נגד" וכו'. מהר מאוד העבודה הזאת נהפכה לוויראלית, ומכון מולד חיבר את ארזי ללוי וציוות להם כמה מתחקירני המכון. מהר מאוד התקבע פורמט: פוסט שמציג מסר חד ונתון או כמה נתונים מרכזיים; טקסט קצר שמלווה אותו ומרחיב את הנתונים; והפניה לטקסט ארוך (500 עד אלף מילה) ומפורט, שמיועד למעמיקים ועדיין מקפיד על שפה בהירה ונגישה.

"הציבור כבר לא קונה בולשיטים אם לא מציבים לו עובדות", אומר לוי, וארזי מוסיף: "כשאיש שמאל מתווכח עם איש ימין אז בדרך כלל אחד אומר ככה והאחר אומר ככה. אני רוצה לשבת עם איש ימין, ששנינו נאמר שאידאולוגית אנחנו לא מסכימים, אבל נתחיל את הוויכוח כשהעובדות והנתונים בידינו". לוי: "המטרה שלנו היא לחזק את המחנה שלנו. ואנחנו מאוד מנסים לחדש, לא ללעוס את כל הקלישאות שהמחנה התרגל אליהן, והציבור קהו אוזניו בגללן".

"מאוד ברור לנו נגד מי אנחנו נלחמים - קודם כל נגד הימין, אחר כך נגד הטייקונים", אומר ארזי. לוי: "אנחנו שופטים פוליטיקאים לפי תפיסת עולם. אנחנו חוקרים אותם על דברים ענייניים, לא על אורך האף שלהם". לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שספג ביקורת נוקבת, גם יאיר לפיד ספג לא מעט כרזות כל עוד נשא בתפקיד שר האוצר.

השאלה היא, כמובן, מה יקרה אם אחרי הבחירות השמאל יהיה בשלטון. "מי שמאמץ תפיסת עולם שבעינינו היא פסולה הופך למטרה. מלכתחילה העניין הוא לתקוף את מוקדי הכוח. כשהמחנה שלנו יגיע לעמדת כוח נשמח לתקוף גם אותו. אבל בינתיים אחד הכללים שהצבנו לעצמנו הוא לא לירות בתוך הנגמ"ש - זה לא שאין מה לבקר, אבל כרגע זה לא ממש אפקטיבי". הפוליטיקאית המקורבת אליהם ביותר היא סתיו שפיר, שעמה הם קשורים גם בקשרים אישיים (לוי חבר טוב והיה שותף שלה לדירה, אשתו של ארזי ניהלה את הקמפיין שלה בפריימריז), אבל לוי וארזי מדגישים שגם היא לא חסינה. "היא עושה את העבודה הכי מרשימה בכנסת, היא מקדמת את האג'נדה הנקייה שלי", אומר ארזי, "אבל אם היא תחבור מחר לבנט ולנתניהו לא יהיו לנו כל רחמים עליה, או חיבה יתרה. כשהיא משרתת את האידאולוגיה שלנו אנחנו בעדה. אלו לא האנשים, אלא העקרונות".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

9 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
ביבי ההססן אפילו את החמאס בעזה לא העיז לנצח
ללא תמיכת מעט הידידים שנשארו לנו בעולם עם מילואימניקים שלא גומרים את החודש בלי אפשרות לזוג צעיר לחלום על דירה, בלי לוותר על ילודה עם מערכת בריאות שאינה עונה על צרכים מינימלים וראש ממשלה שלא היה מוכן לפגוש את הרופאים או המורים עם ממשלה שלא משלמת את חובותיה לספקים בארץ עם ביבי שחושב ש עני=טיפש ולכן אפשר להפחיד אותנו, אולי נוכל לשרוד , אך הדרך מובילה לחורבן ביית שלישי.
דידי , הרצליה  |  24.01.15
7.
מה הקשר בין כרזות אלה ועובדות ייבשות?
מדהים איך עובדים על אנשים בעיניים ועוד עושים זאת תוך דיבור על נתונים שסולפו בצורה הזוייה. האיפור? 6000 שקל לשנה למשל. לאשת ראש ממשלה זה סביר לחלוטין. זה בניגוד לשקר שהסתובב לא 64000 שקל. ה64000 כוללים בתוכם את ה6000 איפור ואת הביגוד של נתניהו אשתו. גם זה, לאדם הכי ייצוגי במדינה, סכום סביר לחלוטין. אז מתי בדיוק היה דיון על עבודות כאשר הסילוף החל מהשנייה הראשונה בכותרות ובדיונים וכמו שרואים כאן בכרזות. לכו תעבודה על אנשים טיפשים.
פה  |  24.01.15
לכל התגובות