אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השד והבקבוק: מבט משפטי על פרשות הזוג נתניהו צילום: איי אף פי

השד והבקבוק: מבט משפטי על פרשות הזוג נתניהו

הטענות הפליליות וטענות ההגנה שעשויות להישמע בפרשות נתניהו הנוכחיות, לאור הניסיון שנצבר במקרים של ראשי ממשלה קודמים

08.02.2015, 09:16 | משה גורלי

הפרשות שצמחו בין בתי ראש הממשלה בירושלים ובקיסריה מתכנסות לשתי סוגיות משפטיות מרכזיות: ערבוב בין הציבורי לפרטי, ואחריות ראש הממשלה לכשלים, ככל שהיו כאלה, של רעייתו.

קראו עוד בכלכליסט

הגברת הממחזרת

סיפור הבקבוקים נשען על עובדה שאין עליה מחלוקת: צ'ק על סך 4,000 שקל נרשם על ידי משפחת נתניהו לפקודת מדינת ישראל. כלומר, פדיון הבקבוקים הגיע לידיה של שרה נתניהו. הנתון הזה כשלעצמו בעייתי. הבקבוקים הם רכוש המדינה, אז מה פתאום שכספי פדיונם יגיעו לידי הגברת הראשונה ולמה היא בכלל מתעסקת בזה?

לטענת המשפחה, כספי הפדיון לא הגיעו לשרה, אלא לקופה קטנה של הנהגים. כאן מתעוררות השאלות למה זקוקים הנהגים לקופה קטנה? מה פתאום מנהלת שרה את הקופה הזו? וזה עוד לפני המחלוקת על הסכום שהוחזר: 1,000 שקל לשנה, בעוד לטענת אב הבית לשעבר מני נפתלי מדובר ב־6,000 שקל. הפרש של 5,000 שקל כפול ארבע שנים.

אם הכספים (במלואם) לא הגיעו לכיסה של שרה, לא ייפתח תיק פלילי. אם יתברר שחלקם הגיעו לכיסה, יתפתח הקרב המשפטי המוכר על הידיעה ועל המודעות. האם שרה היתה מודעת לכך שאסור לה להתעסק במיחזור בקבוקי בית ראש הממשלה. הצ'ק יכול להוות ראיה לטענה: "כשהבנתי שזה לא בסדר החזרתי את הכסף". ומובן שהטענה לא תעמוד אם היא המשיכה לפדות החזרים גם אחרי העברת הצ'ק. ובכלל, גם החזרת הכסף בעייתית מפני ששרה לא אמורה להחליט כמה לכתוב בצ'ק. בשביל זה יש מנהל משק בית וחשב.

הפרשה הזו מזכירה במידה מסוימת את עניין נקודות הנוסע המתמיד ששימשו את אהוד אולמרט. הטיסות שלו מומנו בידי המדינה, לכן הנוסע אולמרט אינו זכאי להנחות ולהטבות שהן הצמיחו.

יהודה וינשטיין. תפוח אדמה לוהט, צילום: צביקה טישלר  יהודה וינשטיין. תפוח אדמה לוהט | צילום: צביקה טישלר יהודה וינשטיין. תפוח אדמה לוהט, צילום: צביקה טישלר

הבית שננטש

מהו נוהל אחזקת בתי ראש ממשלה? בזמנו של יצחק רבין נפתח פתח למימון מסוים של ביתו הפרטי של ראש הממשלה. בעוד המדינה מממנת את כל הוצאות המעון הרשמי, הוחלט אז שהבית ש"ננטש" יזכה לתחזוקה בסיסית. מעין פיצוי על הנזקים ממעבר דייריו לירושלים. משפחת נתניהו הצליחה לשכלל את נוהל הבית שננטש לממדי ענק ולסכומי עתק באמצעות לחיצה על כפתור הפרשנות המרחיבה אצל הגורמים המחליטים: הסמנכ"ל, החשב והיועצת המשפטית. ובכלל, וילה בקיסריה יקרה לתחזוק יותר מדירת הרבינים בנווה אביבים. אלא שסיפור ריהוט הגן החדש שהוזרם לקיסריה הוא צעד אחד יותר מדי שאינו מתיישב עם תחזוקה בסיסית נדרשת, והוא מלמד שכשנפתחת בפני פוליטיקאי מזן מסוים הזדמנות לזרזיף מימוני, הוא יודע איך להזרים בה נהר. חשבון המים של הבית בקיסריה הוא מטפורה אמיתית להזרמה כזו.

הגנת נתניהו במקרה זה תהיה פשוטה: שומרי הסף אישרו. אבל אז ייבדקו המצגים שהוצגו לאותם שומרי סף בקטגוריות הפליליות של רישום כוזב, מרמה והפרת אמונים, ואולי אף גניבה.

עבודה אסורה

נושא נוסף שעלול להיבדק במשקפיים פליליים הוא העסקת עובדת ניקיון כמטפלת באביה של שרה נתניהו. האיסור כאן ברור: אין להעסיק עובד מדינה (וגם לא עובד קבלן ששכרה המדינה) בעבודה פרטית. גם לא בתשלום. אלא שאם שרה אכן שילמה, נדמה שלא יהיה עניין ציבורי בפתיחת תיק פלילי.

אחת מטענות ההגנה האפשריות בתיק כזה היא אכיפה בררנית. פרקליט המשפחה דוד שמרון כבר הניח את הטענה הזו על סדר היום, בדרישה לבדיקת רוחב ואורך: לבדוק גם בתים מקבילים כמו בית נשיא המדינה או בתי ראש ממשלה בתקופות קודמות. בטענת הבררנות השתמש אולמרט כשדרש ממבקר המדינה לבדוק את שגרת הטיסות של פוליטיקאים נוספים. בדיקה שאכן הולידה את "ביביטורס", תיק שנסגר על ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.

העסקת עובדי מדינה במשימות פרטיות עשויה להתברר כפרקטיקה נפוצה במיוחד כששוררים יחסים טובים בין הנפשות הפועלות. למשל, כשהבכיר מבקש מהנהג או המאבטח להקפיץ את הילדים לבית הספר, להביא לו מנת פלאפל או להחזיר חליפה מניקוי, כפי שפורסם בזמנו לגבי נשיא בית המשפט העליון. אף שבקשות כאלה אינן חוקיות, אין בהן עניין לתיק פלילי. מנגד, העסקה קבועה, לאורך זמן, ובעיקר האופן שבו נדרש העובד לבצע את העבודה הפרטית, עלולים להטות הכף לכיוון הפלילי.

ערבוב ציבורי בפרטי

הערבוב בין המרחב הפרטי לציבורי מקשה על ההפרדה המתחייבת כדי לבנות תיק פלילי. תמיד ניתן למצוא דרך למזג את האינטרס הלא חוקי עם האינטרס הכשר ולערבב את הכספים כך שהציבורי והפרטי יימהלו זה בזה. פעמיים זוכו בכירים שהועמדו לדין על ערבוב כזה, אך לא לפני קרב משפטי קשה.

שמחה דיניץ המנוח, שהיה יו"ר הסוכנות היהודית, הורשע במחוזי וזוכה בעליון ברוב של שניים נגד אחת. על המעשה הפלילי לא היתה מחלוקת עובדתית: דיניץ השתמש בכרטיס האשראי המוסדי לרכישות פרטיות לביתו. אולמרט הועמד לדין בפרשת ראשונטורס, כשהאישום נגע לחיוב כפול בטיסותיו לחו"ל - טיסות שבהן התערבבו טיסות פרטיות עם כאלה שנעשו בשירות המדינה. בסופו של יום, שניהם זוכו. הנסיבות אמנם שונות, אבל המשותף הוא הקביעה שהשניים לקו בחוסר מודעות. טענת הגנה קלאסית ומרכזית שתגויס במקרה הצורך גם בסיפור הנוכחי.

שרה או גם ביבי?

בגלגול תפוח האדמה הלוהט בין המבקר יוסף שפירא ליועץ טען המבקר ששרה נתניהו אינה גוף מבוקר, אף שפרשנות תכליתית וגמישה לחוק מאפשרת להגדירה כמבוקרת. לעומת זאת, כשמדובר בשדה הפלילי, לא ניתן יהיה להאשימה בהפרת אמונים, העבירה הקלאסית והנפוצה במגזר הציבורי. הגברת נתניהו, חרף השפעתה העצומה, אינה עובדת ציבור. ועם זאת, הכוחות שהפעילה במעון הרשמי נגזרו מכוח המשרה של בעלה.

כאן עולה השאלה הגדולה: באיזו מידה נושא נתניהו באחריות למעשים שמיוחסים לרעייתו. בזמנו נחקר ראש הממשלה אריאל שרון כאשר התערבבו הכספים שקיבל בנו גלעד מדודי אפל, בתמורה לייעוצו בפרשת האי היווני, בחשבון חוות השקמים שממנו נהנה גם האב. כשעלתה מעורבותה של לאה רבין בחשבון הדולרים, ידע בעלה יצחק לקחת אחריות משותפת. לעומת זאת, יש מקרים שבהם כל האחריות נופלת על האשה בלבד. כך כאשר אביבה וינשטיין, רעייתו של היועץ המשפטי, הורשעה ונקנסה בהסדר טיעון עם רשות ההגירה בפרשת העסקת עובד זר בביתה ללא היתר.

חקירה לפני בחירות?

ככל שניתן להעריך, לא עלה על דעתו של המבקר לפרסם את הדו"ח לפני הבחירות, וגם וינשטיין ביכר להמתין עם חקירה עד לאחריהן. דילמה דומה עלתה כאשר עו"ד ליאורה גלאט־ברקוביץ' נרדפה בידי היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין על הדלפת החקירה נגד ראש הממשלה שרון לפני הבחירות. מאז ועד היום הדילמה הדמוקרטית נותרה על כנה: האם ראוי שהציבור יידע על חקירות ודו"חות בעניין ראש הממשלה, שמבקש את אמון הציבור בבחירות הקרובות.

בסיפור הנוכחי התקשורת ממש כפתה על המבקר והיועץ את הפרסום והבדיקה לפני הבחירות. גם אם המשמעות הפלילית שלהן שולית, הפרשות מלמדות עוד משהו שחובה לברר בנוגע להתנהלות בביתו של ראש ממשלה יוצא, המבקש להיכנס לאותו בית ממש.

ואולמרט מביט בקנאה

אולמרט יכול רק להביט בקנאה כיצד מטפלים היועץ והמבקר בענייניו של נתניהו. בזמנו היו אלה מני מזוז ומיכה לינדנשטראוס שהרעיפו עליו דו"חות, בדיקות וחקירות למכביר, שהגיעו לשיאם בגביית העדות המוקדמת, השנויה במחלוקת, ממשה טלנסקי, שלמעשה סיימה את הקריירה הפוליטית שלו. "העדות הזו הביאה לסילוק אולמרט, ולא היה לה מקום מבחינה משפטית. ההחלטה הזו היתה שגויה משפטית, הן מבחינת בית המשפט שאישר אותה והן מבחינת מגיש הבקשה", אמר אז לתקשורת, באוגוסט 2008, אחד מפרקליטי הצווארון הלבן המובילים, יהודה וינשטיין שמו.

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
ניתן להניח במידה גדולה מאוד של וודאות שיש כאן דפוס התנהלות
עכשיו נשאלות מספר שאלות. 1. האם המעשים היו לא חוקיים, פליליים או תקלות בתום לב שהסתיימו מיד שהתברר למעורבים שהם כאלה. 2. האם שני בני הזוג נושאים באחריות למעשים אלה ?. שוב כשניתן להבחין בדפוסים של התנהלות כזו לאורך שנים שגם פורסמו ברבים קשה להניח שאחד מבני הזוג לא היה מעורב ולא ידע. 3. כייצד יכול היועץ המשפטי לממשלה לטפל בחבילת המעשים האלה כאשר הוא הודה שפעל ביחס לראש הממשלה שלא על פי "מבחן בוזגלו" ?, וכאשר במקרה שלו ושל רעייתו הוא "הקריב" אותה ?. 4. האם זה תקין שמבקר המדינה ו/או היועץ המשפטי לממשלה מעלימים במתכוון מידע כה מהותי על התנהלותו של ראש הממשלה ערב בחירות ? האם יש הבדל עקרוני בין גלנט לנתניהו ? ואם כן ההבדל הוא שאת זהות הרמטכ"ל קובעים שר הביטחון וראש הממשלה ולצורך כך די אם הם יקבלו את כל המידע ואילו בבחירות כלליות צריך שלכלל הבוחרים יהיה כל המידע. 5. ההליך התקין צריך להיות חקירה מלאה ומהירה כדי שהציבור יקבל מידע מוסמך ולא שמועות ו/או רכילות
אדר  |  09.02.15