המשקיעים מחפשים חד קרן, מוצאים סטארט-אפים כושלים

יש לך את זה בוורוד?

חד קרן הוא יצור מיתי חביב והחיה הלאומית של סקוטלנד. בשנים האחרונות הפך חד הקרן לכינוי לסטארט-אפ ששוויו נאמד במיליארד דולר ומעלה. ובכן, מסתבר שחד הקרן הוא חיה נפוצה למדי: המגזין פורצ'ן הקדיש לו כתבת שער, ובה נטען שלא רק שיש 80 כמותו בסביבה, אלא שמשקיעים כבר יצרו כינוי חדש - דקהורן (עשר-קרניים) - כלומר חד קרן ששווה יותר מעשרה מיליארד. יש, על פי הספירה, לא פחות משמונה כאלה.

  

מה שמעלה שאלה מעניינת: האם החד קרן הנפוץ בכלל שווה את הסכום שמיוחס לו? חברת אינסטכרט עושה משלוחי מכולת לעצלני ההייטק. לפני כמה חודשים היא הוערכה בכ-400 מיליון דולר ועכשיו - בשני מיליארד. בהנחה שהיא לא השתלטה בחצי השנה האחרונה על איזו גלקסיה, נראה שהעליה הזו מופרזת משהו. פינטרסט מוערכת בכחמישה מיליארדי דולר. האם ישנו משקיע שישרוף סכום כזה על הרשת החברתית הזו? כמובן שלא. אבל ההנחה היא שהציבור הרחב  - זה שאין לו בנקאי מהחברה המנפיקה שיגיד לו "ג'ימי, זו בועה. תן לפראיירים להשקיע, אל תתקרב למניה הזאת" - דווקא ישקיע.

ומכאן, שחדי הקרן הם בעצם תוצרים של משקיעים שכבר שפכו כסף על החברות ועכשיו צריכים להצדיק את ההשקעה שלהם. אתם יודעים, כדי שכשהחברה תגיע לבורסה, יהיו מספיק משקיעים קטנים שיוסיפו לה שווי וירטואלי וישככו את הנפילה של בעל ההון.  

תיבת פנדורה

יש חברת סטארט-אפ בשם בוקס (Box). מה שהיא עושה בחיים זה לספק שירותי ענן, אבל ההתמחות האמיתית שלה היא הפסדת כסף. מאז 2011 ועד היום, הצליחה בוקס להוציא 466 מיליון דולר ולהכניס רק 361 מיליון, קרי להפסיד יותר מ-100 מיליון. אה, ואמרנו "להכניס"? ההכנסות שלה הגיעו ממשקיעים שקיוו למשהו בעתיד, לא ממכירת המוצר. המודל שלה הוא פרמיום.

בסוף השבוע בוקס הנפיקה את עצמה. הסיבה לכך, נטען, היא שהמשקיעים לא היו מוכנים יותר להטביע עוד כסף ועל כן החברה, שלא מכניסה מספיק, מצאה את עצמה נאלצת לבחור בין הנפקה פומבית ובין סגירת הבאסטה.

בוקס כתבה במסמכי ההנפקה שלה: "יש לנו היסטוריה של הפסדים מצטברים, ואנחנו לא מצפים להיות רווחיים בעתיד הנראה לעין". אי לכך ובהתאם לזאת, הייתם מצפים שהמשקיע השפוי הממוצע יכריז שהוא לא נוגע בחיה הנגועה הזאת גם במקל סלפי. אבל ראה זה פלא: בוקס הציעה את המניה שלה ב-14 דולר לחתיכה, המחיר זינק מיד ל-20 דולר ובסוף יום המסחר כבר הגיע ל-24 דולר למניה. ערך השוק של החור השחור הזה עומד כרגע על שלושה מיליארד דולר.

נפח הסחר במניות של בוקס עמד על 38 מיליוני מניות - והחברה הנפיקה רק 12.5 מיליון מניות. המשמעות היא שהמניות החליפו ידיים כמה פעמים. מותר לנחש שהקונה השני או השלישי לא קראו את מסמכי ההנפקה של בוקס ולא יודעים שהם מחזיקים כרגע חבילה לוהטת של כלום, ושהם אלה שימשיכו להחזיק בו כשהכל יקרוס.  

כן, אנחנו עבריינים. מה תעשו?

מחלקת הרישוי של קליפורניה יצאה לאחרונה בהצהרה שזעזעה את שוק "הנסיעות המשותפות" של אובר, ליפט ושאר החברות שאומרות שהן חברת מוניות רק בלי האחריות של חברת מוניות. מחלקת הרישוי הודיעה שמעתה, נהגים של אובר, ליפט והשאר יצטרכו רישיון מסחרי, כי הם עושים שימוש מסחרי ברכב שלהם.

נשמע סביר, אלא אם אתה שייך להנהלת אובר וליפט. שתיהן פצחו מיד ביללות שבר על כך שהממשלה מנסה להרוג שוק חדש ורווחי (למנהלי החברות, על כל פנים) ושהרגולציה המרושעת שוב מונעת מכמה יזמים מפוקפקים לחתוך פינות על חשבון הציבור. הבובות של החברות, המחוקקים הרפובליקנים, הודיעו שאם מחלקת הרישוי לא תשקול מחדש את עמדתה, הם ישנו את החוק.  

עד כאן, שום דבר יוצא דופן. עוד יום של הון-שלטון. אבל אז נכנסה אובר לתמונה. אובר, נזכיר, היא חברה עם היסטוריה יוצאת דופן של עבריינות, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה הקצרה שלה. אובר החלה להשעות נהגים שלה שצייתו להנחיות שקיבלו ממחלקת הרישוי וביקשו רישיון מסחרי.  

נחזור על זה: חברה פרטית הודיעה לאנשים שלה (שרשמית, היא טוענת שהם בכלל לא עובדים אצלה) שאם הם יצייתו להנחיות שהגיעו מהממשלה, אז היא תשלול את הזכות שלהם לעבוד אצלה. אם נסכם את הטענה של אובר, היא לא נוקטת בצעדים נגד נהגים שהשליכו את כלב הנחיה של נוסע עיוור לתא המטען, והיא טוענת שאסור לכפות עליה לבדוק את העבר של הנהגים הללו ולוודא שהם מתייחסים כנדרש לנוסעים – אבל לגמרי מותר לה לנקוט כלפיהם סנקציות אם הם מצייתים לחוק.

חכו, יש עוד: קמה זעקה גדולה, מרה ומוצדקת מצד הנהגים ובאובר מיהרו לפרסם חצי התנצלות: ההודעה, נאמר שם, אכן יצאה על ידי נציג של אובר - אבל הוא לא מייצג את החברה. נהגי אובר יכולים לעשות מה שהם רוצים, אומרת החברה, כל זמן שהם זוכרים שיש לה זכות להיפטר מהם מסיבותיה-שלה.

האם ויקיפדיה מתייצבת לצד גיימרגייט?

ויקיפדיה אסרה על חמישה עורכים לערוך ערכים שקשורים למגדר. ההחלטה הזו התקבלה על ידי ועדת הגישור של ויקיפדיה, הגוף הבירוקרטי העליון של האנציקלופדיה החופשית. בדרך כלל, אני משתדל שלא להיכנס לדיונים על ויקיפדיה. בעיקר, משום שעורכי ויקיפדיה הממוצעים יוכלו להתיש בוויכוח גם מומרים לטבעונות. ואולם, הפעם הזו יוצאת דופן, משום שהאנציקלופדיה השיתופית נגעה בקו מתח גבוה: גיימרגייט.  

תנועת הטרור המקוון שתוקפת נשים חובבות משחקים הגיעה גם לוויקיפדיה. לטענת מתנגדי ההחלטה להרחיק את העורכים האמורים, היא התקבלה כתוצאה ממלחמת עריכה בלתי פוסקת סביב ערכים שקשורים לגיימרגייט. חמשת העורכים שהודחו בפועל ניסו למנוע עריכה של הערך כך שיהיה מוטה לצד גיימרגייט. הם אומרים שסנקציות ננקטו גם כלפי תומכים של גיימרגייט, אבל אלו הופעלו רק כנגד חשבונות אנונימיים, כאלה שאפשר ליצור מחדש בקלות, בעוד שחמשת העורכים שהודחו הם אנשים מזוהים.

בפועל, אומרים מתנגדי ההחלטה, כל פמיניסטית או פמיניסט פעיל הושעו מהדיון. כעת, לא רק שתומכי גיימרגייט יוכלו לערוך כאוות נפשם את הערכים של גיימרגייט וקורבנותיו, כעת המתנגדים העיקריים שלהם לא יוכלו לתקן את הטקסט. לוויקיפדיה יש היסטוריה ארוכה של הטיה כנגד נשים, כפי שהיא עצמה הודתה. המהלך האחרון עשוי להיות מכה לאמינות של האנציקלופדיה שממנה היא תתקשה להתאושש.

קצרצרים

1.  כל כותב דעתן שמקבל חשיפה ברשת מושך טרולים. פעם הם היו שולחים מכתבים מזילי ריר או נוטפי ארס למערכות, אבל היום יש להם אינספור כלים. אחד מהחלאנים הללו החליט להתעלק על לינדי ווסט, כותבת שעוסקת הרבה בנושאי פמיניזם. הוא עקב אחריה בשקדנות ואסף מספיק מידע כדי לבנות חשבון טוויטר שמתחזה לאביה המת. ווסט החליטה שלא לשתוק והחלה לכתוב בארסיות על הטרול. התוצאה היתה בלתי צפויה: הטרול התנצל, אמר שהוא מבין שהוא יצור בזוי וחסר כל ערך ותרם לבית החולים לסרטן שבו אושפז אביה של ווסט.

2. לפני מספר חודשים הסתיים בשקט הדיל ארוך השנים בין גוגל ופיירפוקס. עד אז, גוגל היתה מנוע החיפוש בברירת המחדל של פיירפוקס ובתמורה היא העבירה לה אחוזים מההכנסות שלה. הדיל התחיל להתאים לגוגל פחות אחרי שהיא הוציאה דפדפן משלה, כרום, וכאמור לפני כמה חודשים העסקה הסתיימה. יאהו הציעה לפיירפוקס חסות, ובתמורה הפכה למנוע החיפוש בברירת המחדל. כתוצאה מכך, יאהו הרוויחה לאחרונה נתח שוק בתחום החיפוש, מה שעצבן את גוגל. עכשיו היא ממריצה משתמשי פיירפוקס לשנות מנוע חיפוש או להפוך את גוגל לעמוד הבית שלהם. כלומר, את מה שקודם היא קיבלה תמורת תשלום, היא מנסה כעת לקבל בחינם.

3. ממשלת בריטניה יצרה סנן אינטרנט שאמור היה לחסום את הגישה של תושבי בריטניה לתוכן בלתי מהוגן. התירוץ, כמו ב-50% מהמקרים, היה פורנו פדופילי (ב-50% מהמקרים האחרים, התירוץ הוא חשש לטרור) הבעיה עם הסנן, כמו עם כל צנזורה, היא שמדובר בכלי קהה למדי: עכשיו לומדים הבריטים שהסנן של ממשלת קמרון הצליח לחסום בעיקר אתרים למלחמה בפורנוגרפיית ילדים.