אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"לא בקליקה? לא תקבל הפקה" צילום: עמית שעל

ראיון כלכליסט

"לא בקליקה? לא תקבל הפקה"

ד"ר עדי אייל, שעמד בראש הוועדה לבחינת שוק הפקות המקור בטלוויזיה המסחרית, תוקף בחריפות את התנהלות זכייניות ערוץ 2 כלפי המפיקים החיצוניים: "הזכייניות מנסות למגר את ההפקות הקנויות, ומפיקים חוששים מפשיטת רגל. מדובר גם בפגיעה בדמוקרטיה"

22.02.2015, 08:22 | אופיר דור

"יצא לי לחקור הרבה שווקים, כולל כאלה שמגלגלים סכומי כסף גבוהים יותר, ועדיין כמות האמוציות שמצאתי בשוק הטלוויזיה היתה גדולה בהרבה", אומר ל"כלכליסט" ד"ר עדי אייל, שעמד בראש הוועדה לבחינת שוק הפקות המקור בטלוויזיה המסחרית. "אני חושב שהאמוציונליות הזאת נובעת בעיקר מכך שמדובר בשוק יצירתי, כאשר אפילו חלק מהמנהלים של הגופים המשדרים רואים את עצמם כיוצרים שמגדלים את הבייבי שלהם. יצירה מעוררת תחושות חזקות, ולכן מי שהרגישו פגועים חשו זאת בעוצמות מאוד גבוהות".

קראו עוד בכלכליסט

אייל, מומחה להגבלים עסקיים ותחרות מאוניברסיטת בר־אילן, נקרא לדגל במאי שעבר ידי שר התקשורת הקודם גלעד ארדן. אל ארדן הגיעו תלונות כי חלק מהזכייניות המסחריות, ובעיקר זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, מפרות לכאורה את רוח החוק בכל הנוגע לחובתן לקנות 65% מהפקות המקור ממפיקים חיצוניים. הוועדה בראשות אייל איששה טענות אלו ומצאה במסקנותיה שהוגשו לפני כחודש כי קשת ורשת שומרות בפועל על השליטה בהפקות הקנויות כאשר המפיקים החיצוניים הופכים ללא יותר מעושי דברן.

"סכנת טביעה"

 

במהלך הדיונים בוועדה האמוציונליות של אנשי הטלוויזיה נפגשה במזג השכלתני של אייל. לתפיסתו, הליקויים בשוק הטלוויזיה הם פועל יוצא כמעט בלתי נמנע של המבנה הריכוזי שלו, כאשר לצד מיעוט הערוצים המשדרים, שהם בעלי הכוח, ישנו ריבוי של מפיקים ויוצרים מתחרים, שנאלצים להיכנע לתכתיבים שונים כדי לשרוד. גורם נוסף לבעיות בשוק הוא העובדה שהערוצים המסחריים מפיקים בעצמם בהצלחה רבה חלק מהתוכניות שלהם, כך שהדרישה לרכוש הפקות חיצוניות נתפסת אצלם כגזירה מיותרת.

אולם גם אייל התקשה להישאר אדיש למציאות שהציגו בפניו אנשי התעשייה. "ההרגשה היתה שהאנשים הפעילים בתעשיית הטלוויזיה, החל ממפיקים, דרך עורכים, ועד צלמים ובתי פוסט פרודקשן, משוועים למושיע", אומר אייל. "הם תיארו סכנת טביעה ממשית והתייחסו לוועדה כמי שיכולה איכשהו להציל אותם, כי הם מגיעים כבר עם המים מעל הראש. חלק דיברו על חשש לפשיטת רגל ברמה האישית או לסגירה של העסקים שנובעת מכך שהגורם המשדר החליט, למשל, לפתוח בעצמו חדרי פוסט פרודקשן או שהוא מורה לכל המפיקים החיצוניים לעבוד עם צלמים ועורכים מסוימים ואפילו עם חברת קייטרינג ושמירה מסוימת".

למה לגוף המשדר כל כך חשוב להפנות את המפיקים לקייטרינג או לצלמים מסוימים?

"אני משער שאם אני אפנה הרבה הפקות לאותו מוסד, אז הוא יהיה חייב לי טובה, ולכן בהפקות העצמאיות שלי אקבל ממנו מחירים טובים יותר או שאוכל להשפיע על מה שקורה שם יותר. אבל האמת היא שלאורך הדרך הבנתי שזה לא רק עניין כלכלי, וששוק הטלוויזיה בנוי מקליקות. אם אתה לא בקליקה הנכונה, לא יפנו אליך עבודה, יפגעו בך לאורך זמן ולא ייתנו לך לשרוד. לכן אנשים כל כך מפוחדים".

עם זאת, לאייל חשוב להדגיש כי לעדויות המרגשות לא היתה השפעה על ההמלצות שגיבשה הוועדה בסופו של דבר. "ההפסדים הם לא העניין שלי, ומטרת הוועדה לא היתה להציל את הפרנסה של אנשים, גם אם באופן אישי הרגשנו את כאבם. אנחנו התמקדנו בשתי שאלות: איפה יש הפרה בוטה של חוקים קיימים ואיפה הלחץ שמופעל על ידי חלק מהגופים המשדרים יוצר השתלטות על ההפקה והתכנים".

אילו ראיות מצאתם להפרה של החוקים על ידי הגופים המשדרים?

"אנשים הראו לי צילומי מסך של הקרדיטים בסוף הפקות קנויות, שכתוב בהם, למשל, שעבודת הפוסט פרודקשן נעשתה אצל הגורם המשדר, אף שכללי הרשות השנייה אוסרים על כך והערוצים צריכים להצהיר שלא נעשה שימוש כזה במסגרת הפקה קנויה. אנחנו לא נכנסנו לבדיקה פרטנית של כל מקרה, אבל אם הם נכונים, מדובר לא רק על דיווח מוטעה לרשות השנייה אלא גם על, ואני אומר את זה בזהירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד לכאורה, כי ניתן דיווח רשמי של חברה בע"מ שהוא מוטעה או שקרי וזאת עבירה פלילית. כששאלתי את המנהלים של הגורמים המשדרים איך הם מגיבים לטענות האלו, אף אחת מהן לא הוכחשה. הם אמנם טענו שלא נעשה משהו לא תקין, אבל ציינו שהמפיקים המדוברים הם רק 'מפיקים בפועל', ולכן ברור שאנחנו נגיד להם מה לעשות וזאת הפרה בוטה של החוק".

עדי אייל. "אם היו איומים שלא להופיע בפני הוועדה, דרוש לפנות לבית המשפט או למשטרה", צילום: עמית שעל עדי אייל. "אם היו איומים שלא להופיע בפני הוועדה, דרוש לפנות לבית המשפט או למשטרה" | צילום: עמית שעל עדי אייל. "אם היו איומים שלא להופיע בפני הוועדה, דרוש לפנות לבית המשפט או למשטרה", צילום: עמית שעל

האם היו עוד גורמים שהופנתה ביקורת כלפיהם מלבד זכייניות ערוץ 2?

"הביקורת היתה בעיקר על קשת ורשת, אבל הוועדה מאוד נזהרה מלהאשים ישירות גורם מסוים כי דברים אלו צריכים להתברר על ידי הרגולטור או בבית משפט. יש לכך גם סיבות הגיוניות מכיוון שהזכייניות מהוות את כוח הקנייה העיקרי של הפקות חיצוניות בישראל".

"חוששים לדבר"

 

תקופת העבודה של ועדת אייל היתה סוערת במיוחד עם דיווחים על איומים ולחצים כלפי מפיקים ויוצרים לא להופיע בפניה ולא לשלוח מסמכי עמדה. "היו אנשים שלא הופיעו לדיונים ואני בדיעבד הבנתי שזה בגלל לחצים כאלה, והיו מי שביקשו להופיע בעילום שם ושחס וחלילה לא ייכתב בשום מקום שהם דיברו כי יש חשש פן יבולע להם. אנשים בכל הרמות סיפרו על כך ששמעו על איומים כלפי אחרים, אבל אני מאוד נזהר מלהאשים מישהו. אם היו איומים, אז מדובר כמובן בתופעה בעייתית מאוד שדרוש לפנות בעקבותיה לבית המשפט או למשטרה".

דווקא הרשות השנייה, הרגולטור שמפקח על הערוצים 2 ו־10, שלחה חוות דעת שמבקרת את הכיוון שאליו הלך דו"ח הביניים של הוועדה. הרשות טענה כי הפקה קנויה לא חייבת להיות עצמאית לחלוטין, מכיוון שבסופו של דבר על הגוף המשדר מוטלת האחריות לתוצר הסופי. כמו כן טענה הרשות כי קיים קשר שתיקה בין המפיק לזכייניות שאינו מאפשר לבדוק את אי־העמידה במחויבויות. במקרים שנבדקו, כתבה הרשות, לא תמיד נמצאה הפרה אמיתית של הכללים. חוות הדעת המתריסה של הרשות הפתיעה גם כי אחת מחברות הוועדה, אוה מדז'יבוז', מכהנת גם כיו"ר הרשות. החברים האחרים בוועדה הם ד"ר יובל קרניאל, עו"ד הווארד פולינר ממשרד המשפטים ועו"ד דנה נויפלד ממשרד התקשורת.

מה חשבת על התגובה של הרשות השנייה?

"התגובה שלה התרכזה במילה אחת, עצמאי, ובכך שהמושג מפיק עצמאי לא מופיע בחוק, מה שנכון. אבל כדי שהפקה תהיה קנויה, צריך לקנות אותה ממישהו, ומישהו שהוא חסר שיקול דעת לא יכול להיות צד שני לחוזה. הוא דומה יותר לעובד של התאגיד מאשר למפיק חיצוני. השאלה היא מי שלט בתוכן ההפקה, מי קיבל את ההחלטות המשמעותיות. היו במאים שסיפרו שמתערבים להם בחופש האמנותי כדי שההפקה תתאים יותר לפורמט שיימכר לחו"ל ושהיא תהיה פחות ישראלית, וזאת תופעה חמורה שנובעת מכך שהמשדרים הם גם אלו שמפיצים את התוכניות לחו"ל".

בטח שמעת גם את הטענה שצריך לבדוק גם את המצוקה הכספית של הערוצים שנמצאים אף הם במצב לא פשוט.

"לדעתי, מדובר אמנם בסוגיה חשובה אך בלתי קשורה. הפתרון של קשיים פיננסיים כאלה ואחרים, אם יש כאלה, הוא לא ללחוץ ולמגר את ההפקות הקנויות, שמהוות חלק קטן מההוצאה של הגורמים המשדרים. בנוסף, להבנתי הדו"חות הכספיים של חלק מהגופים המשדרים כוללים גם את הוצאות השיווק שלהם לחו"ל. אני לא חושב שצריך להקל את דרישות התוכן, שמשרתות אינטרס תרבותי ודמוקרטי של ישראל, כדי לסייע בבעיות תקציביות שחלקן נובעות משיווק לעולם. אני מאחל לכל הזכיינים להצליח בשיווק תוכניות לחו"ל, אבל הם לא קיבלו זיכיון בשביל זה".

ההבחנות של ועדת אייל על שוק הטלוויזיה היו אמנם חדות, אך יש מי שיטענו שההמלצות שלה היו "רכות" מדי. הוועדה המליצה להגביר את האכיפה על שמירת ההפקות הקנויות, בין השאר על ידי חיוב המנהלים של הגופים המשדרים להצהיר שההפקה עומדת בתנאים הנדרשים. כמו כן המליצה הוועדה להגביל עוד את שיעור ההפקות שקונה הערוץ מגוף חיצוני אחד כדי למנוע מצב של "מפיק בית". המלצה מרכזית של הוועדה שתדרוש שינוי חקיקה בכנסת היא שבהפקה שתוכר כקנויה המשדר לא יקבל מעל 50% מזכויות השידור והוא לא יוכל למנוע את שידורה בגוף מתחרה לאחר שלוש שנים.

מה יקרה אם ההמלצות לא ייושמו?

"השוק הולך להקטנה של מספר המפיקים ולהקטנת שיקול הדעת של העורכים, הבמאים והתסריטאי. אבל אותם גורמים שדיברו עם הוועדה וסיפרו על קריסה, חיכו שגורם אובייקטיבי יכיר בבעיה שלהם ויגיד שהם לא סתם בכיינים. גם אם ההמלצות לא ייושמו, הם יפנו לבתי משפט ולרגולטור. אני גם מאמין שהגופים המשדרים, שפעלו עד היום בדרך שהם חשבו שהיא לגיטימית, ימתנו את ההתערבות בהפקות החיצוניות. לו אני הייתי מנהל בגוף משדר, לא הייתי מסכים לנקוט פעולות שהוכרזו כהפרת חוק".  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות