לאה נאור חוגגת 80: "לא הצלחתי לכתוב ספרים עם סוף עצוב"

הבית של לאה נאור עמוס בזרי פרחים, הקירות מלאים בתעודות הוקרה ופרסים שונים, ובכל פינה יש ערמות של מכתבים וציורים ששלחו לה ילדים. הזרים הם זמניים ומציינים את יום הולדתה ה־80, שנחגג בשבוע שעבר, אך כל היתר קבועים ומהווים תזכורת למפעל חיים עצום ומרשים.

"זרעים של מסטיק", "מקהלה עליזה", "בואי אמא", "חג לי", "קרנבל בנח"ל", שירי הפתיחה של תוכניות הילדים "הבית של פיסטוק", "קרוסלה" ו"גברת פלפלת", ביוגרפיות שונות ותרגומים לספריו של דוקטור סוס הם רק טיפה בים היצירה שהעניקה לנו המשוררת, הפזמונאית והסופרת. נאור תקבל היום פרס מפעל חיים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך, שיוענק לה על תרומתה הייחודית לספרות הילדים בישראל. "אף שאני מוצפת בפרסים אני נרגשת כרונית", היא אומרת, "הודיעו לי על קבלת הפרס רק לפני כמה ימים, וזה היה ממש מהשמים".

את יום הולדתה, לעומת זאת, היא קיוותה שאף אחד לא יזכור. "מביך אותי ששמים עליי פוקוס, הייתי מעדיפה שישכחו קצת. קשה להיות בת 80 כי החברים שלי מתים לי", היא אומרת.

מי שתמיד נותר לצדה הוא בעלה ד"ר מרדכי נאור, היסטוריון, חוקר ולשעבר מפקד גלי צה"ל, שאותו היא מכנה "מוט'קה". הפרגון ההדדי שלהם מעורר הערצה, והיא מזכירה אותו לא מעט לאורך הראיון. "הוא נתן לי את כל הזמן והמרחב בתחילת הדרך, הייתי מפונקת והוא פרנס אותי. היום עיקר ההכנסה שלי הוא מתמלוגים על השירים".

מה ההבדל בין שירה לפזמונאות?

"חשבתי על זה הרבה, כי הגבולות מטושטשים ואחד נכנס בתחומו של השני, אבל בשירה יש איזה כאב נורא שהפזמונאות בורחת ממנו".

נאור: כשעשינו את 'קרוסלה' או 'חג לי' היו שבוע חזרות ושני ימי צילום. היום לוקחים דוגמניות שמדברות על מה שבא להן"

יש שירים שלך שלא יולחנו?

"יש שירים שבעיניי לא מתאימים להלחנה, אבל לי לא אכפת. יש שירים שאפילו לא ידעתי שמלחינים, משכו אותם מספרים והלחינו".

את תוכניות הילדים של היום נאור אומרת שהיא פחות מכירה. "ראיתי את 'הפיג'מות' עם נכדי שעכשיו בצבא, ואני חושבת שזו יופי של תוכנית", היא אומרת, "מעבר לזה אני לא מכירה. הזמינו אותי לתוכנית שבה הראו קטעים מתוכניות ילדים ישנות, והיה לי עצוב כי ראיתי את ההידרדרות. כשעשינו את 'קרוסלה' או 'חג לי' היו שבוע של חזרות ושני ימי צילום. היום מצלמים 15 תוכניות ביום בלי חזרות, לוקחים כל מיני דוגמניות שמדברות על מה שבא להן".

את קוראת ספרי ילדים?

"אני קוראת מה ששולחים לי או נותנים לי. אני אוהבת את גליה עוז שכתבה את סדרת 'שקשוקה'. היה לי איתה ויכוח מעניין, היא טוענת שצריך לכתוב לילדים על דברים קשים ולהכין אותם לחיים, ואני אומרת שלא. אני אופטימית מטבעי. ניסיתי בחיי ולא הצלחתי לכתוב ספרים עם סוף עצוב, פשוט לא הלך לי. בסוף הגענו למסקנה שכל אחת תתרום את שלה וספרות הילדים תתעשר מזה".

על ביאליק וקיפניס

 

על השאלה מהי היצירה שלה שהיא הכי אוהבת היא מתקשה להשיב. "זה משתנה לפי תקופות. היום זה אולי הספר 'בואי אמא'. כתבתי דברים חכמים שאמי אמרה לי, ואחרי מותה איגדתי אותם לספר וביקשתי מחבר מו"ל שיוציא לי 50 עותקים. הוא קרא אותו ואמר, 'אנחנו מוציאים מהדורה, זו לא רק אמא שלך'. בתוך שנה יצאו שלוש מהדורות".

מה את הכי אוהבת לכתוב?

"תלוי בתקופה. אני אוהבת לעשות מחקר וביוגרפיה, בזה נדבקתי מהאיש שלי שהוא היסטוריון. כתבתי ארבע ביוגרפיות: על הלל יפה, חיים נחמן ביאליק, נחום גוטמן ולוין קיפניס".

חבר מביא חבר

נאור אומרת שהיא מאמינה גדולה במקריות. מפעל חיים שלה שנולד במקרה, לדבריה, הוא התרגומים לספרי דוקטור סוס. "כשעזבנו את הקיבוץ אנגלית היתה הצד החלש שלי, כי הייתי צריכה משקפיים והתביישתי להגיד שאני לא רואה את הלוח. לא היה לי כסף למורה פרטי, אז קראתי ספרים שלמים באנגלית עם מילון, וביקשתי משכנה שעלתה מארצות הברית להשאיל לי ספרי ילדים. היא נתנה לי את 'The Cat in The Hat', התאהבתי ותרגמתי אותו לעצמי כ'חתול תעלול'. הראיתי את התרגום לחבר מו"ל, נחמן אוריאלי, והוא לקח אותו אף שלא מצא חן בעיניו שהשמטתי את הכובע משם הספר. הסברתי לו שהכובע נמצא באיורים והחרוז חשוב יותר.

"חלפו שמונה שנים, הספקתי ללמוד ספרות אנגלית, ויום אחד קיבלתי טלפון ובישרו לי שזכיתי בתחרות על תרגומי דוקטור סוס וגברתי על טובי המשוררים והסופרים. מתברר שאוריאלי הכניס את זה לתחרות. נו, זה לא במקרה?".

נאור לא מפסיקה לעבוד ולכתוב, ומתפעלת גם אתר אינטרנט פעיל שנכדיה עזרו להקים (naorlea.co.il). "אני עובדת כל הזמן", היא אומרת, "ההוצאה של דוקטור סוס בחו"ל התחילה כעת להוציא את ספרי הלימוד שלו, שנכתבו גם הם בחרוזים, אז תרגמתי ספר נפלא שנקרא 'הכי יבש שיש' והוא יצא לפני חודש".