ההליך המשתלם של עו"ד בעז בן צור: יקבל 3.3 מיליון שקל מהייצוג נגד שי לבנת

עורכי הדין בעז בן צור ואלירם בקל גבו כ־3 מיליון שקל מאמיר אדלר ואילן פדלון, שותפיו לשעבר של שי לבנת. כך עולה ממסמכים שהוגשו לבית המשפט. שכר הטרחה שולם ברובו עבור ייצוגם בתביעה שהגיש נגדם לבנת בטענה למרמה, ובתביעת הנגד שהגישו נגדו בטענה לקיפוח המיעוט.

לאחר שהסתיימו תביעות אלו והשופט עופר גרוסקופף הורה על התמחרות בין הצדדים, שבסיומה יוחלט אם לבנת ירכוש את חלקם של השניים בקבוצת החברות או להפך, הגישו אדלר ופדלון תביעה נוספת נגד לבנת. אדלר ופדלון הגישו תביעה בטענה שהחברות המשותפות שילמו 12 מיליון שקל הוצאות של לבנת. בין היתר נטען ש־5.5 מיליון שקל מקופת החברות היוו את שכר הטרחה של עו"ד גיורא ארדינסט שייצג את לבנת בהליך נגדם. לבנת הכחיש את הטענות, אך בהמשך בית המשפט הורה לו להגיש פירוט השכר ששילם לארדינסט. ערעור לעליון שהגיש לבנת לא התקבל.

ההוצאות יקוזזו

רגע לפני שלבנת נחקר בבית המשפט הוא הודיע שהוא מעוניין לסיים את ההליך המשפטי והוא מוכן לקחת על עצמו את מלוא החיובים שבתביעה נגדו (12 מיליון שקל), כך שהם יקוזזו מהחלק שלו ולא מחלקם של אדלר ופדלון. כתוצאה מכך התביעה התקבלה וכל שנותר לשופט הוא לפסוק לאדלר ופדלון הוצאות שכר הטרחה שהיו להם לטענתם בהליך. לשופט לא נותר אלא לקבוע שהתביעה התקבלה, ולפסוק את שכר הטרחה וההוצאות שישלם לבנת לאדלר ופדלון. לפני כמה ימים קבע גרוסקופף שלבנת ישלם 750 אלף שקל (כולל מע"מ) על שכר הטרחה ששילמו השניים לבן צור ובקל על הליך זה לבדו.

ההחלטה קיבלה ברובה את דרישת אדלר ופדלון לפסוק להם הוצאות ולחייב את לבנת לשלם להם 800 אלף שקל ומע"מ, שהם לטענתם הסכום הריאלי ששילמו למשרד בן צור. הם גם ביקשו לחייב את לבנת ב"הוצאות לדוגמה" של רבע מיליון שקל ומע"מ נוספים. טענתם היתה שהם נשאו בפועל בשכר הטרחה בהליך בסכום של 800 אלף שקל ומע"מ (944 אלף שקל יחד), ושמתוך הסכום טרם שולמו 236 אלף שקל.

השניים הסבירו כי כתב התביעה שהגישו במאי 2013 היה מפורט, ובהמשך התקיימו הליכים מקדמיים שכללו "סאגה בלתי נגמרת" עד השלמתם. לכן לטענתם מדובר בהוצאות "סבירות ומידתיות בשים לב לאופיו המורכב והסבוך של ההליך ולאופן שבו בחר לבנת לנהל אותו". השניים גם ציינו כי "לא היה זה מצפונו של לבנת שגרם לו להודיע על נכונותו להשיב לחברות את שניטל מהן", והצעד הזה נולד בעקבות חיובו של לבנת למסור את פירוט השכר ששילם למשרד ארדינסט בן נתן, "ורק לאחר שהוא הבין שהוא עומד להתבזות בחקירתו הנגדית".

לבנת הזדרז להשיב באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט ועו"ד גיל רון בתגובה חריפה, שבה טען כי טענות השניים לגבי שכר הטרחה הן "מסכת של שקרים בוטים" שתכליתם להוציא ממנו כספים במרמה.

לבנת המשיך וטען כי אינו מופתע, שכן מי ש"ביצע עסקאות פיקטיביות, זייף חתימות ושיקר באופן בוטה על דוכן העדים לא יחמיץ הזדמנות נוספת לשלשל לכיסו כספים במרמה". לבנת טען שאדלר ופדלון הסתירו כי בתקופה שבה שילמו את שכר הטרחה הנטען הם קיבלו שירותים רבים נוספים מעורכי דינם, ויוצרים רושם כוזב כאילו כל הסכום שולם "בגין ההליך". לפי הנטען בגילוי המסמכים עולה שבהליך המקורי שילמו השניים שכר טרחה של 2 מיליון שקל. משמעות הדבר שכעת הם טוענים כי עבור התביעה הנוכחית שילמו כ־40% מהשכר הכללי - מה שלבנת מתאר כ"מופרך".

לבנת תקף את השניים משום שלא חתמו לדבריהם על הסכם שכר טרחה ולא ביקשו פירוט של שעות העבודה כמקובל, לדבריו. לבנת גם טוען כי חשבוניות המס שהציגו אדלר ופדלון חסרות ערך, משום שאין בהן אינדיקציה כי מדובר בשכר עבור התביעה. כמו כן, לבנת כופר בתיאור ההליך כ"סבוך ומורכב", וטוען שמדובר בהליך נלווה ומשלים להליך המתנהל זה שנתיים בבית המשפט המחוזי.

לפיכך, לטענתו, העבודה שהשקיע משרד בן צור היתה "בהיקף מצומצם ביותר", והתיק הסתיים לאחר דיון הוכחות בלבד, כך שבן צור ובקל לא נדרשו להקדיש משאבים מיוחדים כדי להיערך לדיון. לפי לבנת, היקף עבודה כזה אינו מצדיק שכר של יותר מכמה "עשרות אלפי שקלים בודדים". תגובת לבנת כוללת השוואה לשכר הטרחה ששילמו השניים בהליך המקורי (2 מיליון שקל לפני מע"מ), ונטען ששם דובר בדיון מורכב וסבוך שכלל פרוטוקול בן 2,676 עמודים לעומת 124 בלבד בהליך הנוכחי.

שכר גבוה יחסית

השופט גרוסקופף הודיע כי לאחר שעיין בטיעוני הצדדים הוא מטיל על לבנת לשפות את השניים ב־600 אלף שקל ומע"מ. "הגם שמדובר בשכר טרחה גבוה באופן יחסי, הרי שבשים לב להיקף שכר הטרחה ששילמו הצדדים בהליכים קודמים, לא ניתן לומר שזהו שיעור בלתי סביר".

גרוסקופף סירב לפסוק לאדלר ופדלון את 200 אלף השקלים שהם עדיין חייבים למשרד בן צור, וקבע שהתנהלות התובעים ובאי כוחם מלמדת כי יש "גמישות ביחסים ביניהם" בענייני התשלום.

בסך הכל ובצירוף מע"מ ישלם לבנת לשותפיו לשעבר 750 אלף שקל.