אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בסוף אלי תמיד צודק צילום: עמית שעל

בסוף אלי תמיד צודק

שני אחיו הגדולים שירתו בצנחנים, וגם הוא. שניהם למדו תואר ראשון במחשבים, וגם הוא. שניהם הקימו את BRM, ועכשיו הוא מנהל השקעות ההייטק בקבוצה. ערן ברקת, אחיהם הצעיר של ניר ואלי ברקת, מספר איך זה לגדול בצלם של שניים מבכירי תעשיית הטכנולוגיה ומתמודד בגילוי לב גם עם הפספוס הכואב של ההשקעה ב־Waze

13.02.2015, 09:57 | דיאנה בחור-ניר ואסף גלעד

כשאחיו הגדולים ניר ואלי הקימו את קבוצת ההייטק BRM ופיתחו את אחת מתוכנות האנטי־וירוס הראשונות בעולם, ערן ברקת היה תלמיד תיכון בן 14 ש"עזר להם להכניס את הדיסקטים למעטפות". כשהם השקיעו 400 אלף דולר בחברה הצעירה צ'ק פוינט, השקעה שהניבה להם בתוך כמה שנים מאות מיליוני דולרים והפכה אותם לאנשי עסקים מהעשירים בישראל, הוא היה חייל צעיר שהלך בדרכם של אחיו הבוגרים ושירת בצנחנים. כיום, בגיל 40, הוא מנהל את השקעות ההייטק בקבוצת BRM כעובד שכיר הכפוף לאחיו אלי, מנכ"ל הקבוצה והבעלים של שליש ממניותיה. האח הבכור ניר מחזיק גם הוא בשליש מהמניות, אבל אינו פעיל ב־BRM בשל כהונתו כראש עיריית ירושלים. בשנה שעברה הגדיר אותו המגזין "פורבס" הפוליטיקאי העשיר בישראל, עם הון מוערך של 450 מיליון שקל. (ביתר המניות מחזיק יובל רכבי, גם הוא מהצוות המייסד של BRM).

איך מתמודדים עם הדימוי שבעל הבית האמיתי, מקבל ההחלטות, הוא אלי?

"החלק הבעייתי במצבים כאלה הוא אגו, אז אם אין לי את הבעיה הזאת - למה שאסבול מהמצב? להפך, זה כיף. בצבא התפתחתי כמג"ד מצוין, ולא היו לי אחים מג"דים קודם לכן. לא כל אחד זוכה להיות אח של ניר ושל אלי, ואני זכיתי להיות אח של שני אנשים מבכירי התעשייה, וזה כיף גדול. אני רואה זאת כהזדמנות ולא כגורם ללחץ.

"חוץ מזה, הוכחתי כבר שאני יודע לעשות כסף. מי שלא מכיר אותי יכול להגיד מה שהוא רוצה וזו זכותו, זה מעולם לא הפריע לי. איך אמר אלון מזרחי? 'אני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר, והיום הוכחתי את זה'". 

ובכל זאת, לעבוד עם אח כמנהל ישיר זה לא קשה? מה קורה כשהטונים עולים?

"בעיניי הוא אחד המנהלים הטובים במשק. הוא חכם מאוד, מבריק, תמיד מצליח לראות שבעה צעדים קדימה. הרבה דברים שלא הסכמנו עליהם והתווכחתי איתו - בסוף הוא תמיד צדק. כשיש לי ויכוח עם אלי לפעמים אני חוטף על הראש, ואלי יכול להגיד לי דברים קשים, גם בטונים גבוהים. זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. לא סתם שלושתנו היינו קצינים בצנחנים, יש לנו גם יכולת יוצאת דופן לעמוד בלחצים ואנחנו לא מתרגשים. יודעים לקחת דברים בפרופורציות, להתקדם הלאה ולהסתכל קדימה בלי טינה על מה שהיה. בסוף אלי הוא המנהל שלי, מותר לו".

כשיש חילוקי דעות על השקעה, אלי הפוסק האחרון?

"זה לא שאני בא להתייעץ ואלי פוסק שלא. הוא לא אומר 'אל תעשה', אלא מציג את הדאגות וההסתייגויות שלו, ובדרך כלל הוא צודק. זה מגיע משנים של ניסיון. זכיתי שאני יכול להתייעץ איתו. מי לא היה רוצה לעבוד ליד אחד כזה? הוא רוצה שאני אצליח, ואני נורא רוצה שהוא יצליח. יש כאן מחויבות הדדית. זה מצב שדורש משני הצדדים אקסטרה.

אלי ברקת. "הוא רוצה שאני אצליח ואני נורא רוצה שהוא יצליח", צילום: עמית שעל אלי ברקת. "הוא רוצה שאני אצליח ואני נורא רוצה שהוא יצליח" | צילום: עמית שעל אלי ברקת. "הוא רוצה שאני אצליח ואני נורא רוצה שהוא יצליח", צילום: עמית שעל

"בהקשר המשפחתי אני טוען שהאחריות על מערכת היחסים מוטלת על האח הגדול. אז היום, כשאנחנו ביחסים מאוד מאוד טובים, זה הודות לאח הגדול ולא בזכות האח הקטן. האחריות ליחסים היא על ניר ואלי. האח הגדול הוא זה שצריך לסבול את האח הקטן ולכן הוא הברומטר של מערכת היחסים".

קללת מס הכנסה

האחים ניר, אלי וערן נולדו בירושלים לזלמן ושולמית ברקת, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה העברית ומדריכת ריקודי עם. את שלושת האחים שלחו ההורים ללמוד בבית הספר המסורתי בעיר ("אבא אמר שלא יזיק שאכיר את הצד השני, היום אני יודע למה אני לא שם"). אחרי סיום הלימודים התגייס ערן ושירת כקצין בצנחנים, ואחרי שחרורו למד תואר ראשון במחשבים ותואר שני במינהל עסקים - בדיוק המסלול שעשו לפניו אחיו הבוגרים.

ניר ברקת (למטה מימין) עם חיים רביבו, אלי אוחנה ושרת הספורט לימור לבנת, 2013. "ניר סומך על אלי בעיניים עצומות", צילום: ראובן שוורץ ניר ברקת (למטה מימין) עם חיים רביבו, אלי אוחנה ושרת הספורט לימור לבנת, 2013. "ניר סומך על אלי בעיניים עצומות" | צילום: ראובן שוורץ ניר ברקת (למטה מימין) עם חיים רביבו, אלי אוחנה ושרת הספורט לימור לבנת, 2013. "ניר סומך על אלי בעיניים עצומות", צילום: ראובן שוורץ

"גדלתי עם שלושה אבות", מתאר ברקת את הסיטואציה המשפחתית כבן זקונים שנולד בפער של עשר שנים מאחיו הגדולים. "ניר התגייס כשהייתי בן שלוש, ואלי התגייס כשהייתי בן שמונה. כשאני עוד הייתי ילד הם למדו יחד באוניברסיטה, אלי לתואר ראשון וניר לתואר שני. הם היו יחד, חברים מצוינים, ואני תמיד הרגשתי כאילו הם סוג של אבות שלי. ניר היה מגיע ללוות את הכיתה שלי בטיולי בית ספר, על תקן הורה מלווה. כשהיינו קטנים ואלי רצה שאלך לישון הוא היה יוזם הורדת ידיים שהמפסיד בה צריך ללכת לישון".

הוריך היו עובדים שכירים ממעמד הביניים. הם דחפו את אחיך הגדולים לכיוון של עסקים ועשיית כסף?

"כשהיו מגיעים אלינו אורחים שהתלוננו על המצב הכלכלי והמסים הגבוהים אבא היה מצביע עליהם ו'מקלל' אותם: 'אני מאחל לשני החבר'ה האלה שישלמו מיליון דולר מס הכנסה'. אני עוד הייתי קטן, אז לא קוללתי כך", הוא מספר בבדיחות. "אבל אבא תמיד אמר שהדבר הכי כיף בחיים זה להתנדב, כי כשאתה בא בפוזיציה של מתנדב אין מי שיכול עליך. תפקיד של מג"ד במילואים הוא כזה, כי מי יכול עליך? מישהו יפטר אותך? גם ניר עושה את תפקיד ראש עירית ירושלים בהתנדבות. כשאתה בעמדה שאתה משקיע את הנשמה מתוך בחירה - אף אחד לא יכול עליך. מקשיבים לך. גם אמא שלי מתנדבת, ואבא אומר לה: 'אל תמשכי שכר, כך בכל רגע שאת רוצה את יכולה ללכת להיות עם הנכדים'".

לא מזמן סיים ברקת שבע שנות שירות כמג"ד במילואים ועבר לתפקיד של ראש מדור בחטיבה. המזכרות הצבאיות הפזורות במשרדו ב־BRM כוללות תמונות, סמל היחידה, דגם זעיר של ג'יפ עם הקדשה, וגם סכין שטח גדולה בנרתיק. "קיבלתי את זה מהמח"ט כשהוא סיים תפקיד. סדירניקים אוספים סכינים, אל תשאלו אותי למה", הוא אומר.

עד שהגיע לתפקיד מנהל השקעות ההייטק ב־BRM הלך ברקת בעקבות אחיו לחברות פורטפוליו שבהן היו מעורבים. את הקריירה שלו החל ב־1999, לאחר לימודי התואר הראשון, כאיש בדיקות תוכנה ולאחר מכן כמפתח תוכנה בחברת קמון של יהלי הררי, שפיתחה תוכנה שסייעה לעובדים בארגונים גדולים לאתר מומחים ולגייס את עזרתם. החברה גייסה השקעה מ־BRM ומאייפקס, וסופה שמוזגה עם חברת פורטפוליו אחרת של BRM, אקשן בייס, בעסקה שנאמדה בכמה מיליוני דולרים. ברקת כתב עבור אקשן בייס את תוכנת ההתקנה שלה, שאפשרה למנהלים לנהל ולתעד את המשימות שלהם.

הצעד הבא של ברקת הצעיר היה ב־BRM עצמה, לשם הובא לדבריו לא על ידי אחיו אלא ביוזמת סמנכ"ל הכספים של החברה אבי באשר. "באתי להתייעץ איתו על עתיד הקריירה שלי, ולאחר זמן מה הוא התקשר אליי ושאל אם אני רוצה להצטרף". המהלך הראשון שלו עם הצטרפותו לקבוצה ב־2004 היה פיתוח של גוף השקעות בתעשייה מסורתית, IGI, שהוקצו לו 40 מיליון דולר, תפנית מהתדמית ההייטקיסטית שדבקה בקבוצה. במשך שנה כיתת ברקת את רגליו ממפעל למפעל, כתב תוכניות עסקיות ונפגש עם בכירים בקרנות הון פרטיות. ב־2008 התמוטט ענף הפרייבט אקוויטי עם משבר הבנקים בארצות הברית ו־IGI מצאה את עצמה ללא שותפים לדרך. ברקת עבר לניהול השקעות בפעילות ההייטק של BRM, תחום שניהלה אז נגה קפ, וכשקפ עזבה את החברה ב־2011 מונה ברקת למחליפה, ומאז הוא משמש מנהל תחום ההייטק בקבוצה. "לקח לי 12 שנה להגיע לתפקיד, אבל בסוף זה קרה", מסכם ברקת.

איך פספסנו את ווייז

ב־2007 החליטה BRM לשנות את מדיניותה ולעבור לעבוד על בסיס הון עצמי של השותפים במקום לגייס כסף. בצורה כזו אין לחץ שמגיע ממשקיעים חיצוניים להחזיר את הכסף שהושקע, להוציא חברות לאקזיט או אפילו להשקיע בתחומים מסוימים, והאחים ברקת אינם מחויבים לתת דין וחשבון לאף אחד מלבד לעצמם. כך היו חופשיים מספיק כדי לרכוש מניות במיטב ד"ש ולהשקיע בחברות מדעי החיים, ולקבוצה היתה אפילו הרפתקה בתחום הגז, כשהשקיעה 4 מיליון דולר באדירה הקנדית שחיפשה ללא הצלחה גז ונפט בישראל.

ערן ברקת: "לקח לי 12 שנה להגיע לתפקיד, אבל בסוף זה קרה", צילום: עמית שעל ערן ברקת: "לקח לי 12 שנה להגיע לתפקיד, אבל בסוף זה קרה" | צילום: עמית שעל ערן ברקת: "לקח לי 12 שנה להגיע לתפקיד, אבל בסוף זה קרה", צילום: עמית שעל

"Moovit היא דוגמה מצוינת לגמישות שלנו כקרן פרטית", אומר ברקת, כשהוא מתייחס לאחת ההשקעות המוצלחות ביותר של הקבוצה בשנים האחרונות, באפליקציה שמאפשרת לנוסעים לעדכן ולהתעדכן בזמני ההגעה של אוטובוסים ורכבות וברמת הצפיפות בהם, וכך לתכנן בצורה הטובה ביותר את מסלול נסיעתם בתחבורה ציבורית. על ההשקעה במוּביט חתום ערן עצמו, שלקח בה סיכון אדיר ובנה בה את המוניטין הנוכחיים שלו כמנהל השקעות מוערך.

"ניר ארז הגיע אליי ביום רביעי אחד, הציג בפניי את החברה שלו, ואמר שהיא תהיה Waze של התחבורה הציבורית", הוא מספר. "הוא הראה לי גרסה ראשונית של האפליקציה. חשבתי שזה נהדר, אבל אמרתי לו: 'תעבור על הסביבה התחרותית שלך ותחזור אליי'. למחרת הוא חזר עם רשימה של 164 מתחרות. עברנו אחת אחת ולא מצאנו אף אחת שמתבססת על מיקור המונים ודיווח בזמן אמת ומזכירה את ווייז במודל שלה. כבר ביום ראשון שלאחר מכן הוא קיבל הסכם כוונות להשקעה. זה היה תהליך חריג במהירותו, אבל הוא ממחיש את הגמישות שיש לחברות השקעה פרטיות".

בחודש שעבר השלימה מוביט גיוס של 50 מיליון דולר, שמשקף ערך של יותר מ־300 מיליון דולר.

זה סוג של פיצוי על הפספוס שלכם בהשקעה בווייז?

"אמרנו לא לווייז, אני חייב להודות. הם היו פה בשלב מתקדם, אבל לפני מודל עסקי. לא הבנתי איך אפשר להקים חברה ללא מודל עסקי. זה נראה הזוי, אבל בסופו של דבר מי שהשקיע שם עשה יופי של עבודה. הפנמתי את מקרה ווייז, למדתי, ותיקנו במוביט. למדתי להשקיע ולתפוס נתח גדול בחברה בצמיחה שעדיין עובדת על המודל העסקי שלה. היום מוביט פיתחה יכולות צמיחה מדהימות ללא תקציבי הקמה: פשוט גורמים למשתמשים נאמנים להקליט נסיעות באוטובוסים, להכניס קווים חדשים של רכבות. התושבים בעצמם מרימים קהילה שלמה של מוביט ביום אחד".

אילו תחומי השקעה מושכים אותך? רואים מכנה משותף של כלכלה שיתופית וחוכמת המונים.

"אני בתחום מאז 2008, ועם הזמן הבנתי שהחוכמה היא לא להשקיע בטכנולוגיה מוקדם מדי ולא להשקיע בה מאוחר מדי. זה כמו הרגע המדויק לתפוס גל. מוקדם מדי זה הכי גרוע, כי כשתצא עם המוצר לשוק - השוק לא יהיה שם בשבילך. אתה שורף הרבה כסף והמשקיעים מתעייפים". ברקת מכוון בין היתר להתנסות הכאובה של אחיו אלי עם בקווב, חברת טכנולוגיית ה"פוש" שהוקמה ב־1995 והיתה אמורה להיות ההצלחה הבאה של BRM, אלא שהשוק עוד לא היה בשל לטכנולוגיה הזאת והחברה דשדשה במשך שנים עד שסיימה את דרכה בקול ענות חלושה לפני כשנתיים ומעולם לא ייצרה הצלחה עסקית למשקיעיה.

כיום ברקת עוקב גם אחר השקעותיו של אורי לוין, ממייסדי ווייז, שמעורב בחברות סטארט־אפ צעירות המנסות לפתור כשלי שוק. אחת ההשקעות המשותפות של השניים היא Roomr, מיזם שנולד במרכז הבינתחומי ומעודד נופשים שביטלו את הזמנת החופשה שלהם בבית מלון ואינם יכולים לקבל החזר למכור את החופשה בשוק שהקימה החברה. "רומר היא חברה מדהימה כי היא פותרת בעיה באמת מרגיזה: הזמנת חדר וזה עלה הרבה כסף, ופתאום אתה לא יכול להגיע והכסף הלך. אז פה מאפשרים לך למכור למישהו אחר. זאת כלכלה שיתופית, אני אמכור בחצי ממה ששילמתי, אתה תקנה בזול, ושנינו מבסוטים. אני מתחלק עם מישהו אחר בבעיה שלי.

"תחום נוסף שאנחנו מסתכלים עליו הוא רובוטיקה, תחום שמתפרץ עכשיו עם עליית תופעת הרחפנים וכלי הרכב האוטונומיים", מוסיף ברקת. לאחרונה הוא גם איתר את חברת הסייבר TrapX, שנועדה לאתר נוזקות ברשת הארגונית על ידי טמינת מלכודות וירטואליות שנראות מבחוץ כמו פרצות אבטחה ומתפקדות כ"פרצה הקוראת לגנב", למניעת מתקפות פתע. ברקת החליט לא רק להשקיע בחברה אלא גם לשמש מנכ"ל זמני שלה, וטורח להדגיש שהיא לא דורכת על הרגליים של יקירת הקבוצה, צ'ק פוינט: "טראפ אקס משלימה אותה, לא מתחרה בה".

חוץ מווייז, יש השקעה שאתה מתחרט שלא ביצעת?

"היו השקעות טובות שאמרתי להן לא, אבל אני לעולם לא מתחרט על השקעות שלא ביצעתי".

מייסד וויקס אבישי אברהמי אמר בחודש שעבר שבגלל הרגולציה הוא מעוניין "לעוף מפה". מה שהוא מתלונן עליו הוא גם דאגה שלך.

"אנחנו משקיעים רק בחברות ישראליות. למה? ציונות. אנחנו לא מתביישים להגיד את זה. אפשר לעשות הרבה דברים בחיים, אבל אנחנו רוצים לישון טוב. לא נשקיע במה שגורם לנו לא לישון טוב בלילה. יש המון הזדמנויות, אז אפשר לוותר על כל חברות ההימורים למיניהן. חברות של התקנות תוכנה חינמיות וחברות הימורים מקוונים כמו 888 ופלייטק - ישראל חזקה בזה, אבל אנחנו קיבלנו החלטה ערכית שאנחנו לא רוצים להיכנס לזה. ובכל זאת, אנחנו משקיעים רק בחברות ישראליות, וגם חושבים שאנחנו יכולים לתרום רק לחברות ישראליות. אחרת, איזה יתרון יש לנו על פני קרן אמריקאית?".

ניר נגד אלי ביציע האוהדים

 

אף שהדבר נשמע כמעט לא סביר, ברקת מצהיר בתוקף כי בכינוסים משפחתיים נמנעים בני המשפחה משיחות על העבודה. כהוכחה הוא שולף את שיחות הוואטסאפ האחרונות בקבוצה המשפחתית, המכונה "סבא וסבתא" וחברים בה האחים ברקת, נשותיהם וילדיהם. הדיון האחרון בקבוצה נסוב על משחק של הפועל באר שבע, שנערך יום לפני הראיון. הוא גולל לאחור: ברכות יום הולדת, מזל טוב לעמית (הבת של ניר) שהוציאה רישיון נהיגה, ותמונה של בתו ביום הולדתה בגן. "וואטסאפ זה פשוט כיף לא נורמלי, מחבר את כל המשפחה. זה לייף צ'יינגר, כמו ווייז".

אפילו עם ניר, מייסד האימפריה, אתם לא מדברים על העסקים? מאז שהפך לראש עיריית ירושלים הוא איבד את הדרייב העסקי שלו?

"הוא כמובן מעודכן במה שקורה, אבל הוא פסיבי לגמרי מתוקף תפקידו בעירייה, והוא סומך על אלי בעיניים עצומות. כל מרצו ועניינו זה בירושלים. מדי פעם הוא שואל אילו השקעות אנחנו עושים, ואז אני זורק לו. זאת שיחה של בערך עשר דקות".

הכדורגל הוא מדורת השבט המשפחתית האמיתית, שמעוררת אמוציות חזקות, במיוחד מאז שאלונה ברקת, אשתו של אלי, רכשה ב־2007 את הפועל באר שבע והפכה בכך לאשה הראשונה בישראל שמחזיקה בקבוצת כדורגל.

"בניגוד לאחים שלי שאוהבים לרוץ, אני שונא לרוץ, אבל מאוד אוהב לשחק כדורגל כי אני אוהב את הספורט החברתי. יש עוד ספורט שאת מכירה שבו מגיעים למגרש ומקללים את כל העולם וזה גם מותר? אני זוכר שהלכתי עם אבי ועם חבר שופט למשחק, ושניהם ראו את המשחק וקיללו את השופט. הסתכלתי עליהם ולא האמנתי. זה ספורט שמוציא אמוציות והכל מותר. לא משנה מי אתה, אתה יכול להתפרק במגרש. תמיד אהבנו כדורגל, עוד לפני שאלונה נכנסה לכדורגל, זאת תמיד היתה השיחה בבית".

ניר ידוע כאוהד מושבע של בית"ר ירושלים. מה אתם עושים כשהפועל באר שבע משחקת נגד בית"ר?

"איך אבא אומר? במצב כזה כשמישהו מבקיע גול אתה לא רוצה לשמוח. אלי ואלונה בלעדיים עם הפועל באר שבע, וניר יושב ביציע של בית"ר ירושלים ואותו מעניינת רק בית"ר ירושלים. אבל שתי הקבוצות במקומות שונים בטבלה ולא מתחרות ביניהן על אליפות. כשזה יקרה, נדבר. אני עם הפועל באר שבע, אף שגדלנו ושיחקנו בבית"ר".

אלי (התינוק) וניר ברקת עם הוריהם ב־1965. "אבא היה אלי (התינוק) וניר ברקת עם הוריהם ב־1965. "אבא היה 'מקלל' את ניר ואלי 'שישלמו מיליון דולר מס הכנסה'. אני הייתי קטן, אז לא קוללתי כך" אלי (התינוק) וניר ברקת עם הוריהם ב־1965. "אבא היה

לא מדגדגת לך לפעמים המחשבה איזה בזבוז כסף של אלונה, על איזה סטארט־אפ מעולה יכולתי לשים את הכסף הזה?

"אתה הולך להשקעה כזאת בידיעה שהיא לא תחזיר את עצמה. זאת השקעה פרטית של אלונה, ובעיניי זאת החלטה מדהימה. זה לא פשוט להיכנס לשם, זה עולם גברי, בפריפריה, ומגיע לה פרגון. אתם מכירים הרבה אנשים שמשקיעים כל כך הרבה כסף בשביל חוויה כזאת? היא יכלה לעשות דברים אחרים בחיים שלה ובחרה את זה וכל הכבוד לה".

ואשתך קרן בחרה לעשות קריירה בשיווק.

"היא אשת קריירה שעובדת קשה. היא סיימה לאחרונה תפקיד של מנהלת השיווק של מותגי יד מרדכי ועברה לנהל את תחום המלוחים בשטראוס. ואנחנו תמיד נאמנים למקום העבודה שלה. כשעבדה ברבוע כחול אז מתוך נאמנות לא הלכנו לשופרסל, כשעבדה במגה לא קנינו בשום מקום אחר, ועכשיו היא היתה ביד מרדכי אז קנינו רק מוצרים שלהם. הנאמנות היא מוחלטת, כמו בכדורגל".

מה אתה רוצה לעשות בהמשך?

"מהרגע שאלי שאל אותי אם אני מוכן להיות שותף ולהוביל את השקעות ההייטק של BRM, היה ברור שזו התחייבות ארוכת טווח. זה לא שתראו אותי עוזב ומקים חברת סטארט־אפ. לעבוד בקרן זו התחייבות לסדר גודל של עשר שנים. אז נכון לעכשיו אני חושב מה אני עושה פה, איך אני מתקדם כאן, איך עושים עוד השקעות, אבל בעתיד יזמות כן מעניינת אותי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות