נוסעת הודית: "נהג אובר אנס אותי והחברה לא לוקחת אחריות"

לעובדי הקבלן נמאס

אזרחית הודו, שדיווחה כי נאנסה על ידי נהג של אובר בניו דלהי, הגישה תביעה נגד אובר בארה"ב, כשהיא מאשימה את החברה בכך שהיא אחראית לאונס. האשה, ששמה אסור לפרסום, הגדירה בתביעתה את אובר לא כחברת מוניות אלא "המקבילה המודרנית לתפיסת טרמפים" והיא מאשימה את החברה באי נקיטת צעדים מינימליים שנדרשים להגנה על בטיחות הנוסעים. אובר אמרה את המילים הנבובות הרגילות, שהיו לה כל כך הרבה הזדמנויות להשתמש בהן: שהיא משתפת פעולה עם הרשויות כדי לתפוס את הפושע, ושהיא "חשה סימפטיה עמוקה עם הקורבן". אובר, כמובן, לא לקחה אחריות על המצב, על כך שהיא שידלה נוסעת להכנס לרכב עם זר מוחלט בטענה שהיא חברת מוניות.

אבל, כמובן, אובר משחקת כאן משחק כפול. כלפי הלקוחות, היא טוענת שהיא חברת מוניות שמתחרה בחברות מוניות אחרות, ומנצחת בתחום המחיר; כלפי הרשויות, היא אומרת מה פתאום חברת מוניות, אנחנו חברת מוניות? לא היה ולא נברא. אנחנו מעסיקים "יזמי מוניות" שלא באמת קשורים אלינו. רגע, אמרנו "מעסיקים"? אפילו זה לא. אנחנו "מספקים הזדמנויות" לאנשים שאינם באמת נהגי מוניות. החקיקה שקשורה לנהגי מוניות לא אמורה לחול עלינו.

בקיצור, לטענת אובר, אם אתה נכנס לאחת המכוניות שלה, והנהג אונס אותך, זורק אותך בצד הדרך או דוחף את כלב הנחיה שלך לתא המטען, אז קודם כל זה בכלל לא הרכב שלה. סתם יש שם לוגו שלה על החלון הקדמי, הרכב סתם הגיע לשם בעקבות שימוש שלך באפליקציה שלה, והיא סתם גובה מהנהג עמלות על הנסיעה. אין שום קשר בינה, בינך, ובין הנהג.  

בתי משפט, שלא לדבר עם סתם אנשים עם הגיון ישר, מתקשים לקבל את קו המחשבה הזה. אנחנו מכירים אותו בראש ובראשונה כשהנוסע הופך לקורבן, אבל יש אנשים שהם קורבנות של אובר על בסיס יומי: הנהגים שלה. הם מגישים כעת תביעה פדרלית (עובדי החברה המתחרה, ליפט, מגישים תביעה מקבילה) שדורשת להכיר בהם כעובדי אובר. לדברי העובדים, אובר מתחמקת מלהכיר בעובדה שהם בפועל עובדים שלה, ובהתאם מתחמקת מלשלם להם את המגיע להם.

ומה שמגיע להם די בסיסי: שכר בסיס, שעות נוספות והטבות סוציאליות. אתם יודעים, הדבר המהפכני הזה שהמציא הבולשביק הנורא הנסיך ביסמארק בגרמניה הקיסרית. עובדי אובר מציינים בנוסף שהחברה ממטירה עליהם מיילים, שבהם הם מקבלים "הצעות" היכן כדאי להם להיות ואיך כדאי להם להתנהג. נהגים שמתעלמים מ"ההצעות" הללו מגלים לעתים שאובר סוגרת את החשבון שלהם.

אובר, כהרגלה, מנסה למנוע את הגשת המיילים הללו כראיה בטענה שמדובר ב"סוד מסחרי". נראה שלשופט בתיק נמאס שמתייחסים אליו כאל אידיוט, והוא דחה את הבקשה. התביעה נגד אובר עוברת לחבר מושבעים.  

בדרך לצפון קוריאה

הדיקטטורה הגדולה ביותר בעולם, סין שבשליטת המפלגה הקומוניסטית, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתושבים שלה יוכלו לדעת מה קורה בעולם, כי זה עשוי לערער את שליטתה באוכלוסיה. אז היא בנתה את חומת האש הגדולה, שילוב בין תוכנות חסימה וצבא קטן של צנזורים.

זה די הספיק לשליטה ברוב הסינים. כשחיפוש מידע על דמוקרטיה וחירות הופך למסוכן, אנשים לעתים קרובות מעדיפים לא להתעסק עם זה. מי שבאמת רצה לדעת מה קורה מחוץ לסין, ידע איך לעקוף את חומת האש הגדולה, בדרך כלל באמצעות שירותי VPN, וכל זמן שהוא שמר את המידע לעצמו ולא ניסה להפיץ אותו הלאה, בדרך כלל לא הסתבך יותר מדי.

לא עוד: בחודשים האחרונים המשטר הסיני הגביר משמעותית את המאמצים לחסימת הגישה לתוכן מחוץ לסין. עכשיו, המשטר חוסם שירות VPN אחד אחרי השני. האינטרנט בסין הופכת בפועל לסוג של אינטרה-נט.  

לראשונה, בכיר במשטר אישר שזה אכן המצב. הסיבה לשיבוש של שירותי ה-VPN, לדבריו, היא שהם "מפריעים להתפתחות הבריאה" של האינטרנט בסין. האיסור משפיע לא רק על דיסידינטים (כאלה יש מעט) אלא גם על מספר גדול של יזמים סינים שהתרגלו לחיים שלווים יחסית. מוקדם מדי לומר לאן זה הולך, אבל אם המשטר חושב שהוא יכול להחזיר לאחור את הגלגל עשור או יותר, הוא כנראה צפוי לצרות - ולו בדמות דור חדש של מהגרים סינים לברלין.

דיבורים כמו חול

לפני כשנה, ממשל אובמה עשה כותרות, כשהודיע שהוא מקבל את הדו"ח של ועדת בדיקה פנימית שמינה לנושא הריגול של ה-NSA. למי שאיננו אזרח אמריקאי, הדו"ח הזה לא הועיל: הוא עדיין הוגדר מעצם קיומו כמטרה לגיטימית לאיסוף. אבל אובמה הבטיח להפסיק את איסוף המידע אחרי האזרחים האמריקאים.

זה לא קרה; חברי ועדת הבדיקה תוקפים כעת את הבית הלבן על כך שלא עמד במילתו, ולא הפסיק את תכנית הריגול הפנימית של ה-NSA. נסיון הצעת חוק - שכונה US Freedom Act - שהיה אמור לבלום את הריגול של ה-NSA נפל, בעיקר בשל התנגדות של המפלגה הרפובליקנית. אתם יודעים, זו שאומרת שהיא רוצה שהממשלה תצא לכם מהחיים, על כל פנים בכל מה שקשור לגביית מסים.

אבל רבאק, זה לא תירוץ. ה-NSA כפופה לנשיא. צו נשיאותי ברור שיאסור על איסוף מידע של אזרחים אמריקאים ללא צו של בית משפט אמיתי יבהיר לסוכנות שמי שיפר אותו יילך לכלא. צו כזה לא הגיע - וצריך היה להגיע מזמן.  

הכסף עם השם שלך עליו

מכת מוות לביטקוין? המטבע שאמור היה להיות אנונימי ולאפשר רכישה אנונימית נראה כעת כמו מה שישלח את רוס אולבריכט לכלא לעשרות שנים. כבר סיפרנו לכם על כך שביטקוין שומר את המידע של כל מטבע ומטבע ומתעד כל רכישה שבוצעה בו, אבל התובעים של אולבריכט הדגימו את זה בצורה פומבית ומשכנעת בסוף השבוע.  

אולבריכט מואשם בכך שהיה "הפיראט האיום רוברטס" המפעיל של אתר הסחר בסמים סילק רוד - ומהכחשה גורפת עבר להכחשה שהוא ניהל את האתר, אבל הודאה שהוא זה שבנה אותו. בבית המשפט בסוף השבוע, הראה סוכן פדרלי כיצד עקב אחרי 3,760 עסקאות ביטקוין שתועדו בשרתים של דרך המשי, ואיך 700,000 ביטקוינים – שווה ערך של כ-13 מיליון דולר בשעתו - הגיעו לכיסיו השונים של אולבריכט.  

עכשיו אפילו ההגנה לא מנסה לטעון שכסף לא כבר מדרך המשי לאולבריכט; עורך הדין שלו נתלה בקש שאומר שאין להוציא מכלל אפשרות שאולבריכט השתמש בסילק רוד כארנק הביטקוין הפרטי שלו אבל לא היה מעורב במכירה. דברים משונים מאלה קרו, אבל עכשיו אנחנו מתבקשים להאמין שאולבריכט בנה את האתר, אבל לא הפעיל אותו; השתמש בו כארנק ביטקוינים, אבל לא היה מעורב במכירות. זה קצת מוגזם.

קצרצרים

1. לזה שסטיבן הוקינג חושש מאינטליגנציה מלאכותית כבר התרגלנו, אבל לאחרונה הצטרף למחנה המתנגדים גם אלון מאסק, איש עם המון כסף וחזון שאיכשהו הוא תמיד רוצה שאחרים יתרגמו לפרטים. עכשיו גם ביל גייטס מודיע שהוא חושש מאינטליגנציה מלאכותית ורובוטים. הוא ציין שלמרות שכרגע הכל נראה בשליטה, תוך כמה עשרות שנים האינטליגנציה המלאכותית תהיה "חזקה דיה כדי להפוך לאיום". את דבריו חתם בהצהרה מטרידה לגבי האיום: "לא ברור לי למה אנשים אחרים לא מודאגים ממנו".

2. גוגל מגבירה הילוך במאבקה נגד מעקב ממשלתי ובעד הצפנה: משתמשי כרום מדווחים שכאשר הם מגיעים לאתרים בלתי מוצפנים - CNN, למשל, או ויקיפדיה, או מיליוני אחרים - הדפדפן מציג את העמוד כתקול בשורת הכתובת. הגישה לעמוד תקינה; סימן התקלה מופיע רק בשורת הכתובת והוא מציין העדר ההצפנה. זה מעצבן לא מעט אנשים, שחוששים שהאתרים שלהם ייתפסו כפגומים. אבל בגוגל, שכרום שלה הוא הדפדפן השני במספר המשתמשים שלו בעולם, מתעקשים: ריבוי ההתקפות ברשת, מצד ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים כאחד, הופך את העדר ההצפנה לתקלה. עכשיו נראה איך יגיבו יצרני הדפדפנים האחרים.

3. דיווחנו כאן לפני מספר שבועות על טענותיה של העיתונאית הקנדית שריל אטקיסון, לפיהן ממשלת ארה"ב החדירה למחשב שלה תוכנת ריגול. משרד המשפטים האמריקאי הגיב כעת והוא טוען שלא היתה שום התקפה מצד ממשלת ארה"ב על המחשב של אטקיסון; כל מה שקרה שם, טוען דובר רשמי, הוא שכפתור ה-backspace של אטקיסון נתקע, וזו הסיבה שמסמך שלה נמחק. אם זה נכון, המדובר בפאדיחה אטומית מצד אטקיסון. אבל, מצד שני, האם דובר אמריקאי היה מאשר שהממשלה שלו ריגלה אחרי עיתונאית, לפני שזו הצליחה להוכיח את זה בבית משפט? האם משרד המשפטים בכלל היה מקבל תשובה אמינה ממנגנוני המודיעין המפוקפקים שלו?