משבר הדיור
ביום שאחרי דו"ח המבקר: הכתובת על הזנחת הפריפריה היתה על הקיר
אהרון ולנסי, לשעבר ראש המועצה האזורית גליל עליון אומר כי "אזורים רבים בצפון ובדרום נחשבים לפריפריה מרוחקת והמדינה לאורך השנים הסתפקה רק במתן פתרונות נקודתיים"
דו"ח המבקר על משבר הדיור, סימן כשלים בכל נקודה אפשרית בשוק הדיור, אחת מהן – הוא כשלונה המתמשך של המדינה בהסטת הביקושים אל הפריפריה. מהדו"ח עלתה ביקורת חמורה לפיה, לאורך השנים המדינה לא רק כשלה בעידוד ההגירה של אוכלוסייה מהמרכז לפריפריה, אלא אף פעלה בחלק מהמקרים בניגוד למדיניותה המוצהרת דווקא לטובת המרכז ולמעשה – יצרה במו ידיה את הפערים בין ההיצע לביקוש – ובכך לא רק שלא תרמה לריסון המחירים אלא אף עודדה את עלייתם.
קראו עוד בכלכליסט
פערים אלו נוצרו על ידי המדינה בשתי מגמות מנוגדות: האחת, חוסר יכולתה להסיט את הביקושים ולהביא לגידול באוכלוסיה במחוזות הפריפריאליים בדרום ובצפון והשניה, תכנון לקוי של צרכי השוק באופן שהביא לעודף בנייה במחוזות אלו, לעומת מיעוט בנייה במחוזות מרכז, תל אביב וירושלים – המוגדרים כאזורי הביקוש.
בשיחה עם "כלכליסט", מציין אהרון ולנסי, עד לפני כשנתיים ראש המועצה האזורית גליל עליון, כי מסקנותיו של המבקר בסוגיה זו היו כתובות על הקיר תקופה ארוכה. "אזור צפון מזרח הגליל, כמו אזורים רבים אחרים בצפון ובדרום – נחשב לפריפריה מרוחקת והעובדה היא שהמדינה לאורך השנים, על אף בקשות חוזרות ונשנות מצד ראשי הרשויות באזור – הסתפקה רק במתן פתרונות נקודתיים, כמו הקמת בית הספר לרפואה בצפת, או תוכניות קטנות אחרות". לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות שעימן מתמודדים ראשי הרשויות באזורי הפריפריה, ואשר מקשים מאוד על הבאת אוכלוסיה ושינוי מפת הדיור והמחירים בישראל, היא סוגיית התעסוקה. "להיות פריפריה מרוחקת במדינת ישראל משמעותו גם קרבה לאזורי גבול מצד אחד, וגם מרחק רב מהאזור הכלכלי של מדינת ישראל – המצוי במרכז הארץ. כיוון שהתשתיות לא היו עד כה מפותחות, ואפשרויות ההגעה למקומות עבודה עומדות על לפחות שעה נסיעה, הדבר מקשה על הגעת אוכלוסיות חזקות. מבחינה תעסוקתית, לאזור הצפון המרוחק יש קושי להתחרות אפילו בפריפריה כמו יקנעם או כרמיאל, שבהם התפתחו עם השנים מוקדי תעסוקה. מדינת ישראל במובן הזה ממשיכה לדבוק בשיטת השוק החופשי שפוטרת אותה מלהתערב – אבל ההשלכות הן קשות".דו"ח המבקר מתייחס אף הוא לשורת הצעדים הנקודתיים שנעשו על ידי המדינה ומציין כי לאורך השנים נקטו הממשלות בצעדים ליצירת תמריצים והטבות למעבר לפריפריה – בהן החלטה משנת 2009 בדבר סיוע ליישובים באזורי עדיפות לאומית, או החלטות משנת 2010 בנוגע לפיתוח הנגב והגליל בהן הקמת בית ספר לרפואה בצפת, או הכוונת עולים לקליטה ביישובי הנגב והגליל – אך בסיכום הוא מבהיר כי מדובר בשורה של החלטות שונות שהתקבלו ללא דיון אסטרטגי בשאלת הדיור – בעיקר בין השנים 2010-2008 – על אף שמשבר הדיור כבר היה בעיצומו עם עלייה של 36% במחירי הדיור בשנת 2010 לבדה.
"סוגיית ההחלטה האסטרטגית – היא הסוגיה העקרונית. כדי ליצור שינוי אמיתי בשוק, להביא אוכלוסיה לפריפריה ולשנות את המפה, צריך להזרים לצפון ולדרום כמה מיליארדי שקלים – בתוכניות שמקיפות את כל תחומי החיים. אבל המדינה נמנעה מצעדים כאלה. מדינת ישראל צריכה להחליט האם היא רוצה להשקיע כסף גדוך, לא כסף קטן, או שהיא מעדיפה לתת אותם ליצחק תשובה או לבעלי ההון. לצערי, הפוליטיקאים חושבים על מה שמצטלם יפה, לא על ההשלכות – והמציאות מעוררת חשש אמיתי שהבעיה אינה עומדת להיעלם", אומר ולנסי.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה