אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך החטיאה סמסונג את אפל - ופגעה לעצמה ברגל צילום: phoneArena

דו"ח טכנולוגי

כך החטיאה סמסונג את אפל - ופגעה לעצמה ברגל

הענקית הקוריאנית כשלה בקמפיין המיתוג שלה בגלל סוגיות מצערות של פוליטיקה ארגונית, עד כמה נורא יהיה ארמגדון הסייבר, הרומן שבין תוכנת הריגול והסטוקר הממוצע ואורקל מעמיקה את הסתבכותה עם אורגון בארה"ב

01.03.2015, 16:12 | יוסי גורביץ
עם חברים כאלה, מי צריך אויבים?

סמסונג צפויה להציג בתערוכה הקרובה בברצלונה את הגלקסי S6 - והיא תעשה את זה מעמדת נחיתות, שלהנהלה שלה יש חלק נכבד מאוד בהגעה אליה. לפני ארבע שנים בערך, יצאה סמסונג בסדרת פרסומות נשכניות, שלעגה להיפסטרים של אפל שעומדים בתור לאייפון החדש ומציגה את הגלקסי כמכשיר מוצלח יותר. האסטרטגיה היתה פשוטה: להכנס בכל הכוח בבריון של התחום, להיות חוצפנים ולבנות על כך שאתם הדוד מול הגוליית.

זה עבד: בסוף 2012 הרווחים של סמסונג מסלולר דחפו את החברה לעליה ברווחים של 76% לעומת השנה שעברה. בינואר 2013, בוול סטריט כבר תהו אם סמסונג לקחה את "אפקט הקוליות" מאפל. ב-2014, עם זאת, הכל התחיל להתרסק.

מכשיר הדגל הקודם של סמסונג, גלקסי S5 מכשיר הדגל הקודם של סמסונג, גלקסי S5 מכשיר הדגל הקודם של סמסונג, גלקסי S5

מה קרה? לסמסונג היתה אסטרטגיה: להתחיל לזנב בחברות הקטנות יותר: HTC, מוטורולה, LG, ואחר כך, בסוף, להתחיל לטפל באפל. אסטרטגיית פרה-פרה. הצוות האמריקאי של סמסונג, עם זאת, יצא לדרך עצמאית. הם תקפו ישירות את אפל. זה עבד, ובגדול.

אבל המטה בסיאול מאוד לא אהב את ההצלחה הזו. אחרי הכל, היא יוצאת נגד המטה. צוותים הגיעו מהמטה כדי לבדוק האם הצוות האמריקאי לא פיברק את הנתונים שלו. הרי לא יכול להיות שהם באמת הצליחו. הם הואשמו בשיחוד של התקשורת האמריקאית, במה לא. החוקרים לא מצאו כלום, אבל זה לא מנע מהנהלת סמסונג לערוך לצוות האמריקאי שלהם השפלה פומבית: בפגישה של בכירי החברה, הועמדו הנציגים מארה"ב במרכז והשאר התבקשו למחוא להם כפיים כדי לעודד אותם - כי לכאורה הם הצוות שמשך את כל החברה כולה אחורה.

מכאן, האסטרטגיה האמריקאית של סמסונג התרסקה. הצוות המקורי איבד כל מוטיבציה וסמסונג יצאה בהפקה משונה מאד ב-2013 לגלקסי S4, שמשכה הרבה מאד ביקורת בגלל סקסיזם. למרות שסמסונג הראתה יצירתיות וחדשנות יוצאות דופן בשנים הללו – היא אילצה למעשה את אפל לחקות אותה, שימו לב לצורה שבה אפל שינתה את גדלי הטלפונים שלה בשנתיים האחרונות - התרבות הארגונית שלה מנעה ממנה לזנק קדימה. במקביל, העליה של יצרניות טלפונים סיניות - שיאומי היא הבולטת שבהן - לקחה מסמסונג נתחים רציניים של שוק סיני. אם לפני שנתיים, סמסונג נלחמה ראש בראש עם אפל, עכשיו היא צריכה להסתפק בשיאומי.  

"סייבר ארמגדון"? לא בקרוב

אחת התעשיות המובילות בעולם היא תעשיית האיומים, שמפמפמת כל הזמן כל סוג אפשרי של איום, בין אם הוא מעשי ובין אם לא ומסבירה שאתם צריך להיות ערוכים לקראתו. התפיסה הזו מתגלמת נהדרת בתעשיית הסייבר. אם לא ניערך כמו שצריך לאיום, מסבירים לנו האנשים שעושים מזה כסף, האקרים איראנים יחדרו לנו לשירותים, ילדי סקריפטים של דאע"ש יפרצו לחשבון הבנק שלנו ומוח קרימינלי מצפון קוריאה יצחקק ברשעות בזמן שהוא מסתלק עם רשימת הקניות שלנו לבונקר סודי.

אנחנו ניצבים על סף ארמגדון סייבר, זועקים המומחים שמחייתם על כך, והתקפת סייבר עשויה להיות שקולה להתקפה גרעינית. את השיא הרטורי התמוה הזה יש לזקוף לחובת ריצ'רד קלארק, לשעבר יועץ נשיאותי לענייני טרור.

ההאקר, עד כמה הוא באמת מסוכן? ההאקר, עד כמה הוא באמת מסוכן? ההאקר, עד כמה הוא באמת מסוכן?

או שלא; התקפה גרעינית, נזכיר, אפילו אם היא "רק" ברמת הירושימה, תגמר עם מאות אלפי הרוגים. הם יהיו מהפיצוץ הראשוני וכתוצאה מהקריסה של שירותי החירום שתבוא זמן קצר לאחר מכן. מיליוני אנשים ילקו בשלל סוגי סרטן. אזורים שלמים יזוהמו לעשרות שנים. הנזק הכולל הוא בלתי ניתן לשיעור.

המודיעין האמריקאי אומר שהוא לא רואה תרחיש שאפילו דומה לזה. נכון, זה המודיעין האמריקאי ויש לו שיעור הצלחות מביך, אבל בכל זאת - כשריצ'רד קלארק מוכר לנו את תרחישי הסייבר-סייבר שלו, הוא נשען על המוניטין שלו כיוצא המערכת הזו. במודיעין האמריקאי לא חושבים על מתקפה כוללת, שתשתק את כל התשתיות בארה"ב - ולו משום שבלתי אפשרי לתאם מתקפה כזו, במערכות שאינן מחוברות כלל זו לזו. מה שהם רואים שם הוא מלחמת התשה כלכלית: התקפות בסדר גודל בינוני (כמו ההתקפה על סוני) שמאלצות חברות להשקיע יותר ויותר משאבים בהגנה. זה לא נעים, אבל ממש לא שואה גרעינית.

צנזורה מלאה

האוליגרכיה שמנהלת את המפלגה הקומוניסטית הסינית הגיעה למסקנה שכל הקטע הזה של האינטרנט מזיק יותר מכפי שהוא מועיל ומרסנת בפראות את מה שנשאר מחופש הדיבור בסין. היום (א') נכנסות לתוקפן תקנות שמטרתן לכפות על תושבי סין להירשם בעת שימוש ברשת באמצעות השם האמיתי שלהם. המטרה, כמובן, היא לוודא שאף אחד לא יעז לכתוב משהו שיעצבן את פקיד המפלגה השכונתי.

החומה הסינית. יש גם אחת וירטואלית, בה פחות נעים לבקר, צילום: shutterstock החומה הסינית. יש גם אחת וירטואלית, בה פחות נעים לבקר | צילום: shutterstock החומה הסינית. יש גם אחת וירטואלית, בה פחות נעים לבקר, צילום: shutterstock

עוד קודם לכניסת התקנות לתוקף, הבהירו בסין שעד כה נמחקו כ-60,000 חשבונות רשת של משתמשים שלא "שמרו על הכללים" של הרישום, קרי שהשמות שמופיעים בהם לא היו השמות המדויקים. עד כה, לא התייחסו לתקנות ברצינות והיו שקיוו שהמפלגה תרד מהעץ הזה.

אז מסתבר שבינתיים היא לא יורדת ושהיא מתכוונת לזה ברצינות. במקביל, בחודשים האחרונים מנהלת המפלגה מאבק מתמשך ועקשני נגד שירותי VPN, שמאפשרים לסיני המודע לעקוף את הצנזורה של ארצו. מומחים מודאגים דיברו על כך שהמשך מסע הצלב הזה יגרום לסין לאבד כמות גדולה של יזמי רשת, כי ככה אי אפשר לעבוד. נראה שזה מחיר שהמפלגה מוכנה לשלם, אם הוא יסייע לה לשמר את מנהיגותה.  

תוכנת הריגול והסטוקר

מומחים בבריטניה מזהירים שבשנים האחרונות, השימוש בתוכנות ריגול עולה בצמוד למקרים של אלימות במשפחה או Stalking. נרשמת עליה חדה בפניה למשטרה בשל חשד לפריצה למחשב או לסלולר, אבל המשטרה לא ערוכה לטפל בפניות ונדרש זמן תגובה רב.

חלק מהחוקרים מזהירים שבכ-50% מהמקרים של אלימות משפחתית, יש גם שימוש בתוכנת ריגול: התוקף עוקב אחרי תנועותיה של הקורבן באמצעות המחשב או הסלולר שלה. המחיר של תוכנות הריגול, מציינים שם, עומד היום על כ-25 ליש"ט, ואם אתה אובססיבי מספיק כדי בכלל לחשוב לעקוב אחרי בת הזוג שלך, אז המחיר הזה הוא יותר מסביר מבחינתך.

בארגוני הסיוע קוראים למשטרה לתעד כל מקרה של ריגול ביתי כזה, ולהוסיף אותו לסטטיסטיקות של אלימות משפחתית כדי שאפשר יהיה למפות טוב יותר את התופעה. מי שחשב שלטכנולוגיית הריגול אין שום משמעות, שהיא בסך הכל משמשת את הממשלה כדי לעקוב אחרי פושעים, כדאי שיחשוב על זה שוב. לטכנולוגיה לא משנה מי משתמש בה ולאיזו מטרה.

קצרצרים

1. אורקל, החברה שעל המנכ"ל שלה כבר פסק בית משפט שהאמת היא לא נר לרגליו, מסתבכת בקרב פוליטי-משפטי. אורקל התחייבה לבנות אתר מערכת בריאות למדינת אורגון, והאתר הזה נכשל יותר מתכנית מע"מ 0. האתר עלה לאורגון 240 ומשהו מיליון דולר, לא היה זמין גם שנים אחרי תאריך היעד והמדינה תובעת את אורקל, כשהיא מאשימה אותה בפשיעה מאורגנת. עכשיו מגישה אורקל תביעה משלה, שנראית קלושה מהמקובל: לטענתה, יועצים פוליטיים של מושל אורגון שכנעו את המושל לא להפעיל את האתר למרות שהוא היה תקין. בהתחשב בטענתה של אורקל עצמה, שהמושל ביסס את הקמפיין שלו על "לדפוק את אורקל" - התביעה האישית נגד העוזרים שלו נראית משונה למדי. כנראה שהמצב שלה על הפנים.

לארי אליסון, מייסד אורקל, צילום: בלומברג לארי אליסון, מייסד אורקל | צילום: בלומברג לארי אליסון, מייסד אורקל, צילום: בלומברג

2. גוגל+, הסוף? שלוש שנים אחרי שגוגל+ היתה אמורה להיות הכלי שיאחד את כל שירותי גוגל ויאלץ את משתמשי גוגל בכל העולם להשתמש בטרשת החברתית, מתחילים לדבר בגוגל על חיסולו של השירות. לא בקול, ולא בגלוי מדי, כי אחרי הכל זה היה פרוייקט הדגל של המנכ"ל לארי פייג' ואתה לא מזכיר לכולם כישלון כזה. אבל האחראי על גוגל+ אומר עכשיו ששוקלים שם להפריד מגוגל+ את החלקים המוצלחים שלה, הנגאאוטס ושירות התמונות. כך שיש להניח שבתוך שנה-שנתיים, גוגל+ תצטרף לגוגל באז בבית הקברות לשירותי גוגל מיותרים.   

3. שבועות ספורים לאחר שמנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו, נזף באנשיו במזכר פנימי בו כתב שטוויטר תמיד היתה גרועה בטיפול בטרולים, נראה שבחברה החליטו לעשות משהו ולא רק לדבר על זה. טוויטר שילשה את מספר העובדים שאמורים לטפל בטרולים ומציקים למיניהם - וגם הציבה כלים חדשים שמאפשרים למשתמשים לדווח על כך שמישהו מפרסם פרטים שלהם. נעדכן כשיחלוף מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לבחון את ההשפעה של השינויים.

4. ימים ספורים לאחר שגוגל הודיעה שהיא תאסור החל מעוד חודש על פרסום פורנו בפלטפורמת הבלוגים שלה, בלוגר, החברה חזרה בה. לדברי גוגל, אחרי "טונות של משוב", היא החליטה שלא לאסור על פורנו. עם זאת, היא דורשת מבלוגרים שמפרסמים פורנו לתייג את עצמם כמפיצי "תוכן למבוגרים," והיא אסרה על "פורנו מסחרי". איך היא מתכוונת להבחין בין פורנו מסחרי ובין סתם פורנו, בהתחשב בכך שבלוגרים הם בדרך כלל לא יצרני פורנו? לא ברור.  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
סמסונג ״לא החטיאה״ את אפל. היא מעולם לא התקרבה אפילו:
בשיא השיאים של סמסונג, בשנת 2012, סמסונג לקחה כ-30 אחוז מהרווחים בשוק הסלולרי - אפל לקחה בערך פי שניים - כ-60 אחוז, וכל היתר התחלקו על 10 האחוזים הנותרים. זה המקסימום שסמסונג הצליחה להגיע אליו - חצי מהרווחים שאפל לקחה. סמסונג הלכה על נתח השוק, במקום ללכת על הכסף, וטעתה בגדול. סמסונג חשב שמי שמוכר יותר יחידות, הוא זה שישלוט בשוק, בעוד שבפועל מתברר כי מי שמרוויח יותר כסף שולט. היום, אפל לוקחת כ-90 אחוז מהרווחים בשוק. סמסונג לוקחת את כל השאר, ושאר היצרניות או שמאופסות או שמפסידות. זה לא חשוב כמה יחידות אתה מוכר - מה שחשוב הוא כמה כסף אתה מרוויח, וכמה דיבידנדים את מחלק למשקיעים ובעלי המניות.
אבנר , צפון  |  01.03.15