אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
העיקר התרגיל? היועמ"ש הגיש את חוות דעתו לבג"ץ בנושא גיל הפרישה צילום: צביקה טישלר

העיקר התרגיל? היועמ"ש הגיש את חוות דעתו לבג"ץ בנושא גיל הפרישה

היועמ"ש יהודה וינשטיין טוען שלא ניתן לכפות על המגזר הפרטי להעסיק עובדים לאחר גיל ההפרישה החוקי. חוות דעתו של היועץ הוגשה לבג"ץ בעקבות דיון בעתירה המבקשת לבטל את גיל הפרישה המחייב, בטענה שאינו חוקתי

12.02.2015, 08:31 | משה גורלי

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הגיש השבוע לבג"ץ באמצעות עו"ד חני אופק את עמדתו בעתירה שמבקשת לבטל את גיל 67 כגיל הפרישה הכפוי מעבודה. את העתירה הגישו הפרופסורים אסא כשר, מרדכי שגב, רות בן ישראל ומשה גביש באמצעות עו"ד שושנה גביש. בעתירה שמונחת בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון, מתבקש בג"ץ לבטל את סעיף 4 לחוק גיל פרישה משום שאינו חוקתי ומפלה עובדים לרעה בשל גיל.

קראו עוד בכלכליסט

בחוות הדעת מסבירה עו"ד אופק את הבחירה של המחוקק לאמץ כללים אחידים לגבי גיל הפרישה, ולצדם את הגמישות שמאפשרת למעביד להעסיק עובד מעבר לגיל הזה.

"לטובת העובדים והגינות בין־דורית"

 

העדפת הפרישה הכפויה ככלל המוביל נגזרת לפי היועץ המשפטי לממשלה מתוך "טובתם הממוצעת של העובדים, הגינות בין־דורית ואינטרסים ניהוליים של המעביד". או בעברית פשוטה: המילה האחרונה צריכה להיות של המעביד, כדי שיוכל לרענן את השורות ולהשתחרר מהעסקתם של עובדים מבוגרים ומותשים, שלפעמים פרישה היא צעד לטובתם. ולצד הכלל, הותיר המחוקק פתח לגמישות בדמות הסכמה חוזית להמשך העבודה.

הגמישות הזו זכתה לחיזוק ולתמיכה של בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין וינברגר. השופטת סיגל דוידוב־מוטולה קבעה לפני שנתיים כי על המעביד חלה חובה לבחון כל בקשה של עובד להמשיך לעבוד מעבר לגיל 67 באופן ענייני ועל בסיס אינדיבידואלי.

העותרים (מימין): פרופ העותרים (מימין): פרופ' משה גביש, פרופ' אסא כשר ופרופ' רות בן ישראל. טוענים שכפיית הפרישה היא אפליה מחמת גיל | צילום: צביקה טישלר העותרים (מימין): פרופ

עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה נמנע מהכרעה ביחס לחוקתיות של סעיף 4, המאפשר למעביד לשלוח את העובד הביתה בגיל 67, והמשימה הזו מונחת כעת לפתחו של בית המשפט העליון.

עמדת המדינה כפי שהוגשה לבג"ץ מדגישה את העובדה שהמדינה עצמה אינה רק המעסיק הגדול במשק, אלא גם רשות ציבורית שכפופה ביתר שאת לכללי המשפט הציבורי.

עוד לפני פסק הדין שעיגן את חובת המעביד לבחון העסקה מעבר לגיל הפרישה, ניתנה לנציב שירות המדינה אפשרות להמשיך העסקת עובד מעבר לגיל זה במקרים שבהם נוצר אינטרס ניהולי הדדי בהארכת השירות. לאחר פסק הדין של השופטת דוידוב־מוטולה, לפני שנתיים בדיוק, פורסמה הנחיה המבהירה כי נציב שירות המדינה יבחן בקשות להארכת שירות מסיבות אישיות מיוחדות, כשקיים אינטרס ניהולי שמצדיק זאת.

לנוכח הגידול החד שנרשם במספר הבקשות להארכת שירות, בין היתר כתוצאה ישירה של פסק הדין, הואצלה הסמכות להארכת השירות מהנציב למשרדי הממשלה.

שירות המדינה כמקור השראה

 

עמדת המדינה, מסכמת עו"ד אופק, היא ש"המודל הנקוט בשירות המדינה יכול להוות מקור השראה. ואולם יש להיזהר מעיגונו ככלל מחייב". בין היתר משום ש"המעביד הציבורי נבדל מהפרטי בגודלו, ביכולותיו ובמחויבויותיו". לפיכך, התוצאה היא ש"יש מקום להותיר את האפשרות לעובד ולמעסיק לנהל הידברות בשאלה אם להאריך את תקופת השירות. הסכמה חוזית היא עניין רצוני ואין מקום לכפותה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות