ביל גייטס: בנקאות במובייל תוכל להציל את כלכלת אפריקה

נערה אחת, וחשבון בנק אחד

האם בנקאות סלולרית היא עתיד הבנקאות - והאנושות? ביל גייטס מאמין שכן. הוא משקיע בשנים האחרונות מאמצים עילאיים בשיפור המצב האנושי, במיוחד במקומות שבהם הוא אומלל במיוחד. זה אומר, לא פעם, אפריקה. גייטס אומר עכשיו שכדי להוציא את היבשת מהבוץ, כלי מרכזי הוא בנקאות סלולרית.

אפריקה כבר מובילה בתחום הזה, ומכמה סיבות. קודם כל, יש שם מעט מאוד בנקים. בנקים מצריכים סביבה עירונית ומאובטחת, מצרך נדיר יחסית באפריקה. בהתאם, לא כל אחד יכול לפתוח שם חשבון בנק. צריך שיהיה לבנק כדאי להשקיע בך.

התוצאה היא מיליוני תושבים שלא יכולים לפתוח חשבון בנק כי אין בנק בסביבה שלהם, ומשום שהבנק בעיר הסמוכה (ו"סמוכה" יכול להיות גם מאות קילומטרים) לא מוכן לפתוח להם חשבון כי הם עניים מדי.

בנקאות סלולרית משנה את זה. הכסף נשמר לא בבנק, אלא בשרת של חברה סלולרית. אפשר לבצע העברות בנקאיות באמצעות סמס. במקום אחד שנחקר באפריקה, הכפר סורי שעל גדות אגם ויקטוריה שבקניה, נשים דיווחו שחשבון הבנק הסלולרי שלהן שינה את חייהן. הן יכולות לחסוך כסף בבטחה יחסית, ולהוציא אותו על חינוך טוב יותר ולילדיהן. הן יכולות כעת לשלוח את הדגים שלהם ללקוח, עבור תשלום, ללא הצורך לנסוע בעצמן - ומקבלות את התשלום בחזרה באמצעות האפליקציה.

גייטס מצביע על כך שיש בעולם שני מיליארד איש שאין להם חשבון בנק - אבל למיליון מהם יש טלפון סלולרי. כתוצאה מכך, הבנקאות הסלולרית באפריקה שמעבר לסהרה נפוצה הרבה יותר מאשר במערב: הסיכוי שאדם מבוגר יחזיק שם בחשבון בנק סלולרי גדול פי שלוש מהסיכוי שזה יקרה בעולם המערבי.

המעבר הזה לא נטול בעיות. לבנק הסלולרי יש פחות הגנות רגולטוריות מאשר לבנקים רגילים ומעילה יכולה להרוס המון, המון אנשים. הלבנת הון הופכת לקלה הרבה יותר. והמחקרים מצאו שאם אנחנו רוצים שבנקאות סלולרית תצליח, היא צריכה להתמך על ידי חברות הסלולר - לעתים להיות מאומצת על ידן. וכולנו יודעים כמה שספקיות הסלולר אוהבות לעשוק את הלקוחות שלהן עם כל מיני חיובים מנופחים, קנסות יציאה וטריקים כמו "חינם תמורת 36 תשלומים".  אף על פי כן, ביל גייטס מאמין שעד 2030 הבנקאות הסלולרית תשנה את חייהם של מאות מיליונים, אולי מיליארדים. נקווה שהוא צודק. לאפריקה מגיע קצת מזל טוב.  

כשבטרקטור יש נז"ק

נז"ק (ניהול זכויות קניין, או DRM בלעז) הוא תרגיל מאוס במיוחד של חברות, שמונע ממך להשתמש במוצר שרכשת אלא על פי התנאים שלהן. בפועל, הוא הופך אותך לשוכר של המוצר, לא רוכש שלו. אנחנו רגילים לנז"ק בתוכנות, משחקים ומוצרים דומים. עתה מסתבר שהטכנולוגיה הזו גם יוצאת לשדה.

חברת ג'ון דיר, יצרנית ידועה של טרקטורים, התקינה באחת המפלצות שלה חיישן הידראולי. כשזה יוצא מכלל פעולה, צריך טכנאי של החברה להגיע עם חיישן חדש ולהתקין אותו. עד אז, הטרקטור מושבת. התיקון לוקח בדרך כלל יומיים - יומיים שבהם החקלאי שהשקיע כסף רב בטרקטור חדשני לא יכול להשתמש בו.

נסיונות לתקן את החיישן עצמאית, שלא דרך הטכנאי של ג'ון דיר, עלו בתוהו מסיבה פשוטה: המחשב של הטרקטור לא מוכן לתת לאדם הלא נכון - זה שלא יודע את הסיסמאות וכו' - לגשת אליו. אפשר לפרוץ את המחשב, יש להניח, אבל על פי החוקים הקיימים לא רק שזה מחסל את האחריות שלך על המכונה הרגישה, זה גם כנראה עבירה על החוק.  

חקלאים תמיד התעסקו עם הטרקטורים שלהם ומכונאי טוב תמיד מצא עבודה במשק. עכשיו, כשהטרקטור ממוחשב לעילא, העידן הזה נגמר. הטרקטור הוא כבר לא הרכוש שלך, הוא הרכוש של ג'ון דיר. אתה רק שוכר אותו. המלצתנו היא להימנע מטרקטורים חכמים. לחקלאים יש מספיק צרות גם כך.

אמאל'ה, רובוט של מישהו אחר!

דיווחנו כאן לפני מספר ימים על כך שחברה פרטית לייצור רובוטים מעופפים שינתה את התוכנה של המל"ט שלה, כך שזה לא יוכל לטוס מעל לוושינגטון, לאחר שמל"ט התרסק על מדשאת הבית הלבן. נראה שזו רק ההתחלה של הסיוט הממשלתי בתחום.  

בעיני הממשלה, מזל"ט מסחרי הוא בעצם מזל"ט מתאבד פוטנציאלי. עקרונית, אפשר לקנות אותם בגרושים, לשים עליהם מטען נפץ ולשלוח אותם למשימות טרור איומות. המטרה קטנה מאוד והנ"מ הרגיל לא יזהה אותה בקלות (יש להניח שבתעשיית הבטחון עובדים על זה בקדחתנות). בסוריה, קונים המורדים כמויות גדולות של מל"טים מסחריים ועושים בהם שימוש צבאי מובהק: פקידים אמריקאים הציגו לאחרונה תמונות מהתקפה של המורדים בסוריה, שהשתמשו במל"טים בשווי 5,000 דולר על שיירת כלי רכב משוריינת. המל"טים ניצחו.  

התוצאה היא היסטריה בנסיון למנוע את הסכנה החדשה. רובוטים מעופפים לא יורשו לעופף בקרבת נמלי תעופה; התוכנה שלהם מכריחה אותם לנחות מיד. הם גם, כאמור, לא יכולים לטוס בוושינגטון. אבל זו רק שאלה של זמן עד שהאקר כלשהו יפרוץ את ההגנות הללו. האנשים שרוכשים מזל"טים הם ממילא האנשים שאוהבים להתעסק עם דברים.

אז המזל"ט לא יתרסק על נמל תעופה או על הבית הלבן; הוא יתרסק על גשר באמצע שעת העומס. או שהוא יתרסק לתוך הקהל באצטדיון במשחק גדול, ויגרום פאניקה שתהרוג הרבה יותר אנשים מהפיצוץ עצמו - האפשרויות חסרות גבול. מבחינת הממשלות, הדרך היחידה למנוע אותן היא למנוע שימוש אזרחי ברובוט המעופף, כלומר להטיל עליו יותר הגבלות משיש בארה"ב על, למשל, רכישת נשק אוטומטי. ואם המזל"טים מלחיצים את הממשלה, חכו עד שהמכוניות האוטונומיות של גוגל יגיעו לשוק; כמה חומר נפץ אפשר להכניס אל תוך דבר כזה?

קצרצרים

1. בעקבות הפיגוע בשארלי הבדו, צרפת נכנסה לפאניקה מוסרית והיא הוציאה צו שמאפשר לקציני משטרה להורות לספקיות הרשת שם למנוע גישה לאתרים שיש בהם תמיכה בטרור או פורנו ילדים. ספקיות הרשת יידרשו לחסום את האתרים תוך 24 שעות ומדי רבעון רשות ממשלתית כלשהי תבדוק אם האתרים הללו עדיין מכילים תוכן אסור, ואם לא – תורה על הסרת החסימה לאחר כמה חודשים. כלומר, אם צרפתי מעצבן קצין משטרה צרפתי, האתר שלו יכול להיחסם בלי שום יכולת התנגדות אמיתית. ניצחון ראשון לטרוריסטים על חופש הביטוי בצרפת.

2. האם גניבה במשחקי מחשב היא "סם כניסה" לתחום פשעי המחשב? צריך תמיד להיות סקפטיים כשמישהו בעמדת סמכות מנסה למכור לכם את הטענה על gateway drug: בדרך כלל היא מנסה לחפות על קרימינליזציה של פעילות שאין שום סיבה להפליל אותה - בטענה שהיא אולי בפני עצמה לא מסוכנת, אבל היא תוביל את החברה לאבדון וצריך לחסל אותה בהקדם. ראש היחידה לפשעי מחשב של משטרת בריטניה טוען כעת שהרבה פושעים מקוונים מתחילים את הפעילות שלהם בגניבה של אוצרות של שחקנים אחרים במשחקים מקוונים. המטרה, לדבריו, היא לאו דווקא תאוות בצע אלא הפגנת היכולת הטכנית. האיש, ד"ר ג'יימי סונדרס, לא סיפק ראיות סטטיסטיות למה שהוא אומר; אני מקווה שהוא לא פועל פה על פי תחושת בטן.  

3. יצרני משחק המכות הפופולרי Dead or Alive, שמפורסם, איך לומר, בשל העובדה שהדמויות בו לא לובשות יותר מדי בגדים, מאפשרים כעת יצירת מודים - שינוי של המשחק כך שיתאים לטעם אישי או קו סיפור עצמאי. הם ביקשו, עם זאת, מיוצרי המודים "לשמור על "תוכן טוב ומוסרי". אם לא, הם אמרו, הם יצטרכו להפסיק לאשר את המודים. המממ. ממה הם חוששים?