אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בוב דילן: עשה את זה בדרכו צילום: אי פי איי

בוב דילן: עשה את זה בדרכו

בגיל 74 דילן מפתיע עם אלבום קאברים של פרנק סינטרה. עם מעט גיטרות, כלי נשיפה וכלי הקשה, הוא מזכיר לעולם שהוא לא רק אמן נהדר אלא גם זמר

12.02.2015, 09:44 | בועז גולדברג

בוב דילן מוציא אלבום קאברים, "Shadows In The Night", לשירים משנות הארבעים והחמישים (וגם לפני כן) - מהלך מתבקש מצד מי שהעיד על עצמו באוטוביוגרפיה "כרוניקות, חלק 1": "הייתי יורש של תרבויות שנות הארבעים והחמישים".

אלא שדרך העיניים של רוברט צימרמן הצעיר, שגדל במערב התיכון של ארה"ב ולפני שהפך לבוב דילן, שנות הארבעים והחמישים יכולות להתנקז למילה אחת: פולק.

לצימרמן היתה אובססיה לפולק בתקופה שפולק נחשב זבל וסוג ב' ויצא רק בחברות תקליטים קטנות. זמר הפולק האידיאלי בעיניו היה "טוב מזג, עזוב ומלנכולי, שבוודאי הוציא לפחות 30 תקליטים אבל נותר אלמוני בעיני הקהל האמריקאי - אינטלקטואל, משכיל ורומנטיקן בעל ידע אנציקלופדי באמנות הבלדה".

לכן אלבום חדש של דילן, 36 במספר, שמורכב מעשרה שירים משנות הירושה הנ"ל שכבודו בוחר להקליט מחדש, מעורר ציפיות בכיוון מסוים. גם כשמתחשבים בגילו, עוד מעט 74, ובקולו, שהולך ונהיה דומה לקול צפרדע, סביר להניח שכשדילן מוציא אלבום קאברים - נקבל מחווה טוטאלית לפולק העזוב שעיצב אותו.

אבל מי שהגיע לניו יורק כדי למצוא זמרים כמו דייב ואן רונק, ג'וש ווייט, הכומר גארי דיוויס ועוד, בוחר לכסות דווקא שירים שבוצעו או נכתבו על ידי פרנק סינטרה. כך הופכת הצפרדע לנסיך, והנסיך היורש מזכיר לעולם שהוא גם זמר ולא רק אמן של טקסט, כתיבה נהדרת ואווירה.

פרנק סינטרה פרנק סינטרה פרנק סינטרה

לא מכסה, חושף

עד עכשיו התרגלנו שעושים לדילן קאברים "מגדילים". בריאן פרי, באלבומו "Dylanesque", לקח 11 שירים של דילן והכניס בהם טאץ' של הוד והדר; הנדריקס לקח את "All Along The Watchtower" וכישף אותו ברוח פרועה; להקת The 13th Floor Elevators הרימה את "Baby Blue" והזליפה לתוכו טיפות אסיד; וגאנז אנד רוזס אימצו את "Knockin' on Heaven's Door" ותרגמו אותו להמנון קיטש.

כעת דילן הולך הפוך. הוא אמנם לא מכסה שירי סינטרה עליזים כגון "Love and Marriage", אבל הוא בכל זאת לוקח שירים כמו "Autumn Leaves" ו־"I'm a Fool to Want You" ו"מקטין" אותם. מתברר שבמשך שנים הוא רצה לקחת את השירים האלה, שזכו לעיבודים מורכבים עבור תזמורת של 30 נגנים, ולזקק אותם ללהקה בת חמישה נגנים. לא תשמעו כאן את המפוחית של דילן וגם לא את האקוסטית. מה שתשמעו זה מעט גיטרות עדינות, כלי נשיפה וכלי הקשה חרישיים. "מבחינתי לא מדובר בגרסאות כיסוי", הסביר דילן, "השירים האלה 'כוסו' מספיק, 'נקברו' למעשה. מה שאני והלהקה שלי עושים זה בעצם לחשוף אותם".

אז הנה לכם, פרנקי יוצא מהקבר אל אור השמש ובוב דילן מתקשט בעניבת פרפר. תכל'ס, העיניים של דילן תמיד היו כחולות.

הדברים שנזכור ביום שאחרי:

1. גיטרת סלייד ברוח הוואי מחברת את דילן לנופים מפתיעים

2. הקול של דילן מגלה מנעד טוב ומותיר סיכוי לעוד המון אלבומים

3. משך האלבום 35 דקות: קליל ונאמן למשך הממוצע בשנים ההן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות