אולי בעצם לא
הניסיון של "אולי בכל זאת" לפענח אם ידידות בין גברים לנשים היא בכלל אפשרית בעיקר גורם לצופה להתגעגע ל"כשהארי פגש את סאלי"
שם למעלה במטוס לבן, מתישהו מישהו בטח יקרין את "אולי בכל זאת", וזה איכשהו יעביר לצופים את הזמן בין שמים לארץ, בין שינה לערות. כשלרגע נדמה שהחיים תלויים על בלימה, אולי לפתע יימצא חן בסיפור אהבתם האפלטונית של וואלאס (דניאל רדקליף) וצ'אנטרי (זואי קאזאן), שני צעירים קנדים שמפטפטים את עצמם לדעת בדרכם לנסות ולחסום את הרגש שנבט בהם בלילה הראשון שבו נפגשו.
היא אנימטורית ויש לה חבר, הוא כותב מדריכי שימוש וקומתו נמוכה. שניהם מעט חריגים מבחינה חברתית. השניים נפגשים לראשונה במסיבה ולאחר מכן בהקרנה של "הנסיכה הקסומה" שכל אחד מהם הגיע אליה לבדו, הם נהנים לדבר על נושאים אזוטריים כמו הכריך האהוב על אלביס פרסלי, והם מאוד מודעים לעצמם ולשאלה המרכזית בחייהם: האם אני לוזר? (הקורא שמעון פרס, הסר דאגה, אתה לא). וואלאס וצ'אנטרי מקבלים את ההחלטה המתבקשת והופכים לידידים, עד שיגלו כצפוי כי ידידות אינה מבוקשם.
"אולי בכל זאת" בעיקר הזכיר לי כמה טוב היה הסרט "כשהארי פגש סאלי", שעסק באותו נושא: האם ידידות בין גברים לנשים היא בכלל אפשרית. כמה מרגשת היתה שם מג ראיין, כמה מדויקים היו הדיאלוגים, איך ירק בילי קריסטל את גרעיני הענבים על החלון הסגור, ועד כמה זוג החברים שלהם היה מצחיק בשיחות הטלפון הליליות עם המסך המפוצל. וזה עוד לפני שהזכרנו את סצנת האורגזמה במסעדה. קלאסיקה.
אבל "כשהארי פגש את סאלי" הוא נוסטלגיה, ו"אולי בכל זאת" אינו מוצלח כמוהו. חסרה שם עבודת הבימוי המבריקה של רוב ריינר והמפגש החד־פעמי בין קריסטל וראיין. ל"אולי בכל זאת" יש נטייה חזקה לשמרנות, וממש אפשר לחוש בצנזורה סמויה מטעם חברת ההפקה, שדאגה שהסרט יתאים לקהל החל מגיל 13 במטרה לרצות את מעריציו הצעירים ברובם של רדקליף, האקס ילד־קוסם המהולל הארי פוטר. לא בכדי המסע הסיזיפי ועמוס הלהג ההיפסטרי מסתיים בחופה.
כאמור, "אולי בכל זאת" בהחלט מתאים לסיטואציה אווירית כזו או אחרת. ברגעים המעטים שבהם מתפתחת כימיה רומנטית בין רדקליף וקאזאן, שמיתרגמת גם למסך, הסרט משיג את יעדו. אהבה היא מצרך נדיר, וכשהיא מנצחת, בחיים ובקולנוע, קשה שלא לחוש תחושות של התעלות או החמצה - בהתאם לצדך במתרס.
רגעים שנזכור ביום שאחרי:
1. קנדה זה ארצות הברית, אין ממש הבדל2. מייגן פארק משחקת מצוין את האחות של צ'אנטרי. בישראל קוראים לזה שחקן משנה, בעולם זה נקרא שחקן תומך
3. יום אחד נבין על מה הם שרו בסצנת ההיפ הופ באמריקה ונתהה איך קרה My junk inside your trunk
תגובה אחת לכתיבת תגובה