אם כל הלינצ'טרנטים

השם שלי מופיע... איפה?

לפני כשנה ומשהו, יצאה בכירה במשרד פרסום אמריקאי בשם ג'אסטין סאקו לטיול. היא המטירה בטוויטר שורה של הערות עוקצניות, בין השאר על ריח הגוף של נוסע גרמני ועל כך שלתושבי לונדון יש שיניים עקומות. אף אחד לא שם לב.

ואז, לקראת ההמראה לדרום אפריקה, היא כתבה ש"אני מקווה שלא אחטוף איידס. סתם, צוחקת, אני לבנה!"

ובום.

סאקו היתה באוויר, מנותקת מהרשת, בזמן שהציוץ שלה הפך לסופת אש. תוך כמה שעות, היא היתה כותרת באתרי חדשות מקומיים. תוך כיממה, היא היתה כבר כותרת בכל העולם, כולל כאן ב"כלכליסט", ביבשת אחרת לגמרי ובשפה אחרת. ברשת צץ ההאשטאג #האםג'אסטיןסאקוכברנחתה, משתמש טוויטר אץ לנמל התעופה כדי לצלם אותה עם הנחיתה ועובדי מלון בדרום אפריקה איימו לשבות אם היא תשהה במלון שלהם. כאשר היא כבר נחתה, היא גילתה שהחברה שלה הספיקה להתנער ממנה פומבית, לגנות אותה, לפטר אותה והיא נאלצה לשוב הביתה.

כשהיא חזרה, היא גילתה שהפכה לסלבריטאית בניגוד לרצונה, בלי קריירה ובלי יכולת לצאת לדייטים - כי היום כולם עושים עליך גוגל לפני הדייט. עכשיו היא מנסה להסביר שהכל היה טעות, הכל היה אי הבנה אחת גדולה. היא לא גזענית, היא אומרת. "זה טירוף לחשוב שלבנים לא יכולים לחטוף איידס" כתבה, וסיפרה כיצד התנדבה במשך חודש באתיופיה בעקבות המקרה וכיצד קרובי המשפחה שלה בדרום אפריקה נלחמו בגזענות עוד בזמן שזה היה מסוכן – בימי משטר האפרטהייד.  

אחרי כשנה, סאקו הצליחה למצוא עבודה. אבל הסיפור שלה מבהיר משהו שצריך להטריד גם את מי שחושב – כמוני – שביוש פומבי הוא כלי לגיטימי במאבק בגזענות. מישהי יכולה להפוך למושא רדיפה ברשת תוך דקות, בלי לתת לה אפשרות להסביר את עצמה, ואפילו המעסיקים שלה לא מחכים לשמוע מה יש לה לומר. אם הציוצים שלה היו מועמדים זה לצד זה, יכול להיות שלא היתה סופת אש. אבל הכל קרה בזמן שהיא היתה מנותקת – והמחיר הציבורי של עמידה לצידה מבחינת המעסיק שלה היה גבוה מאד.

קל כל כך להסחף בלינצ'טרנט – וכן, בהתחשב בעובדות שלא הכרתי אז, צריך להודות שגם אני נסחפתי. זו הסכנה בהצטרפות לעדר: אתה מקבל גרסה חלקית מאד של העובדות.

העבירה החמורה של כתיבה בפייסבוק

מאות אסירים בדרום קרולינה מצאו את עצמם בצינוק, לאחר שעשו משהו שיותר ממיליארד בני אדם עושים על בסיס יומי כמעט: כתבו בפייסבוק.  

על פי קוד הענישה הדראקוני של דרום קרולינה (מוטו: נותנים פייט לעידן האופל), החל מ-2012 אסיר שיוצר לעצמו חשבון במדיה חברתית, ייחשב כמי שמבצע עבירה ברמה מס' 1 של פשע. עבירות נוספות בקטגוריה הזו הן רצח, אונס, לקיחת בני ערובה, התחלת מהומות בכלא או נסיון בריחה.

חשוב לציין שעצם ההחזקה של טלפון סלולרי בהיותך אסיר היא, מבחינת דרום קרולינה, עבירה ברמה מס' 1 בפני עצמה. כמו הרבה מעשי עוול, בסיס התפיסה הזו לא נטול הגיון: שורה של אסירים השתמשו בעבר במדיה חברתית כדי לאיים על עדים או על קורבנותיהם, ואף לתאם מעשי פשיעה מתוך חומות הכלא. ואני אומר, אם אתה יכול להוכיח שמישהו עשה דבר כזה, תקע אותו בצינוק. הוא הרוויח את זה.

אבל, ברוב מוחלט של המקרים, השימוש בפייסבוק מיועד לשמש את האסירים כדי לשמר מראית כלשהי של חיים נורמליים. הם קוראים מה עושים החברים שלהם והם שומרים כך על קשר עם משפחותיהם. להפוך את עצם השימוש במדיה חברתית לעבירה – לא את השימוש בו לצרכי איום – הוא סוג של היפוך יוצרות שמתנקם בחלקים החלשים ביותר גם כך של החברה.

כמה לא מפתיע שזה קורה במדינה שהדליקה את מלחמת האזרחים בארה"ב כדי לשמור על זכותה לשעבד בני אדם.

הטרול בכה מאד

עוד נצחון לחברה שאשכרה מייצרת משהו על פני טרול פטנטים: חברת Soverain תבעה שורה של יצרניות ביגוד משום שהן מוכרות בגדים ברשת, וזאת לטענת סובריין תוך הפרת פטנט מופרך שלה על "עגלת קניות דיגיטלית."

התבוסה הזו מעניינת, משום שזו התבוסה השניה של סובריין על אותו פטנט עצמו: ב-2012, בית משפט זרק מכל המדרגות את התביעה שלה נגד Newegg, קבע שהפטנט שלה מבוטל, ושלל את הפיצויים שהיא קיבלה בערכאה נמוכה יותר.

עכשיו אישר בית דין לערעורים פעם שניה שהפטנט של סובריין – שבאופן כללי הופך את כל חברות הרשת שמוכרות משהו למפירות פטנטים – בטל ומבוטל. עכשיו, אם סובריין תנסה לתבוע עוד מישהו באמצעות הפסוודו-פטנט שלה, היא עשויה לשאת בעונשים משפטיים.  

כאן המקום להזכיר ששיטת הפטנטים נועדה במקור להגן על אנשים בעלי רעיונות יצירתיים; היא לא נועדה להפוך לכלי סחיטה שלא מאפשר שום התקדמות, רק כי מישהו רשם פעם רעיון שאין בו שום יחודיות או חדשנות. אבל ככה זה בקפיטליזם. כל רעיון טוב מתעוות.

קצרצרים

1. הרשעה ראשונה בפרשת מגהאפלוד, שלוש שנים אחרי הפשיטה על המתחם של קים דוטקום: המתכנת אנדרוס נום, שהועמד לדין בארה"ב אחרי שנים של מאבק נגד הסגרתו מהולנד, הודה בעבירות של הפרת זכויות יוצרים כחלק מעסקת טיעון. נום נידון לשנה ויום במאסר. מה שחשוב מבחינת התובעים הוא שלראשונה יש להם הודאה של אחד מעובדי מגהאפלוד שהוא ידע שבאתר יש תוכן מוגן – וזה יכול לשחק תפקיד בהחלטה האם להסגיר או לא להסגיר גם את קים דוטקום לארה"ב.  

   

2. הפורום הידוע לשמצה Baphomet (השטן שלו על פי העלילה סגדו הטמפלרים), של אתר 8chan, עבר מחיקת זכרון מסיבית. שמו של הפורום נקשר כבר בעבר, פעם אחר פעם, בחשיפת שמותיהם וכתובותיהם של אנשים פרטיים, אבל לאחרונה מישהו שם נסחף ופרסם את שמה וכתובתה של השופטת הפדרלית שישבה בתיק של אתר הסחר בסמים דרך המשי. התוצאה הייתה מהירה וכואבת.