אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דוד אדרי: "כשאמרתי בשיחות 'הרגתי' 'רצחתי' זה התרברבות"

דוד אדרי: "כשאמרתי בשיחות 'הרגתי' 'רצחתי' זה התרברבות"

פעיל שוק ההון וסמנכ"ל הברוקראז' לשעבר של בית ההשקעות פסגות, המואשם בהרצת אג"ח ממשלתיות ושל דלק נדל"ן החל את עדות בביהמ"ש המחוזי בת"א

03.02.2015, 12:53 | תומר גנון

"אני מחכה ליום הזה 5 שנים". כך פתח הבוקר (ג') את עדותו בבית המשפט המחוזי בת"א דוד אדרי, פעיל שוק ההון וסמנכ"ל הברוקראז' של בית ההשקעות פסגות לשעבר, המואשם בהרצת אגרות חוב ממשלתיות ואגרות חוב של דלק נדל"ן במהלך שנת 2009, כדי להשיא רווחים לנוסטרו של בית ההשקעות. כמו כן מואשם אדרי בביצוע עסקאות במק"מים שהשפיעו על שעריהם תוך שהוא נתון בניגוד עניינים אישי.

קראו עוד בכלכליסט

"בגיל 13-12, כילד בחולון נחשפתי לעולם הכלכלי", סיפר אדרי בן ה-39. "בגיל 16 כבר עשיתי קורס ניהול תיקים ויועץ השקעות. הייתי ב-8200 בצבא. למדתי אחרי זה כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון והייתי תלמיד מצוין. לשוק ההון הגעתי בשנה השלישית בבן גוריון כאנליסט ב-IBI. אחרי זה הגעתי לאופק ני"ע שהתאחדה ב-2003 עם פסגות ואז התחלתי לעבוד בברוקראז' כסוחר".

אדרי סיפר על התפנית הגדולה בבית ההשקעות: "ב-2006 פסגות נמכרה לקרן יורק שהביאה את עוצמתה ושיטות העבודה שהיו מוכרות לה מחו"ל. ג'רמי בלנק, שהיה הנציג שלהם בארץ והיה סוחר בעברו, לקח אותי והסביר לי את החזון. הוא אמר לי 'אנחנו רואים את פעילות הברוקרז' והנוסטרו כנדבך חשוב מאוד'. ישבתי עם רועי ורמוס ואריק שטיינברג שהיה מנהל פסגות. היה לי ניסיון של 5.5 שנים והציעו לי לנהל את מחלקת הברוקראז' ולהחליף את שי ירון, שהיה המנהל הישיר שלי. מעליו היה רועי ורמוס שהיה אחראי על בית ההשקעות אבל רוחו של ג'רמי שלטה בכול".

ג ג'רמי בלנק, נציג קרן יורק בפסגות | צילום: בלומברג ג

לבקשת הסנגורית שלו עו"ד נוית נגב, תיאר אדרי את העבודה בחדרי המסחר של פסגות. "מטרת העל של מחלקת הברוקראז' הייתה לייצר מסחר עבור לקוחות מוסדיים וליהנות מעמלות ביצוע", אמר אדרי. "פעלנו רק עבור גופים מתוחכמים עם המון כסף. אנשים שלא צריך להסביר להם כלום. כסוחר אתה קם בבוקר, עובר על העיתונים ועל בלומברג. מדבר עם הכלכלן הראשי של בית ההשקעות, ומנסה לנתח מה יקרה בשוק. רצינו לתת ללקוחות שלנו ערך מוסף. בסוף אנחנו ספקים של רעיונות כדי שהמוסדיים יוכלו להשיג תשואה, ואנחנו נרוויח עמלות. לרוב אנחנו יזמנו את העסקאות. הצענו, שידלנו. והדרך שלהם לתגמל אותנו על רעיון טוב זה להביא עסקה דרך הנוסטרו של בית ההשקעות. שם ההכנסות שלנו היו מעמלות על העסקה בפועל".

נגב: "מה עשה הנוסטרו של פסגות?"

אדרי: "היו 3 חשבונות. אחד אג"ח שאני ואני שי בן דוד (נאשם נוסף בפרשה, ת.ג) ניהלנו. עוד חשבון אג"ח לסוחרים אחרים. ועוד חשבון מניות".

נגב: "איזה סוג של פוזיציות פתחתם למוסדיים בנוסטרו?"

אדרי: "לונגים, שורטים ולא פעם פוזיציות להרבה חודשים. אבל לפעמים עסקאות מהירות שנסגרות תוך 20 שניות".

נגב: "איך הלקוחות התייחסות לנוסטרו?"

דוד אדרי בביהמ"ש, צילום: אוראל כהן דוד אדרי בביהמ"ש | צילום: אוראל כהן דוד אדרי בביהמ"ש, צילום: אוראל כהן

אדרי: "ה-DNA שלנו זה שאנחנו לא חושפים מי הצד השני של העסקה. ברוקר נמדד ברמת הדיסקרטיות. אם אתה מספר ללקוח מול מי עשה מולו עסקה, הוא חושב שאני מספר גם לצד השני. וכולם רוצים לשמור את הקלפים קרוב לחזה. אף אחד לא רוצה שידעו מה הוא עושה בשוק. איך הוא פועל. גם כשעשו עסקאות מולנו כנוסטרו של פסגות לא אמרתי ולא חשפתי שזה אנחנו".

נגב: "נוסטרו של בית השקעות זה דבר ידוע לכולם?"

אדרי: "קשה לחשוב על בית השקעות שלא מנהל את כספיו האישיים בחשבון נפרד. זה התחום שלו. ההתמחות שלו".

נגב: "באיזה היקפים?"

אדרי: "סחרנו בהיקפים של מיליארדים ביום. לא עוברות 3 דקות בלי עסקה. זה 2 מיליון בממוצע לעסקה. היו ימים שסחרנו
ב-6-5 מיליארד שקל ביום אחד. ובשוק האג"ח הממשלתי למשל שאנחנו דנים בו עובדים גם שחקנים זרים. דויטשה בנק למשל יש לו מאזן של טריליוני יורו. אז אנחנו יחסית אליהם קטנים".

נגב: "אומרים שהמסחר בנוסטרו יוצר עיוותים".

אדרי: "שוק אג"ח ממשלתי הוא מתמטי. עיוות זה עניין של דקות. זה כשיש תנועה בנייר אחד ואתה מנסה לפעול בנייר אחר ולהקדים".

נגב: "פעילות הנוסטרו התמקדה רק באג"ח ממשלתי?"

אדרי: "זה החשבון שאני פעלתי בו. זה שוק מתוחכם. המדינה שחקן מרכזי. יש פעילות בהיקפים של מיליארדים".

"אתה תמיד חושש שמישהו מולך סוחר על בסיס מידע פנים"

אדרי המשיך לתאר את ההתנהלות בחדרי המסחר בתחום האג"ח הממשלתי. "כל סוחר יושב מול 4 או 5 מסכים, וזה לא כדי לעשות פוזה לצלם. זה כדי לשלוט בכל פרמטר רלוונטי בעולם, בארץ ובשוק עצמו. זה כל הזמן משפיע על שיקולים וההחלטות שלך. יש מבצע, יש בחירות – כל דבר כזה משנה החלטה במסחר. אין מחשב שמשקלל את הנתונים. אתה סופג את הכל, מכניס לבלנדר בראש וסוחר. יש גם אינטואיציות. זה לא משהו שנשמע רציונאלי אבל לכל סוחר יש רגשות, מחשבות. איך הוא חושב למשל ששחקן אחר יגיב". 

נגב: "איך זרימת המידע בשוק האג"ח הממשלתי?"

אדרי: "כולם יודעים הכל. מעודכנים ביחד. מתפרסם נתון והשוק מגיב מיד. מתחת לציפייה או מעל לציפייה ואז מגיבים. אם הנתון שיצא היה צפוי, זה בדרך כל יזיז מעט את השוק. אבל אם זה למעלה או למטה תהיה תנודה שיכולה להיות חריפה".

עו"ד נוית נגב (ארכיון), צילום: תומי הרפז עו"ד נוית נגב (ארכיון) | צילום: תומי הרפז עו"ד נוית נגב (ארכיון), צילום: תומי הרפז

נגב: "מה ההבדל מול זרימת המידע בשוק המניות?"

אדרי: "במניות המידע הוא של החברה עצמה. כשאתה סוחר אתה רוצה להאמין שאין מידע פנים. אבל אתה תמיד חושש שמישהו מולך סוחר על הבסיס הזה שיש לו מידע פנים. באג"ח זה לא ככה. אין מידע פנים. כולם יודעים הכל".

השופט חאלד כבוב: "אם מישהו יודע נתוני אינפלציה מראש זה לא משפיע?"

אדרי: ז"ה יכול להשפיע. אני לא נתקלתי. אבל אתה גם רואה שהשוק מת תמיד לפני שנתון יוצא. כולם מחכים ואז כשי נתון מתחילים לזוז".

 

נגב: "השאלה הגדולה של המשפט הזה זה האם אפשר להשפיע על שערי אג"ח ממשלתי".

אדרי: "להשפיע במצטבר על השוק הזה לא ניתן. אפשר נקודתי. אבל השוק הזה יותר גדול מכל שחקן אחר. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהוא יכול באמת להשפיע על השוק".

נגב: "יש פקודות בספר לפעמים של עשרות מיליונים".

 

אדרי: "מה שמשפיע זה לא נזילות. אלא הכמות שאתה יכול למכור".

 

נגב: השאלה הגדולה של המשפט הזה זה האם אפשר להשפיע על שערי אג"ח ממשלתי.

אדרי: "להשפיע במצטבר על השוק הזה לא ניתן. אפשר נקודתי. אבל השוק הזה יותר גדול מכל שחקן אחר. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהוא יכול באמת להשפיע על השוק".

נגב: "יש פקודות בספר לפעמים של עשרות מיליונים".

אדרי: "מה שמשפיע זה לא נזילות, אלא הכמות שאתה יכול למכור".

 

אדרי: "בחקירה ברשות ני"ע אמרו לי 'עינך נשואות לשער'. ברור שעיני נשואות, אבל כשאני עושה פעולה זה מנותק. אני סוחר רק במשהו שאני מאמין שאני ארוויח".

נגב: "כשאתה קונה בזול, למה אתה חושב שתמכור ביוקר?"

אדרי: "כי אני יודע למשל על נתון שיצא. או שאני חושב שמישהו מחכה לקנות והוא 'מסתתר' עד שיהיה לו נוח. אתה כל הזמן חי את השוק. זה כל כך מובנה בך עד שזה חלק ממך. תיקח אדם ותראה לו 'בוק', ספר מסחר, הוא לא ידע כלום. אני בגלל שאני סוחר כל היום אני כל הזמן בתחושה מה קורה מאחורי הקלעים, מה לא רואים, מה מסתתר. לא הייתה פעם אחת שאכלתי במשך שנתיים כשהעניים לא המסך והאצבע לא מקישה. היד לא מפסיקה לעבוד. זה הכי קרוב למחשב שאדם יכול להיות. אתה עושה 400-300 פעולות ביום".

"היינו סוחרים אגרסיביים. כל הזמן חותרים לעסקה"

נגב: "הנתונים מראים על ממוצע של עסקאות ליום של 1.2 מיליארד שקל ליום".

אדרי: "כן, זה קניות ומכירות. אנחנו היינו סוחרים אגרסיביים. כל הזמן חותרים לעסקה".

נגב: "למה אתם הכי גדולים ואחרים לא?"

אדרי: "זאת הייתה הבחירה שלנו. שאם נסחור הרבה נרגיש את השוק. רצינו שכשהלקוח יתקשר נעביר לו את התחושה. מנהל השקעות מצלצל ואומר 'איפה השוק?'. אני רוצה לענות לו: 'יש קונים, יש מוכרים, שוק חלש וכו'".

השופט כבוב: "זה טכניקה שכל אחד מכיר, לא?"

אדרי: "אני מניח".

כבוב: :אמרת שלפעמים העברת עסקה של 200 מיליון. בטחונות זה לא בעיה אני מבין?"

אדרי: "לא. הפוזיציות שלך תמיד מתאזנות. אני תמיד שואף לנקודת האפס. אם קניתי אני מחפש למכור ולהיפך. לפתוח פוזיציית ארוכת טווח זה להשכיב כסף, ויש לנו הון מוגבל. פוזיציה ארוכה יכולה להניב רווח גדול אבל זה סיכון גדול".

נגב: "כשאתה אומר פתיחת פוזיציה זה מסוכן. מי מחליט על היקף וגודל?"

אדרי: "יש ועדה מסודרת. היא הפוסק העליון מבחינה סיכון".

נגב: "אמרת שהייתם אגרסיביים. תסביר שוב".

אדרי: "שוב. זה כל הזמן לרצות לעשות עסקאות, לנקות שכבה ולהזמין עוד מישהו שיסחור. קראנו לזה ככה כי המטרה הייתה לסחור".

השופט חאלד כבוב. שאלות קשות, צילום: אוראל כהן השופט חאלד כבוב. שאלות קשות | צילום: אוראל כהן השופט חאלד כבוב. שאלות קשות, צילום: אוראל כהן

נגב: "למה לא להיות סוחר סבלן? מה שאתה מקנים גרידי. פשוט לשבת לחכות בבוק ולראות אם יש צד שני".

אדרי: "כי המסחר גם מלמד אותך על השוק. אתה מוכר קונה ומקבל אינפורמציה. אני יוזם. ההחלטה אצלי. אני מחליט על העסקאות. אתה טועה לפעמים, מפסיד, אבל אתה מתעלם. ממשיך לסחור כי סטטיסטית בסוף זה מתיישר. חצי תרוויח חצי תפסיד ואתה מנסה להגיע לנקודה שבה תרוויח טיפה יותר ממה שתפסיד".

חלק גדול מהראיות בתיק פסגות מבוססות על הקלטות מחדר המסחר של פסגות.

נגב: "למה כל השיחות אצלכם היו מוקלטות, כולל עם המנכ"ל והלקוחות ועם החברים?"

אדרי: "אי אפשר על כל עסקה לעשות חוזה, יש מילה. סוחרים על מילה. אבל הכל נעשה תמיד דרך הקו המוקלט. אנחנו יודעים שכל שיחה עם הבוס או חבר או לקוח מוקלטת. אני כבר לא סוחר 5 שנים, אבל כשאני שומע את ההקלטות אני חוזר לתקופה היא. לרוח שהייתה. בדיעבד על כל אחת מהן הייתי צריך לתת דיסקליימר".

"הרמתי, ריסקתי, פירקתי, השמדתי – זה הכל סלנג של סוחרים"

נגב: "בשיחות שומעים אתך מדבר גם עם סוחרים".

אדרי: "כולם בסופו של דבר שומרים את הקלפים על החזה. אם מישהו אומר משהו כמו קניתי, מכרתי זה התפארות. התרברבות".

"בוא נדבר על הסלנג שלכם בשיחות", ביקשה נגב מאדרי שנשמע בהקלטות משתמש בביטויים לוחמניים בשיחות על המסחר. "אנחנו מדברים תוצאתי", העיד אדרי. "כשאני אומר 'הרמתי' הכוונה קניתי והמחיר עלה. כשאני אומר "ריסקתי, פירקתי, מוטטתי, השמדתי", זה שמכרתי והמחיר ירד. ההבדל במילים זה בניואנס. 'תפרק לי' זה יותר לאט, 'תמוטט לי' יותר אגרסיבי. כשאמרתי בשיחות 'הרגתי' 'רצחתי' זה התרברבות. היום גם אישתי מדברת ככה (צוחק). זה שפה ייחודית של סוחרים. המטרה לייעל אינפורמציה. שהכל יזרום מהר. זה הסלנג".

נגב: "איך הדיבור הזה משתלב עם ההשפעה על השוק?"

אדרי: "אנחנו מציינים עובדה, את הפעולה, זה סלנג, זה הכל. השיחות לא מגלות גם אף פעם את מה שאני באמת חושב. בהכרח אף שיחה לא מגלה את הפעולה. אף שיחה לא מתאימה לפעולה. השיחה היא רק מסר, אג'נדה, יחס. לא יותר. גם הצד השני יודע מה המצב. כללי המשחק נהירים גם לצד השני.

"הייתי ילד בן 31 בשיחות האלה. ניסתי להיאחז במשהו ולחשוב שמשהו תלוי בי. כשאני אומר 'הרגתי, רצחתי' את השוק, זה מה שאני רוצה להאמין בו. שיש לי עוצמה. זה התחושות".

השופט כבוב: "אז מתי בשיחות שלך יש אמת ומתי לא?"

אדרי: "שיחות פנימיות עם הבוסים זה אמת. אבל אני מגזים, אני מעצים. אני נותן את התיאור עם מה שנוח לי".

השופט כבוב: "למה אתה צריך להגזים?"

אדרי: "פסיכולוגית, להרגיש טוב. שהבוס שלי יחשוב עלי טוב. שצדקתי בהערכות שלי. לייחס לעצמי את ההצלחות".

השופט כבוב: "מילא הבוסים. אבל אתה אומר אני מבלף את הסוחרים האחרים. מה עומד מאחורי זה?"

אדרי: "אני לא משקר. אני פשוט לא נותן את כל התמונה. רק צד אחד של מה שעשיתי".

השופט כבוב: "יש לך רצון להפעיל אותו או סתם התרברבות?"

אדרי: "עם לקוחות אתה רוצה לשכנע לקוח שיבוא. הינה אני עשיתי. אני הזזתי. זה לנפח את הממדים שלך. יכול להיות שאמרתי ללקוח 'מכרתי' כדי לשדר לו שימכור".

"הרווחתי בפסגות סכומים עצומים ומטורפים בשבילי"

נגב: "בוא נדבר על מודל השכר שלך".

אדרי: "זה מודל מקובל אצל אנשי מכירות ובשוק ההון. שכר בסיס ואחוזים מהרווחים של הנוסטרו והברוקראז'".

נגב: "אחוזים מהרווחים של שניהם?"

אדרי: "אין הבדל, סיכמו משניהם".

נגב: "כתמריץ זה גדל לפי הרווח?"

אדרי: "כן. הרווחתי סכומים עצומים ומטורפים בשבילי, בטח ביחס לבית שבאתי ממנו – לאבא שלי היה קיוסק ביפו העתיקה ואמא שלי בנקאית בפועלים. זה סכומים שההורים שלי עוד מאה שנות חיים לא ירוויחו. זה היה חריג מבחינת רווחים. ב-2006 הרווחנו בנוסטרו 40 מיליון שקל. ב-2008 הרווחנו 250 מיליון שקל וזה חסר תקדים בשנה משבר. ב-2009 הרווחנו פחות כי לא הייתי טוב".

נגב: "יש פה מצג של התביעה, שפעלת בלי פיקוח של פסגות".

אדרי: "זה כל כך מופרך שאני אפילו לא יודע איך להתחיל להסביר. ידעו על כל דבר שעשיתי. הפעלתי שיקול דעת, זה כן, אבל זה חשבון שכל פסגות עם העיניים עליו, שהוא באור הזרקורים. הרווחים בו היו עצומים. יש ועדת השקעות, יש את רועי ורמוס ואריק שטינברג ובסך הכל חמישה שישה אנשים שהסתכלו עליו כל הזמן".

נגב: "היית מנהל".

אדרי: "אני בתפיסה שלי סוחר. לא מנהל שבא להסתכל מלמעלה. הרגשתי אחד שיושב כל היום על המסכים ומביא כסף".

נגב: "המנהלים שלך ידעו?"

אדרי: "הם ידעו שאני סוחר. הם הבינו שאני הכי יעיל מול המסכים".

נגב: "דיברו פה על חריגות במסחר".

אדרי: "לפעמים לקוח קונה יותר ממה שביקש או פחות. זה דברים טכנים. טעות, אי הבנה, קורה. זה תמיד תוקן. זה קורה כי ככה זה במערכת עובדת". 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות