שפיות כלכלית בשוויץ

שוויץ נחשבת לאחת משלוש המדינות הקפיטליסטיות ביותר בעולם (ביחד עם הונג וקונג וסינגפור) והיא המדינה המתועשת המערבית העשירה ביותר בעולם. לפיכך אין זה מפתיע שדווקא שוויץ הרעידה את השווקים הפיננסיים כשניתקה את ההצמדה האווילית של הפרנק השוויצרי ליורו. ההפתעה האמיתית הייתה שהיא בכלל הנהיגה את ההצמדה הזו מלכתחילה.

הביקורת החריפה שבאה כתגובה לניתוק ההצמדה של הפרנק מתמקדת בשתי נקודות עיקריות. הנקודה הראשונה היא שאסור לתת לפרנק להתחזק יתר על המידה כי הדבר יהפוך את היצוא השווייצרי ליקר ויפגע בחברות היצואניות. זהו בדיוק אותו היגיון שגרם לבנק ישראל בשנים האחרונות לקנות עשרות מיליארדי דולרים כדי למנוע מהשקל להתחזק יתר על מידה. בשני המקרים, הישראלי והשוויצרי, הרצון להגן על היצואנים נובע מחשיבה כלכלית גרועה.

הפרנק השוויצרי הוא מטבע חזק כי הכלכלה השוויצרית היא כלכלה חזקה. זוהי כלכלה חופשית יחסית, מתועשת, עם חברות יצואניות מעולות כמו נסטלה, רוש ונוברטיס. החברות האלה מייצאות בסכומי עתק, מזרימות מטבע זר למדינה ומחזקות את המטבע המקומי. הרעיון שיש להחליש את הפרנק כדי להגן על החברות היצואניות שהייצוא שלהם הוא זה שמחזק את הפרנק מלכתחילה הוא מעגלי וחסר היגיון.

מהלך הדברים הטבעי הוא שהיצוא מחזק את המטבע המקומי, מגדיל את כוח הקנייה של האזרחים השוויצריים ומעשיר אותם. לכל היותר, אם במהלך הזמן המטבע מתחזק יתר על המידה, היצוא יירד, המטבע ייחלש בצורה טבעית והיצוא יתחזק. האמונה שפוליטבירו מוניטרי, בין אם זה הבנק המרכזי בארץ, בשוויץ או בכל מדינה אחרת, יודע יותר טוב מכוחות השוק החופשי מה צריך להיות שער המטבע, היא אמונה מוזרה שהופרכה פעמים רבות בעשרות השנים האחרונות.

כמעט אין מקרה בהיסטוריה הכלכלית של מדינה ששגשגה לאורך זמן עם מטבע חלש וכנראה שגם אין דוגמא למקרה של כלכלה חלשה עם מטבע חזק. מטבע חזק הוא סימן היכר של כלכלה חזקה, הישג שצריך להתגאות בו ולהנות ממנו, לא להילחם נגדו.

הנקודה השנייה שמעלים המתנגדים לביטול ההצמדה של הפרנק היא, שהדבר מעלה את הסיכון לדיפלציה (ירידת מחירים) בשוויץ. כאמור שוויץ מייצאת מוצרים רבים, אך היא גם מייבאת - בגדים, מכוניות, אנרגיה, חומרי גלם, ריהוט, תיירות חוץ, מוצרי צריכה אלקטרוניים ועוד. החשש הוא שעליית ערך הפרנק השוויצרי תוזיל את היבוא ותביא לירידת מחירים. מדוע ירידת מחירים היא כה מסוכנת?

החשש הוא שכאשר המחירים יורדים - נניח בחצי אחוז או אחוז לשנה - צרכנים יידחו את הקניות שלהם בצפייה לירידת מחירים ויקלעו את המשק למיתון. לכן כביכול צמיחה כלכלית דורשת אינפלציה (עליית מחירים). זוהי שטות כמובן. כאשר מחירים יורדים, אנשים דווקא קונים יותר. יעידו על כך מכירות הסמרטפונים והמחשבים הביתיים. גם אינני מכיר שום בר דעת שיידחה קנייה של מוצר צריכה, בין אם זה ארטיק, או טלוויזיה, או מכונית, כי המוצר יהיה זול בחצי אחוז תוך שנה.

ירידת מחירים לא רק שאינה פוגעת בצמיחה, היא בעצם סימן היכר של כלכלה צומחת המבוססת על שיפורים טכנולוגיים ותחרות חופשית. אפשר גם לציין שכאשר משק נקלע למיתון, ירידת המחירים שבאה כתוצאה מההתדרדרות בכלכלה, דווקא מקלה על חיי הצרכנים. בכל מקרה, הרעיון שיש להילחם נגד ירידת מחירים הוא כל כך מגוחך ואנטי חברתי, שלא ברור מדוע בנקים מרכזיים ברחבי העולם, שמתעקשים לפגוע באזרחים שלהם, לא נתקלים במחאה ציבורית קשה.

בסיכומו של דבר, העובדה ששוויץ מראה סימני שפיות כלכלית, היא בגדר בשורות טובות. נקווה שהבנק המרכזי הישראלי לא יהיה בין האחרונים ללמוד את הלקח הזה, כי ככל שההצמדות ושאר המניפולציות נמשכות זמן רב יותר, כך הנזק שנגרם למשק הוא כבד יותר. ובניגוד לכלכלה השוויצרית, לא ברור שהכלכלה הישראלית שגם כך מתמודדת עם רגולציה אינסופית ומסים חונקים, יכולה לספוג את הנזק הזה.

הכותב הוא אנליסט באקסלנס נשואה