תמונה שווה עשר שנים

כל מה שתצייר ישמש נגדך

 

אחת התופעות המודרניות המעצבנות ביותר היא ה-אמוג'י, שהח"מ חושד שהיא פרצה לחיינו לאור העובדה שחלק ניכר ממשתמשי המדיה החברתית הם יוצאי מערכת החינוך הציבורית ולא מסוגלים יותר לחבר משפט. אי לכך, הם מבצעים נסיגה תרבותית של כמה אלפי שנים ועוברים להבעת הרעיונות שלהם דרך פיקטוגרמות. אם הבדיחה העבשה אומרת שהשימוש בפייסבוק מזכיר את מצרים העתיקה, כי כולם כותבים על קירות וסוגדים לחתולים, אז אפשר להוסיף את האמוג'י כהירוגליף מודרני.

ועכשיו האמוג'י מגיעים לתשומת ליבה של המערכת המשפטית. הם שיחקו תפקיד מינורי במשפט רוס אולבריכט, המנהל של אתר הסחר בסמים דרך המשי, אבל יש תיק אחד שבו האמוג'י הם הליבה: המשפט של אוזיריס אריסטי מניו יורק. לפני כחודש הוא כתב בפייסבוק הודעה עילגת, שבה הוא מאיים שהוא יהרוג אתמי שינסה להתקרב אליו. לזה הוא הוסיף אמוג'י של שוטר ולידו אמוג'י של אקדח.

יומיים לאחר מכן, משטרת ניו יורק ההיסטרית עצרה את אריסטי. היא האשימה אותו בהחזקת נשק ומריחואנה, מה שלגמרי יכול להיות, אבל גם באיום בטרור, שזה כבר בולשיט נקי. הראיה העיקרית שלה היתה אמורה להיות האמוג'י. הפוסטים של אריסטי, ייללה המשטרה, גרמה לשוטרים שלה לחוש מאוימים. כי אנחנו צריכים להאמין ששוטרי ניו יורק קוראים איזה צעיר עילג מברוקלין.

חשוב להזכיר - אריסטי אולי אידיוט, אבל הוא לא יצא לרחוב עם נשק. הוא לא הפנה נשק כלפי שוטר. הוא רק שם ציור של אקדח ליד ציור של שוטר.

 

במשטרה קלטו שכנראה חבר המושבעים לא יקנה את הסיפור הזה בקלות, ולכן בסוף השבוע ירדו מהאיום בטרור והוא כבר לא יהיה חלק מהתביעה. נשארנו עם החזקת הנשק והמריחואנה, וכאן עולה השאלה: אלמלא החשש המשטרתי מהאמוג'י של אריסטי, האם היא בכלל היתה פושטת על הבית שלו?

מעבר לכך, השימוש באמוג'י בתיקים משפטיים יוצר עוד כאב ראש לתובעים, מושבעים ושופטים. גם כך, לעתים קרובות קשה להבין למה בדיוק בנאדם התכוון. עכשיו אנחנו מתבקשים להחליט למה התכוון מישהו כשהוא משרבט ציור. להחלטה הזו יש משמעות של ממש: אפשר ללכת עליה לכלא. איום בטרור יכול לעלות למי שמבצע אותו בשנים ארוכות מאחורי סורגים ולשנות מהותית, בלשון המעטה, את מסלול חייו. מצד שני, בהתחשב בכך שאמוג'י צורת תקשורת שהולכת והופכת לרווחת, למרבה הזוועה, כנראה אין מנוס מכך.

הוויכוח על נשמתה של אטסי

אטסי היא קהילת אמנים משגשגת למדי: היא הוקמה ב-2005 כדי לאפשר לאמנים ויוצרים להשתתף בפלטפורמת סחר מקוון שתנגיש להם קהל לקוחות רחב. הרעיון נאה, חשוב, עובד היטב, פופולרי בארץ והוא גם הצליח בסך הכל. עכשיו יש מי שחושש שהוא הצליח יותר מדי.

בקרוב תצא אטסי להנפקה פומבית, לפי הערכת שווי של שני מיליארד דולר. יש לא מעט משתמשים שמתרגשים מכך ונערכים לקנות מניות, כדי להמשיך ולנהל את הקהילה שלהם גם ברמה התאגידית – אבל יש גם לא מעט משתמשים שחשים שהשתמשו בהם.

הם טוענים שהנפקת החברה תוביל בפועל לכך שמספר קטן של אנשים – בעיקר מייסדי ומנהלי החברה – יעשו בעצם הרבה כסף על חשבון המשתמש הקטן שהקים עבורם את קהילה. אבל חמור מכך, יש את החשש ממדרון חלקלק:  כדי להפוך ליותר רווחית עבור בעלי המניות שלה, אטסי ללא ספק תפעיל לחץ על המשתמשים שלה להיות יותר רווחיים כלפיה, ובסופו של דבר תדחוק החוצה סוגי אמנות רווחיים פחות או יותר שנויים במחלוקת. מה שיקעקע מהיסוד את כל העקרון מאחורי אטסי.

זה בהחלט יכול לקרות. כאשר עסק קטן הופך לעסק גדול, הוא נדרש להתייחס לא לקהילה שבה הוא פועל, אלא לקהילת בעלי המניות. בין המתנגדים לשינוי הזה ולעצם ההנפקה אפשר למצוא גם את המייסד והמנכ"ל לשעבר של אטסי, רוב קיילין. ובינתיים, אנליסטים חוששים שקרע בין ההנהלה ובין העובדים בפועל שלה – האמנים העצמאיים – יכול לדפוק את כל העסק. נעדכן.

הם תוקפים גם דיסקים קשיחים

אחת הטענות הקשות ביותר של אדוארד סנודן הייתה שה-NSA מיירטת דיסקים קשיחים כשהם במשלוח, מתקינה עליהם דופקה ואז שולחת את המטען הלאה. עכשיו הטענה מקבלת אישוש משמעותי מחברת האבטחה קספרסקי. היא מצאה שקבוצה המכונה Equation Group, שנרמז בגסות שהיא מסונפת ל-NSA אם לא מופעלת ישירות על ידה, עושה את זה כבר 14 שנים.

לפי קספרסקי, צוותי הקבוצה פרצו לפחות ל-500 מטרות, הנמצאות בעיקר באיראן, רוסיה, פקיסטן, אפגניסטן, הודו, סין, סוריה ואפילו מאלי. בכל המטרות האלו, הם שתלו דופקה על דיסקים קשיחים ועל CD.

 

הדופקה משמידה את עצמה תוך זמן מה, כך שבהחלט יתכן שמספר המטרות שנפגעו גבוה משמעותית. החוקרים גם מצאו דמיון בין הדופקה המדוברת ובין דופקת Regin, שגם היא מיוחסת ל-NSA. בנוסף, בתוך הקוד של הדופקה נמצאו ביטויים ושורות קוד שגם הופיעו במסמכים הפנימיים של סוכנות ה-NSA שהודלפו על ידי סנודן. 

קצרצרים

1. אפל עומדת לערוך את אחד הניסויים הגדולים בתולדותיה: היא עומדת לבחון האם אנשים ישלמו המון כסף על מוצר שהם לגמרי חסרי תכלית, ולקינוח גם סובל מחיי סוללה של עש. "וול סטריט ג'ורנל" דיווח שחלק ניכר מהתכונות המקוריות של האפל ווטש חוסלו על ידי צוות הפיתוח. הסיבות לכך מגוונות: מחיישנים לא אמינים ועד החשש המוצדק לגמרי שאיסוף המידע יוביל לפגיעה בפרטיות המשתמשים ואולי אפילו להתערבות ממשלתית. המוצר כל כך מיותר שטים קוק נאלץ להפחיד אנשים בכך שהם ימותו בגיל צעיר מישיבה אם הם לא יצאו החוצה וישתמשו בו. אבל אל תתרחקו יותר מדי: בהתחשב בחיי הסוללה, זה ממש לא רעיון חכם לא להיות בקרבת שקע.  

2. האם אתם חושדים שה-NSA ריגלה אחריכם? בקרוב יכול להיות שתוכלו לקבל תשובה. כידוע, ה-NSA משתפת כמעט את כל המידע שלה עם האחות הגדולה הבריטית, GCHQ. אבל בית משפט בריטי קבע לאחרונה שה-GCHQ חייבת לגלות לכל אדם הרוצה בכך – ללא הבדל לאומיות – האם היא אספה את המידע שלו. עכשיו נותר לראות איך ה-GCHQ תתחמק, כי כידוע החוק חל רק על אנשים קטנים. בינתיים, התפקיד שלכם כאזרחים גלובליים טובים הוא להגביר את הלחץ. תוכלו לעשות את זה באמצעות מילוי טופס קצר.  

3. מדיניות השמות האמיתיים של פייסבוק, שהמטרה שלה היא לוודא שהמפרסמים מקבלים מידע על אנשים אמיתיים ועל ההעדפות האמיתיות שלהם – מזה, כזכור, פייסבוק חיה – כבר סיבכה אותה בהרבה צרות. למשל, עם מלכות דראג, שפייסבוק התעקשה שהן תשתמשנה בשם שמופיע בתעודת הזהות שלהן עד שקמפיין זועם אילץ אותה לסגת. אבל היא ממשיכה את המדיניות הזו כלפי בני עדות האינדיאנים, ילידים אמריקאים בלעז. לאלה יש כידוע שמות יחודיים, שלא עונים על הפרדיגמה המערבית של שם ושם משפחה. עכשיו הם מגלים שכאשר הם פותחים חשבונות עם השם האמיתי לגמרי שלהם, כמו דנה גבעה בודדת, פייסבוק מחליטה שהם מפוברקים והם צריכים לעבור שבעה מדורי ביורוקרטיה כדי להוכיח ששמם הוא אכן שמם.

4. קפצו את הכריש: באמסטרדם מתכננים בימים אלה את השקת הקרקס המעופף הראשון של מל"טים. קרקסים מעופפים הם לאו דווקא דבר חדש: הם היו תופעה נפוצה אחרי מלחמת העולם הראשונה כשהציבור היה מוקסם ממטוסים. לא ברור האם קרקס של מל"טים יספק משהו דומה: מדובר במאות רובוטים שיטוסו מעל ראש הקהל ויקרינו לו סרטונים תוך כדי תעופה. מדובר בשוק צומח, מתברר: בדיסני כבר מתכננים מופע מל"טים משלהם, תשמור האלה ותציל.