איזו עצה כלכלית יש לכם לזוגות צעירים?

השאלה האחרונה ששאלנו את ראשי המפלגות הגדולות שהסכימו להשתתף בפרויקט “כלכליסט” היא גם השאלה החביבה עלינו - אם הייתם צריכים לתת עצה כלכלית אחת לזוג צעיר בתחילת דרכו, מה היא היתה? לא ידענו בדיוק לאילו תשובות לצפות. מרבית המועמדים כיוונו את העצה שלהם לתחום הדיור, אחרים להתנהלות כלכלית באופן רחב יותר.

נקודה אחת היתה משותפת לכולם: הם ניסו להגיד לזוגות הצעירים שאסור להם להתייאש. שגם אם נראה בשלב הזה של החיים שיוקר המחיה פשוט גדול מדי, שאין דרך להתמודד עם מחירי הדיור ועם העלויות של גידול הילדים, מתישהו זה אמור לעבור, מתישהו הם אמורים להרים את הראש מעל המים ולעבור ממינוס לפלוס.

האמת היא שזה בדיוק מה שאמור לקרות לפי התיאוריה הכלכלית. קוראים לזה מודל ההכנסה הפרמננטית, ולפיו אדם או זוג צעיר בתחילת הקריירה שלו אמור להיות במינוס משום שעלויות רכישת ההשכלה, גידול הילדים וקניית הדירה גדולות מאוד, וההוצאות גדולות מההכנסות. לפי המודל הזה, בשלב מסוים של החיים ההוצאות אמורות לרדת, ובעיקר ההכנסה אמורה לעלות לאורך החיים (למשל, עד לפני הפרישה לפנסיה), ומתישהו המינוס יתחלף בפלוס.

אבל מה קורה אם ההכנסה לא גדלה? אם השכר תקוע במקום והמחירים עולים ועולים, הרבה יותר מכל תוספת זעומה לשכר? במצב כזה, הנקודה שבה המינוס אמור להפוך לפלוס מתרחקת כמו קו האופק, ואיתה מתרחקת גם התקווה.

קחו למשל זוג עובדים שמשתכר שכר מינימום. האמא היא סייעת בגן ילדים או קופאית, האבא פועל ייצור, עובד ניקיון או שומר במפעל או בבית ספר. אם יש להם שני ילדים, קל וחומר שלושה, הם רחוקים כפסע מקו העוני הרשמי שמגדיר ביטוח לאומי. הם תלויים בכך ששכר המינימום יעלה מדי פעם, אחרת עליות המחירים יכריעו אותם מתישהו. עבורם אין תקווה שהמצב יתהפך מתישהו. מה שיש הוא שיהיה.

(ארכיון) | צילום: shutterstock

ועכשיו קחו זוג שמשתכר את השכר החציוני או הממוצע במשק - 6,000 או 9,000 שקל ברוטו בחודש, בהתאמה - ותשאלו את עצמכם עד כמה הוא רחוק מהמצב הזה והאם תגיע נקודה שבה מצבו ישתפר? כלל לא בטוח. כך שייתכן שהעצות של הפוליטיקאים מתאימות לעולם הישן, שבו לימדו אותנו שאם נלמד ונעבוד קשה גם נרוויח. אנחנו זקוקים לעצות שמתאימות לעולם החדש.