צילום: פי איי
גברים בעבודה: שומרי מסורת
משחק כדור מוזר, ים של הלומי בירה ומסורת בת מאות שנים הם מתכון מושלם לקטטה המונית בתחפושת של תחרות ספורטיבית שתיערך החודש בבריטניה
דני קרמן, מאייר שאני אוהב במיוחד, הוא האבא של ספר נהדר למסלולי טיול בלונדון הנושא את השם המפתיע: "הולך איתך בלונדון". באחד מפרקי הפתיחה לספר מצאתי את המשפט הבא: "כשבניו יורק השעה חמש אחרי הצהריים, בלונדון עדיין 1938". מי האחראי לציטוט הנהדר הזה אינני זוכר כרגע וזה גם ממש לא חשוב, אבל המשפט הקצר הזה הוא זיקוק של האנגליות.
אינסוף מילים נאמרו ונכתבו וצוטטו על אודות השמרנות האנגלית (זה הולך מצוין, מתברר, עם תאוותם של האנגלים לשערוריות מין על כל סוגיהן). עניין המרובעות והקיבעון של האנגלים בכל הנוגע לעברם הוא נושא למחקרים פסיכולוגיים שנערכו ובוודאי עוד ייערכו. אבל לא לשם כך התכנסנו היום. אנחנו כאן כדי להעלות על נס את התכונה הזאת, לשבח להלל ולהודות לאנגלים על היותם כאלה. שאם לא כן, לא היינו זוכים לחגיגה שלשמה באנו הלום: Royal Shrovetide Football.
ברוכים הבאים לאשבורן שבמחוז דרבישייר, העיר שתארח את החגיגה ב־17 ו־18 בחודש, ושחרתה על דגלה שימור מסורת שההיסטוריה המתועדת שלה לוקחת אותנו אחורה עד המאה ה־12, ימיו של המלך הנרי השני. מדובר בעצם באירוע שהוא קטטת רחוב המונית וחוקית למהדרין. תושבי העיירה מתחלקים לשתי קבוצות, וכדור המשחק מושלך אל על בסמוך לעמוד עתיק יומין בכיכר המרכזית בדיוק בשעה שתיים בצהריים. מכאן — יאללה בלגן. הכל פתוח.
המילה Royal הוצמדה לשמו של האירוע ב־1928, או אז השליך את הכדור לאוויר המלך אדוארד השמיני, אבל אין שום דבר מלכותי בעסק הזה. המטרה היא להעביר את הכדור אל נקודה ספציפית בחלק של העיירה השייך לקבוצה היריבה, וכל האמצעים כשרים. כל האמצעים. תהילת עולם (או לפחות תהילה בת שנה אחת) שמורה לבר המזל שיצליח לעשות זאת. החוק היחיד כאן הוא איסור על החבאת הכדור, שחייב להישאר גלוי לעין בכל רגע.
ערש לידתה של המסורת הנאה הזאת הוא קרבות עקובים מדם שהתרחשו לפני מאות שנים בין שני חלקי העיירה. במלחמה כמו במלחמה, יש מנצחים ויש מפסידים. חלק מאותם מפסידים נאלצו להיפרד מראשם, ואחד הראשים האלה זכה למיחזור ככדור שבו השתעשעו חיילי הצד המנצח. מאותם ימים עטורי תהילה נותרו רק זיכרונות. כיום, כמה מאכזב, מחליף כדור רגיל לחלוטין את הראש הכרות. מישהו באשבורן החליט בשלב מסוים שאולי יש טעם לפגם בראש עטור תלתלים ומדמם המתעופף באוויר וכי גם למסורת, נאה ככל שתהיה, יש גבול. ראו עצמכם מוזמנים, שתו בירה מקומית ככל שתוכלו, רק אל תאבדו את הראש.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה