מדוע אין מדידה יעילה של פעילות חברתית בישראל

מדידה והערכה הן כלים בסיסיים בניהול של כל פעילות עסקית - ממסעדה קטנה ועד תאגיד ענק. באמצעות מדידה של תוצאות שלה, יכול כל מנהל לדעת אם העסק הפסדי או רווחי ומה צריך לעשות כדי לשפר את תפקודו. אבל הכלי הזה, שהוא הלחם והחמאה של הניהול העסקי, לא היכה שורש במגזר החברתי.

הגישה הרווחת היא שהתמיכה שמספקים עמותות ומלכ"רים לא צריכה לעבור מדידה והערכה. כך, למשל, כאשר גוף המפעיל מועדונית לטיפול בנוער בסיכון, לרוב לא חש צורך למדוד בצורה מדויקת עד כמה המועדונית מגשימה את מטרתה, לכמה נערים היא עוזרת (אם בכלל), מה ניתן ללמוד ממועדוניות אחרות והאם הכסף הושקע בצורה יעילה, או במילים אחרות: האם אותו הכסף שהיה מושקע בפעילות אחרת, היה מביא (אולי) תוצאות חברתיות טובות יותר.

מחקר שפרסמה החודש היחידה להערכת תוכניות במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), חושף כמה רחוק העולם החברתי ממדידה אמיתית, ועד כמה הוא חושש ממנה. היחידה נמצאת בצד שמעוניין להגביר את ההערכה של תוכניות בעלות ערך חברתי – היא מספקת שירותי מדידה והערכה למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות, עמותות וקרנות.

המחקר בוצע באמצעות סקר אצל בכירים בשדה החברתי - בעיקר מהכיוון המממן של פעילויות חברתיות. 79 בכירים ענו על השאלון, 20% מהם נציגי ממשלה, 32% בכירים ברשויות מקומיות והשאר בכירים בקרנות ובגורמים אחרים. התוצאות מהמגזר הממשלתי מהוות מדגם מייצג, ובקבוצות האחרות מציינים עורכי המחקר (צוות בראשות ד"ר טלי פרוינד, סמנכ"לית במטח וראש מינהלת מדידה והערכה, שכלל את ד"ר ליאור רוזנברג, תרצה מרגולין וענת קדם) כי תיתכן הטיה מסוימת.

מתעלמים מחישובי עלות־תועלת

המחקר מראה ש־83% מהמשתתפים יזמו מחקר הערכה כלשהו בשלוש השנים האחרונות. לכאורה, הנתון הזה מראה שנציגי הפעילות החברתית הפנימו את המודלים של מדידה והערכה לפעילותם. אבל לדברי ד"ר פרוינד, מדובר בנתון מטעה - מה שהנבדקים מגדירים כמדידה והערכה, לאו דווקא עומד בסטנדרטים של מדידה והערכה כמותית ואפקטיבית. נתון משקף יותר לגבי דלות המחקרים שמתבצעים כיום ניתן למצוא בשאלה אחרת, שבודקת אילו בדיקות ומדידות ביצעו אותם 83%. שם עולה כי רק 33% מאלה שביצעו בדיקה כלשהי של תוכנית חברתית, עשו ניתוח של עלות מול תועלת. גם במחקרים שכן נעשים, לרוב מוגדרים מדדים "רכים" של מדידת תוצאות. פרוינד מסבירה כי "בפעמים רבות המחקר שואל את מי שהשתתפו בתוכנית 'האם אתה חושב שהתוכנית השיגה את תוצאותיה?', פחות מתייחסים לבדיקת עלות־תועלת".

על כך מוסיף גם אלי בוך, מנהל הפילנתרופיה בקרן רוטשילד, כי "בהיעדר יעדים כמותיים מדידים, מה שנשאר זו הדעה של מי שביצעו את התוכנית על עמידתם ביעדים. זה לא משהו שאפשר למדוד מול גורם שלישי אובייקטיבי".

אלי בוך

הנתון המרכזי ביותר מראה עד כמה המחקרים האלה - גם כאשר מישהו טורח לבצע אותם - רחוקים מקבלת ההחלטות לגבי פעילות חברתית. המידע הזה צף בשאלה שבדקה כיצד משתמשים הארגונים בתוצאות המחקרים. כאן, 95% מהמשיבים אמרו כי המחקר משמש להליך פנימי של "למידה ושיפור". רק 52% אמרו כי הם משתמשים במחקר כדי להרחיב את הידע מקצועי בקרב קהלים שונים - כלומר לנהוג בשקיפות ולחלוק את תוצאות המחקר שערכו עם גורמים נוספים. רק 45% עושים שימוש במחקר כדי לנסות להשפיע על מקבלי החלטות, ורק 43% עושים שימוש בתוצאות שלהם כדי לגייס משאבים או ליצור יחסי ציבור לעצמם.

עוד עולה מהתשובות, כי גם בקרב 95% שמשתמשים במחקר ללמידה ושיפור הפעילות, המדדים שהם מתייחסים אליהם הם לרוב לא כמותיים, לא כספיים ולא השוואתיים. כך, רק 40% ציינו כי הם בוחנים באמצעות המחקר חלופות לתוכנית החברתית שכבר מופעלת, ורק 29% ציינו כי המדידה מהווה שיקול בצמצום או הגדלת תקציב התוכנית.

מחמיצים את הגורמים בממשלה

איך ניתן להעריך תוכנית מבלי שאותה הערכה תבוא לידי ביטוי בתקצוב, ובלי להתייחס לשאלה הכל כך בסיסית - האם התוכנית טובה יותר או פחות מתוכנית מקבילה? לדברי פרוינד, "נדרש אומץ ארגוני כדי לזהות שמשהו בתוכנית לא עובד וצריך להפסיק אותו, וכשאנשים נדרשים לוותר על משהו - נכנסים לפעולה עוד מנגנונים".

כאשר אותם ארגונים שכן מבצעים מדידה לא חולקים את תוצאותיה עם עמותות מקבילות, אין סיכוי לייצר מדדים אחידים כדי לבחון פעילויות חברתיות. בישראל יש עשרות, אם לא מאות, תוכניות לטיפול בנוער בסיכון למשל, אבל אין מדדים שיגדירו מהו טיפול יעיל ומהו ניצול מיטבי של הכסף בתוכניות האלה. לדברי פרוינד, "אם ההערכה היתה משמשת לצרכים אסטרטגיים - כולל העברה למקבלי החלטות בממשלה או ברשות המקומית - אז היא היתה מביאה יותר תועלת לארגון. חשוב להשתמש בה לצורכי למידה ושיפור, אבל הערכה יכולה לשמש את כל הצירים במשק כדי לקבל החלטות טובות יותר ברמה מערכתית".

ביטוי נוסף להערכה הנמוכה של המגזר השלישי למדידה והערכה מתקבל בשאלה הבודקת מדוע אותם גורמים לא מבצעים מחקרי הערכה. התשובה הפופולרית ביותר היתה מחסור במשאבים - כסף, כוח אדם או זמן. 65% מהמשיבים ענו כך, בפער גדול מול התשובות האחרות. מדוע מדובר בתשובה בעייתית? משום שיש כאן החמצה של הסיבה לביצוע מדידה והערכה. הרי המדידה אמורה לחסוך לארגון כסף, ולעזור לו להתייעל בניהול כוח האדם והזמן. ללא מדידה, הניהול של פעילויות חברתיות הוא אינטואיטיבי לחלוטין, והמנהלים פועלים על פי תחושות והתרשמויות במקום על פי נתונים ברורים.