הון אנושי: הצגת תכלית

בתחילת השבוע ציינו אגודת ידידי מרכז רבין בתל אביב ואגודת ידידי תיאטרון הקאמרי את יום הולדתו ה־93 של יצחק רבין בערב מיוחד, שבמרכזו ההצגה "גורודיש". כל מי שהיה קשור בצורה זו או אחרת אל אצולת רבין התייצב באירוע. רני רהב, בן טיפוחיה של הגברת לאה רבין, הידס בין המוזמנים כאילו היה זה אירוע שלו, אך מסמר הערב האמיתי היה הרמטכ"ל היוצא בני גנץ, שסומן בידי האליטה הרבינית כתקווה הלבנה שתוכל להביס את נתניהו אם אי פעם יחליט להיכנס לפוליטיקה. מישהו אף העלה באוזניי את ההשערה שביבי הקדים את הבחירות משום שחשש מגנץ כמתחרה.

השנאה הבלתי מעורערת לביבי היתה הדבק המאחד בין הנוכחים בערב. אפילו עו"ד ששי גז, שמעיד על עצמו כבעל דעות ימניות, הצטרף לחגיגה: "אף שאני ימני בדעותיי, אני סולד מאישיותו של ביבי". "אני מרגישה שהפעם זה יגיע ושסוף סוף יעיפו אותו", הביעה באוזניי דליה רבין תקווה, אבל אז חזרה בה ואמרה שאם היא חושבת על זה שוב לעומק, אין סיכוי. חברה ניחמה אותה ואמרה: "דליה, הוא ייפול. אין סיכוי שאחרי כל מה שקרה בבית שלו, ועם אשה כמו שרה, העם יבחר בו". אפילו שלווה הסל, שהציגה עצמה כמה פעמים בפניי כחברה של משפחת נתניהו, הביעה הסתייגות מהזוג: "גם לי ולבעלי היה פעם בית שרד. אם רוצים לשפץ יש דרך לעשות את זה, אבל לא בצורה כזאת". נשותיהם של כמה מבכירי המשק, שביקשו להישאר בעילום שם, הסבירו לי כי הבעיה למעשה היא שרה, ששולטת בחייו, ולא ביבי, שהוא בחור טוב.

פגשתי את אברהם בייגה שוחט, שבפעם האחרונה שנפגשנו תקף נחרצות את איתן ששינסקי ואת הוועדה שעמד בראשה. שאלתי אותו לדעתו על פרשיית הפיטורים בכיל, אבל הוא אמר: "תעזוב אותי מכיל, פרשתי מהדירקטוריון ואין לי כל עניין לדבר על מצב הפיטורים בדרום". הזכרתי לו את העובדה שהוא כשר אוצר היה זה שהפריט את כיל בנזיד עדשים למשפחת עופר, ואחר כך גם זכה להפוך לחבר דירקטוריון. "אני כבר לא שם וכל עניין העובדים כבר לא מעסיק אותי", התעקש. דברים דומים אמר לי גם יוסי רוזן, שהיה מנכ"ל החברה־האם, החברה לישראל ויו"ר כיל במשך שמונה שנים, והפך לאחד השכירים המתוגמלים ביותר במשק ולמולטי־מיליונר.

שאלתי את רוזן אם אינו מרגיש איזו חובה כלפי העובדים שהיו נאמנים לחברה וכתוצאה מכך גם תרמו להתעשרותו, אבל גם הוא התנער: "בחייך, עזוב אותי מזה. אני כבר לא שם, זה מאחוריי". הזכרתי לו שבתקופתו היו היחסים בין ההנהלה לעובדים מצוינים, לפחות לגבי אלה שנחשבו עובדים בדרג העליון, ולא אלה שהוא העסיק כעובדי קבלן. "בחייך, באנו לראות עכשיו את 'גורודיש'. מה שאני עברתי במלחמת יום כיפור כשחציתי את התעלה מגמד את כל מה שקורה עכשיו בכיל", אמר.

"גורודיש" מספרת על עלייתו ונפילתו של האלוף שמואל גונן, שאותו מגלם בצורה מבריקה נתן דטנר. גורודיש מוצג כאדם רודף כוח, שרודה בחייליו ובפקודיו, מזיין פקידות, שותה לשוכרה, וצד דורבנים וחזירי בר בנשק צה"לי. מי שרומם את גורודיש היה שר הביטחון משה דיין, שמוצג כקיסר רומי מטורלל, ושאחרי כישלון מלחמת יום הכיפורים התנער מגורודיש וזרק אותו לכל הרוחות. כנראה תרבות ההתנערות התחילה כבר אז. אחרי ההפסקה אמר לי עו"ד רם כספי שההצגה מציגה את צה"ל באור שלילי. שאלתי את דליה רבין למה בחרה בהצגה כל כך ביקורתית, והיא אמרה "אם לא נבקר את עצמנו לא נגיע לכלום".

אחר כך סיפרתי לרמטכ"ל היוצא גנץ מה אמר לי כספי, והוא אמר: "מדובר בהצגה טובה וביקורתית, שמראה את מה שהיה בצה"ל באותן שנים. אני לא בעד לטייח. גם היום קיימות בצה"ל בעיות אגו. צה"ל לא מנותק מההוויה הישראלית, הוא חלק ממנה. זה לא מקום סטרילי". שאלתי אם הוא לקראת קריירה פוליטית או עסקית: "אני כרגע יוצא לחופשה ארוכה ואיני יודע לאן פניי מועדות", אמר.