מכנופיות לאילי מלחמה: כך הופך הפשע את הרשת מניו יורק לסומליה

הרשת כסומליה?

ניו יורק בשנות ה-70 ובלטימור בשנות האלפיים, כפי שהונצחה בסדרה "הסמויה", הן לא ערים בריאות. אנשים עדיין נסעו לשם ועבדו שם, כי לא היו הרבה ברירות אחרות, אבל כל מי שיכול היה לעשות עסקים במקום אחר בחר לעשות זאת. מומחים טוענים שהאינטרנט של ימינו נראית כרגע בדיוק כמותן - אך בעתיד הנראה תהפוך למשהו הרבה יותר פראי, מפחיד ומסוכן.

הרשת מוצפת בפשע ברמה נמוכה (חישבו על כל הנסיכים הניגריים הגולים למיניהם ועל כל הונאות הפישינג), בכמויות חריגות של איומים, בריונות, דיבור שנאה ופורנוגרפיה זולה מכל סוג שזמינה לכל דורש (מכירים את "חוק 34"? לפיו, אם מישהו יכול לחשוב על משהו, מישהו אחר כבר עשה לזה גרסת פורנו). יש לא מעט גורמי שיטור שמנסים למנוע מהג'ונגל הזה מלפגוע באזרחים שומרי חוק - עד כה, ללא הצלחה משמעותית.

וברקע, יש לנו ארגוני פשיעה של ממש: האנשים שפרצו לאחרונה לארגון ביטוח הבריאות Anthem, הפריצה לסוני, הגניבה של כמיליארד דולר מבנקים. כולנו מטרה בלתי פוסקת לפושעים, אבל משום שאנחנו לא שווים הרבה, הם לא מפעילים את הכוח שלהם נגדנו.

אבל זה יכול להשתנות בקלות ומכאן אפשר להתדרדר בקלות למצב שדומה יותר לגורמי הכוח בסומליה: רשת מפוצלת שנשלטת קטעים-קטעים על ידי אילי מלחמה, שהמעבר בין הטריטוריות שלהם לא פשוט. במידה מסוימת, זה כבר החל: רוסיה גירשה בפועל את חברות ההייטק האמריקאיות משטחה, כשהיא דרשה שהם ישמרו את מידע האזרחים הרוסים על אדמתה; בשיא משבר ה-NSA, צרפת וגרמניה דיברו בפומבי על התנתקות מצינורות המידע האמריקאים ויצירת רשת אירופית שתעקוף אותם. בכל מקום יש יותר צנזורה, יותר פיקוח. הרשת עצמה הופכת לכלי בפוליטיקה בינ"ל וכמובן שגם לכלי נשק. הרוסים הפעילו לוחמת סייבר כחלק צמוד מהפעולות הצבאיות שלהם בגיאורגיה ומקמפיין הטרור שלהם נגד המדינות הבאלטיות; ארה"ב וישראל (לפי הערכות) הפעילו את סטוקסנט נגד איראן.

ובעידן שבו ההתקפה תמיד יותר מהירה מההגנה, בו 46% מהחברות בעולם הותקפו ברשת בשנים האחרונות, נוצר תמריץ חזק להפסיק כל פעילות שתחשוף אתכם לנזק - סחיטה, גניבה ועוד. כשארגונים עתירי משאבים ומדינות עוטפים את כל נקודות התורפה המקוונות שלהם כמו שצריך - עוברים הפושעים להתמקד במי שלא יכול להגן על עצמו: אתם ואני.    

גברים בלבד 

יותר ויותר נשים עוזבות את תעשיית ההייטק. הסיבה: ה"תרבות" הגברית, שם קוד לשימור הגמוניה של בני מין אחד בתחום מסוים. סוציולוגים שמו לב לתופעה מזמן: מקצועות שמקבלים אחוז גבוה של נשים - הוראה, למשל - מאבדים במהירות מהמעמד החברתי שלהם. הגברים עוברים למקצועות אחרים וגוררים איתם מה שהם טוענים שהוא יוקרה.

זו אפשרות אחת. אפשרות שניה היא להתבצר בעמדות ולהבהיר לנשים שהן לא רצויות עד שהן תשברנה. זה מה שרופאים עשו במשך 50 שנים, עד שהעמדות שם הובקעו. בינתיים, בתחום ההייטק הגברים נחושים להוכיח לנשים שהן לא רצויות במקרה הטוב ושהן אוביקט מיני במקרה הרע.

אם מישהו היה רוצה לדעת איך זה קורה, משפט שמתנהל בימים אלה מספק דוגמא לא רעה. אלן פאו, המנכ"לית של רדיט, תובעת את הבוסים שלה לשעבר בקרן ההשקעות הענקית קליינר פרקינס. היא מאשימה אותם בו זמנית בחיפוי על הטרדות מיניות מצד אחד העובדים, אג'יט נאזר, ובכך שקידומה נמנע פעם אחר פעם בלי שום סיבה טובה. עורך דינה של פאו ציין שמאז שקליינר פרקינס הוקמה, בשנות ה-70, לא היתה בה אישה בתפקיד של שותפה בכירה עד 2005. פאו, אמר הפרקליט, הובילה חברה להנפקה כשותפה זוטרה - ואף על פי כן לא קודמה. שלושה גברים שנכנסו לחברה יחד איתה דווקא קודמו, למרות שהם לא הובילו חברה להנפקה. המטריד שלה הטריד אישה נוספת. שתי הנשים עזבו את החברה. הוא נשאר.  

הם לוקחים לי את הפורנו!

שמעתי על שימוש בזוי בחוקי זכויות יוצרים, אבל זה מעבר למוגזם, זה גרוטסקי: יש שרץ בשם קרייג בריטיין שהרשויות בארה"ב קבעו שהוא מפעיל אתר פורנו נקמה ואסרו עליו לעשות את זה יותר. פורנו נקמה הוא פרסום תמונות עירום של בני זוג לשעבר, ללא הסכמתם.

אדם נורמלי שהיה מוצא את עצמו במצב כזה היה משלם את הקנסות, סוגר את האתרים והולך לעבוד במשהו שלא מושך תשומת לב, כמו למשל גינון. בריטיין החליט להילחם. הוא דורש כעת מגוגל להסיר את הקישורים לעשרות אתרים שדיווחו על הפשעים שלו, בטענה שהם השתמשו במידע עליו "ללא סמכות" ושהם השתמשו בתמונות ששייכות לאתר שלו ובכך פגעו בזכויות היוצרים שלו.

גוגל החליטה להתעלם מהפניות של בריטיין להסרת הקישורים, משום שהן מגוחכות ומנוגדות לחוק. ספק אם הלז יעז להראות את פרצופו בבית המשפט.  

תמונה שווה אלף שחיתויות

סוכנות הידיעות AP הוכיחה שהעיתונות החוקרת עוד לא מתה, ועשתה משהו שמשונה שאף אחד לא חשב עליו קודם: היא הצליבה בין דיווחי ההוצאות של חבר קונגרס שחשוד בעבירות אתיות ובין חשבון האינסטגרם שלו. העיתונאים הוציאו את נתוני המיקום מהתמונות והשוו אותם לטיסות המדווחות של חבר הקונגרס, הרפובליקני ארון שוק מאילינוי. התוצאות היו מעניינות, בלשון המעטה.

כך, למשל, לקח שוק את המתמחים שלו להופעה של זמרת, הוציא על כך 1,928 דולר ודיווח עליהם כ"אירוע גיוס כספים". 1,440 דולר שהוא הוציא על מסאז' - על כל פנים, אני מקווה שזה היה מסאז' - תוארו גם הם כאירוע "גיוס כספים". המעקב של AP הראה שהוא הוציא עשרות אלפי דולרים בכספי תרומות על טיסות - הוצאה שבשעתו היתה בלתי חוקית. יפה. ככה עושים את זה.

קצרצרים

1. האיחוד האירופי מחריף את מלחמת המילים כנגד חברות ההייטק האמריקאיות: גינתר גטינגר, נציב הכלכלה הדיגיטלית של האיחוד, האשים את גוגל, פייסבוק ושאר הכנופיה בכך שהן תופסות נתחים רציניים של המידע באיחוד האירופי - ואז עוקפות את חוקי הגנת הפרטיות של האיחוד. "הם באים לכאן עם שואב האבק האלקטרוני שלהם, מוצצים את כל המידע, לוקחים אותו חזרה לקליפורניה, מעבדים אותו ומוכרים אותו כשירות תמורת כסף". גטינגר, פוליטיקאי גרמני, מעריך ככל הנראה שלרטוריקה התקיפה הזו יש קונים ביבשת, בעיקר אחרי חשיפות סנודן. האם הוא גם יצליח לעשות משהו בנידון? הטור הזה עוקב אחרי הרטוריקה האירופית בנושא כבר כמעט שבע שנים. היא חריפה יותר עכשיו, בלי ספק, אבל עוד רחוק היום בו תבשיל לפעולה שתשנה את המצב.

2. אחד הבריונים של גיימרגייט משך המון תשומת לב לפני מספר שבועות כשפרסם סרטון הזוי, שבו הוא נראה כחולה נפש שמאיים לרצוח את מפתחת המשחקים בריאנה וו (Wu). עכשיו טוען הבריון, שהזדהה בשם יאן רנקובסקי, שהכל היה בעצם מתיחה ושהוא למעשה קומיקאי עם עבר במתיחות לא מוצלחות. וו הודיעה שהיא לא משועשעת ושכדאי שלרנקובסקי יהיה עורך דין טוב. כולי תקוה שחוש ההומור שלו יעמוד למבחן בכלא.

3. גמאלטו, יצרנית כרטיסי הסים המובילה, פרסמה לפני מספר שעות את תוצאות החקירה שלה באשר לפריצה של ה-NSA לכרטיסים שלה, כפי שחשפו מסמכי סנודן. החברה הגיעה למסקנה שככל הנראה היה כנגדה מבצע של ה-NSA וה-GCHQ, אבל אומרת שהסבירות שהם הצליחו לגנוב מספר גדול של מפתחות היא נמוכה למדי. כמו כן, טוענת החברה שההשפעה תהיה על מכשירי דור שני בלבד, ולא על מכשירי דור שלישי ורביעי. גמאלטו ממליצה על הצפנה של המידע של המשתמש ומציינת שהכרטיסים החדשים שלה תומכים בכך. נתון מטריד במיוחד בדיווח של גמאלטו הוא שככל הנראה, הפריצה היתה גם לכרטיסי סים שלא יוצרו על ידה - היא מציינת שהיא מעולם לא מכרה, למשל, כרטיסי סים לחברה סומאלית שה-NSA התגאתה בפריצה לכרטיסי הסים שלה.