אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אגף התקציבים עושה צחוק מהציבור צילום: אוראל כהן

אגף התקציבים עושה צחוק מהציבור

הנוהל החדש של היועץ המשפטי ואגף התקציבים לא סותם את פרצות השחיתות, אלא מכשיר את השרץ

01.03.2015, 08:11 | שאול אמסטרדמסקי

הנוהל החדש שהנהיגו ראש אגף התקציבים אמיר לוי והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט לא יסתום את פרצות השחיתות בתקציב המדינה. במקום להטיל איסורים גורפים ככל האפשר על חלוקת תקציבים לפי מפתחות פוליטיים, הפקידים החליטו להכשיר את השרץ ולפרסמו ברבים, אולי מתוך תפיסה שהפוליטיקאים יתביישו לגנוב סוסים אם זה יהיה חייב להתרחש לאור היום.

המצב הנוכחי, שבו לרשות פוליטיקאים בתפקידי מפתח יש תחנות מובנות שבהן הם יכולים לשים ידם על תקציבי עתק (בעת הרכבת ממשלה, אישור תקציב בממשלה, אישור תקציב בכנסת, וגם במהלך השנה כשעל סדר יומה של הכנסת נמצאת חקיקה שחשובה לאוצר), אמנם משרת בעיקר את הפוליטיקאים, אבל גם את פקידי אגף התקציבים. חלקם מוכנים אפילו להודות בזה בחצי פה. ולכן, כל עוד גם לפקידים עצמם יש אינטרס לערבב תקציבים עם פוליטיקה, לא פלא שהגישה היא להכיל במקום להפסיק.

במקום לאסור על קיומן של התחנות האלו, או לפחות להגביל אותן מאוד, אגף התקציבים ומשרד המשפטים מחליטים לחבק אותן. השינוי היחידי מהמצב היום הוא שההחלטות התקציביות־פוליטיות שיתקבלו בצמתים האלה יהיו מעתה שקופות.

שקיפות - פתרון חלקי

אנחנו בעד שקיפות, אבל לבדה היא לא תמיד הפתרון. גם בזמן חקיקת חוק שכר הבכירים, ההיגיון שהנחה את משרד המשפטים הוא להפוך את תהליך אישור שכר הבכירים לשקוף, במחשבה שהדירקטוריונים יתביישו לאשר שכר מיליונים למנהלים הבכירים בצהרי היום. בפועל, זה מזיז להם את קצה הזרת. אותו הדבר צפוי לקרות גם ביחס לפוליטיקאים.

ומלבד זה, לא בטוח שההגדרה של פקידי אגף התקציבים לשקיפות היא ההגדרה הנדיבה ביותר שיש: הם מנפנפים בהחלטות הממשלה מאוקטובר 2014 על תקציב המדינה בתור מופת לשקיפות. "תראו, לראשונה הכללנו בתקציב המדינה עמוד שלם שמפרט כספים קואליציוניים", הם אומרים. רק שצריך להיות גאון בשביל להבין שאלה כספים קואליציוניים ובשביל להבין איך הם בדיוק מתחלקים. זו לא שקיפות, זו שקיפות בקריצה, לצאת ידי חובה.

לכאורה, הנוהל החדש מחליש את שליטת הפוליטיקאים בכסף אחרי שמוחלט על עצם קיומו. בפועל, מנכ"לי המשרדים יחלשו על הכסף. המנגנון הזה מבטיח שהכספים ימשיכו לעבור באותם צינורות חשאיים לאותן מטרות עלומות. שום דבר לא ישתנה זולת קצת יותר בירוקרטיה, שתחזק את כוחם של פקידי אגף התקציבים במערכת.

השיטה תמשיך להתקיים

בסופו של דבר, הנוהל החדש מבטיח שהשיטה הנוכחית תמשיך להתקיים. היה אפשר לנהוג אחרת ולנצל את חשיפת פרשת הכספים הקואליציוניים בשביל להחליט שהחגיגה נגמרה, ושאין יותר בזאר טורקי בוועדת הכספים. יש סיכוי שזה היה אפילו מגדיל את יציבות הממשלות, כי אולי, אם לא היתה אפשרות לסחוט כספים בעת אישור תקציב, גם לא היתה סיבה של ממש להפיל את הממשלה. אולי.

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
ראיתם פעם העברה תקציבית נסתרת שמועברת למטרה "ראויה" כמו חינוך, בריאות, רווחה, קשישים, ניצולי שואה?
לא, לא ולא. כאשר ההעברה היא למטרה חיובית, אין טעם להסתיר (למרות שזה לא קורה יותר מדי בפועל, ככה זה שהמסכנים מפוזרים וחסרי כוח). כאשר ההעברה מוסתרת - צריך מיד לחשוד בה כמושחתת. ומתברר, שאכן מרביתן מושחתות ומשחיתות. ובמקום לעצור הכל, לחזור אחורה ולהעמיד לדין!!! את הפושעים שגוזלים את כספי המסכנים ביותר אצלנו (שעליהם המס העקיף הוא הקטלני ביותר), מקבלים גיבוי משומרי הסף. היועץ! (להזכיר לכולם היה הסניגור של ביבי לפני מינויו) ועושי דברו עסוקים בלכסות, לטייח ולמרוח. והמשטר חוגג.
ראס אל גול  |  02.03.15
1.
התשובה לבלאגן הזה היא אחת - חייבים להוריד מיסים!!
יוקר המחיה המעיק נובע מעודף מיסים עקיפים שאין באף מדינה בסדר גודל כמו אצלנו. כפי שאנחנו רואים, חלק מכספי המיסים שלנו יורדים לביוב - פשוט מועברים ממקום למקום בלי סדר ,בלי יעילות, בלי שקיפות, ולא בהכרח מתקצבים את מה שהיה צריך לתקצב, ולאפשר מתן שירותים יותר טובים לאזרח. המסקנה המתבקשת - עדיף להגדיל את ההכנסה הפנויה של האזרח - קרי להוריד מיסים על מנת שהוא יוכל לממן לעצמו את הדברים שהוא צריך (חינוך לגיל הרך, צהרנים, אוטו, חשמל, מים, דלק) במקום שהמדינה תיקח את כל הכסף הזה והוא יגיע לחור שחור. מספיק עם השוד של האזרחים!! זה לא מועיל לכלום, ולא מקדם אותנו. כסף שיישאר אצל האזרח בכיס יקדם אותנו ואת הכלכלה בישראל פי כמה וכמה.
מירית  |  01.03.15