אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
יובל רן: "עו"ד מירון ניצח על עסקאות תמוהות"

יובל רן: "עו"ד מירון ניצח על עסקאות תמוהות"

בתצהיר מפורט טוען יובל רן, שהיה הרוח החיה בחברת קווי אשראי, כי המפרק עו"ד יצחק מירון הוביל לכך שקופת הנושים תתחלק בינו לבין ערי סטימצקי ומקורבי קובי מימון. מירון בתגובה: הטענות ממוחזרות

04.03.2015, 07:57 | שי אספריל

חמש שנים לאחר שנרקמה במפתיע, מגיעה השבוע לסיומה הברית בין יובל רן, מי שהיה הרוח החיה בחברת קווי אשראי (בפירוק), לבין מפרק החברה עו"ד יצחק מירון. השבוע הגיש רן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבימים אלה מתנהלים בו כמה הליכים הקשורים לפרשת קווי אשראי, בקשה לחקור את התנהלות המפרק. כמו כן, הוא מתכוון לחזור לישראל כדי להעיד על התצהיר שהגיש במסגרת הבקשה.

קראו עוד בכלכליסט

רן טען בעבר כי המידע הרב שסיפק למפרק, הוא שאיפשר לו לחתום על הסדר פשרה פומבי בסך 60 מיליון שקל עם שניים מהנתבעים העיקריים בפרשה: קובי מימון וחיים צוף. כעת טוען רן (שכבר בעת חתימת ההסדר התנגד לו, בטענה כי הוא נמוך מהותית מהסכום שעל מימון וצוף היה לטענתו לשלם בתמורה לחיסול התביעות נגדם) כי ההסדר נולד בחטא, ושאחת מתכליותיו המרכזיות היא לקדם את האינטרסים של ידידו של המפרק, ערי סטימצקי.

"עסקה רב־שלבית ותת־קרקעית"

 

במסמך הבקשה שהגיש הכולל 24 עמודים מבקש רן מבית המשפט להקפיא את חלוקת הכספים שהצטברו בקופת הפירוק ולשלול את שכר טרחתו של מירון, שעומד על 25.1% בתוספת מע"מ מכלל הכספים שיצטברו בקופה (כעת יש בקופת הפירוק כ־80 מיליון שקל, 60 מיליון שקל מקבוצת מימון־צוף ו־20 מיליון שקל מנתבעים אחרים), עד לבירור הטענות שהוא מעלה בבקשתו. "במהלך של עסקה רב־שלבית, סיבובית, תרמיתית ותת־קרקעית בניצוחו של מפרק קווי אשראי לישראל בע"מ שבפירוק, תומרנו הכנ"ר, נושי קווי אשראי ובעלי המניות של קווי אשראי", כתב רן.

יצחק מירון. "לא התערבתי", צילום: אוראל כהן יצחק מירון. "לא התערבתי" | צילום: אוראל כהן יצחק מירון. "לא התערבתי", צילום: אוראל כהן

"(המפרק) הציע... למימון וצוף כי קווי אשראי תתפשר איתם בסכום נמוך ביותר אם יסכימו למכור למקורבו סטימצקי - איש הקש של המפרקים - חלק מהאג"ח שבשליטתם (שאותן הם מחזיקים באמצעות אנשי קש...) במחיר אטרקטיבי. לאחר מו"מ סוכם שאנשי הקש של מימון וצוף ימכרו לאיש הקש של המפרק בדיוק מחצית מאחזקותיהם וקרוב למחיר העלות". כתוצאה מכך, לטענת רן, "עד ל־68% מכלל התמורה בתיק הפירוק... מתחלקת בין השותפים בעלי העניין (מירון, סטימצקי וצוף ומימון באמצעות אנשי הקש שלהם)... לקוחם וחברם של המפרקים ערי סטימצקי זוכה ל־16%–22% מהגבייה האפקטיבית – בין 13 ל־18 מיליון שקל".

כדי להבין את טענותיו של רן יש לשוב ל־28 ביולי 2013, עת פרסם העיתונאי סיון איזסקו ידיעה ולפיה הולך ומתגבש הסדר פשרה בין מפרקי קווי אשראי לבין קבוצת נתבעים, ובהם צוף ומימון. בסמוך לפרסום ועד שבועיים לאחר מכן, נרשמה תנועה ערה ומפתיעה של מכירת אג"ח קווי אשראי במיליוני שקלים. המוכרים: מאמן הכדורגל אברהם גרנט, הכדורגלן ברק יצחקי ואשה בשם אסתר שחר. את שלושתם האשימו המפרקים בעבר (ראו מסגרת) בהיותם אנשי קש של קובי מימון, והודיעו שלא יאשרו את תביעות החוב שלהם או של כל מי שמחזיק באג"ח מטעם הנתבעים ("האג"ח הנגועות").

"אין כל היגיון שכולם ימכרו באותו מחיר"

 

הקונה: ערי סטימצקי, לקוח ותיק של מפרק קווי אשראי. המחיר: כשליש מערך האג"ח הנגזרות מהסדר הפשרה שפורסם בתקשורת. הכמות: מחצית מהאחזקה הכוללת של השלושה — יצחקי ושחר מכרו את כל אחזקותיהם, וגרנט (באמצעות חברה בבעלותו בשם בלומינס) מכר כעשירית מאחזקותיו.

ערי סטימצקי. לקוח ותיק של משרד מירון , צילום: אוראל כהן ערי סטימצקי. לקוח ותיק של משרד מירון | צילום: אוראל כהן ערי סטימצקי. לקוח ותיק של משרד מירון , צילום: אוראל כהן

"מיולי 2012 ובעיקר באוגוסט 2013 רכש סטימצקי... אג"ח של קווי אשראי בכמויות מהותיות", כותב רן. "חלקן הגדול של האג"ח נרכש למעשה מצוף ומימון שהחזיקו בהן באמצעות אנשי קש. כיום סטימצקי והמפרקים הם הנושים הגדולים של החברה".

רן מצייר את מירון כדמות המרכזית מאחורי המהלך. לשיטתו של רן, אין כל היגיון שמקורבי מימון ימכרו את האג"ח באופן מתוזמן, לאחר פרסום ידיעה על הסדר פשרה, שמשמעותה שערך האג"ח שלהם עתיד לשלש את ערכו בתוך זמן קצר. ומלבד זאת, אין כל היגיון שכולם ימכרו את האג"ח לסטימצקי באותו מחיר, גורס רן, ואף מוסיף כי "ודאי שאין היגיון שבדיוק מחצית מהאג"ח יעברו ידיים".

"איזה היגיון", שואל רן במקום אחר בתצהיר, "היה שאנשי הקש ימכרו את האג"ח לסטימצקי בדקה ה־90 לפני חתימה על הסדר פשרה המפורסם בתקשורת במחיר עלות — אלא אם היו חלק מעסקה סיבובית תת־קרקעית? איזה היגיון היה שמר סטימצקי ישקיע כספים ברכישת האג"ח הנגועות, אלא אם ידע שהוא עתיד לקבל בגינן תוך זמן קצר פי שלושה?... ברור שסטימצקי, שרכש אותן בזול, כבר ידע על הפשרה המתגבשת שבסופה הוא עתיד לזכות לתמורה משולשת". לפי תחשיביו של רן, בהתחשב בסכום שהצטבר עד כה בקופת הפירוק, סטימצקי, שהשקיע מיליוני שקלים בודדים ברכישת האג"ח, עתיד לקבל עד 18 מיליון שקל — עובדה ההופכת אותו, לפי הנטען, לנושה הגדול של החברה אחרי עו"ד מירון, שצפוי לקבל כ־20 מיליון שקל כשכר טרחה. אבל לדברי רן, אף שמירון וסטימצקי הם המרוויחים הגדולים מההסדר, מימון וצוף לא יצאו מופסדים לגמרי מהמהלך של מכירת האג"ח בזול לסטימצקי. ראשית, משום שלדבריו הסדר 60 מיליון השקלים הוא הסדר נמוך בהתחשב באחריותם של מימון וצוף לקריסת קווי אשראי.

קובי מימון. הכסף חזר למקורבים, צילום: אוראל כהן קובי מימון. הכסף חזר למקורבים | צילום: אוראל כהן קובי מימון. הכסף חזר למקורבים, צילום: אוראל כהן

שנית, משום שלאחר שנחתם ההסדר, חזר בו מירון מפסילת האג"ח הקשורות למימון וצוף, ואישר הן את האג"ח של סטימצקי והן את האג"ח שנותרו בידי בלומינס שבבעלות גרנט. המשמעות היא שאם אכן בלומינס פועלת בשמם של צוף ומימון, כפי שטען בעבר המפרק לדברי רן בתצהיר, הרי שחלק גדול מהכספים שיגיעו לקופת קווי אשראי (רובם מאת מימון וצוף) ישובו לשני הטייקונים החשאיים באמצעות מקורביהם. "העסקה שנרקמה", מסביר רן בתצהירו, "היתה מותנית בכך שמימון וצוף ימכרו בדיוק את מחצית האג"ח לידי חברו של המפרק ערי סטימצקי במחיר הקרן בתוספת שתי אגורות. במקביל סגר מירון פשרה שלפיה מימון וצוף ישלמו אך ורק 60 מיליון שקל לקופת קווי אשראי. כך סידר המפרק לחברו סטימצקי רווח מיידי של כ־300% על אותן אג"ח, שמכירתן סוכמה עם מימון וצוף בהסכם הפשרה... השאיר בידי מימון וצוף מחצית מאותן אג"ח נגועות שעבורן הם אמורים לזכות כעת בדיבידנד נאה". במקום אחר טוען רן: "כך יצאו כולם מרוצים: מימון וצוף פתרו את בעיותיהם בנזיד עדשים וקיבלו חלק גדול מהתשלום בחזרה; סטימצקי גרף רווח בטוח והמפרק דרש 25% בתוספת מע"מ מכל מה ששילמו המתפשרים, ובתמיכה גורפת של הנושים הגדולים, סטימצקי ובלומינס, השכר אושר".

לפני שבועיים קבע השופט איתן אורנשטיין ששכר המפרקים יהיה 10.1% מהקופה בתוספת מע"מ, נוסף לשכר של 15% בתוספת מע"מ שנקבעה למירון כעו"ד. אורנשטיין נימק את החלטתו, בין היתר, בכך שהכנ"ר הסיר את התנגדותו תוך ציון העובדה שהנושים תמכו בבקשה. השופט שיבח את המפרקים ש"לאור פועלם המבורך יזכו נושי החברה להיפרע את חובם בצורה משמעותית".

כאמור, לשיטתו של רן, הנושים העיקריים שעליהם מדבר השופט הם סטימצקי ובלומינס.

יובל רן, שמתכוון לבוא לארץ להעיד על תצהירו: "העסקה שנרקמה היתה מותנית בכך שמימון וצוף ימכרו בדיוק את מחצית האג"ח לסטימצקי, חברו הטוב של המפרק" יובל רן, שמתכוון לבוא לארץ להעיד על תצהירו: "העסקה שנרקמה היתה מותנית בכך שמימון וצוף ימכרו בדיוק את מחצית האג"ח לסטימצקי, חברו הטוב של המפרק" יובל רן, שמתכוון לבוא לארץ להעיד על תצהירו: "העסקה שנרקמה היתה מותנית בכך שמימון וצוף ימכרו בדיוק את מחצית האג"ח לסטימצקי, חברו הטוב של המפרק"

 

המפרק: "לא היה לי אינטרס להתערב"

 

עו"ד מירון מסר בתגובה: "הטענות ממוחזרות. הטענה שהיה לי קשר לרכישה של סטימצקי מגוחכת. לא התערבתי ולא היה לי אינטרס להתערב. מה גם שההסדר הושג בגישור השופט לשעבר משה גל, ולא הייתי יכול להתערב. כל מה שנעשה בין צוף לסטימצקי אינו קשור אליי".

בנוגע לאישור האג"ח של בלומינס, לאחר שקודם נפסלו, אמר מירון: "לפני חתימת ההסדר המפרקים בדקו אפשרות להדחות, ולא לדחות, את תביעות החוב של מי שהיה חשש שקשורים לנתבעים. עם חתימת ההסדר, הופטרו חברי קבוצת צוף מימון מכל טענה. גם אם הקבוצה היתה מחזיקה אג"ח ישירות, לא היתה לנו עילה לדחות את תביעות החוב".

אכלו קש

המפרקים טענו שההסדר אושר משום שחלק גדול ממחזיקי האג"ח הם אנשי קש

 

ב־1999, עם קריסת קווי אשראי, מונו לה שני מפרקים - רו"ח חיים רבינוביץ' ועו"ד יצחק מירון. ב־2004 הגישו מירון ורבינוביץ' בשם החברה תביעת ענק נגד יותר מ־40 נתבעים. בראשם רן, הרוח החיה בחברה עד 1997, עת עזב את ישראל לארה"ב; וכן מימון וצוף, שיונייטד קינגסווי שבבעלותם השתלטה על תאגיד אקויטל, שהיה בעבר שייך לקווי אשראי (באמצעות חברת י.ח.ק, ראשי התיבות יובל, חיים, קובי). אלא שההליכים המקדמיים התארכו והתיק לא התקדם עד תחילת 2010, אז יצר רן קשר עם המפרקים, לאחר שהתגלע סכסוך בינו לבין מימון וצוף. כתוצאה מהפגישות בין נציגי המפרק לרן התהדק הקשר, ושיתוף הפעולה הוביל להתקדמות: בדצמבר 2011 הגישו מימון וצוף הצעה לשלם לקופת הפירוק 21 מיליון שקל בתמורה לחיסול התביעות נגדם ונגד נתבעים הנמנים עם מקורביהם או שותפיהם.

מירון התנגד משום שסבר שהסכום נמוך יחסית, אלא שהנושים תמכו בהצעה וכשמירון המשיך להתנגד, הם איימו להדיחו. בבית המשפט טען מירון שההסדר הזה אושר משום שחלק גדול ממחזיקי האג"ח הם "אנשי קש" של מימון וצוף, שמבקשים לאפשר למימון לחמוק מהתביעה במחיר נמוך. מירון אף הודיע שלא יאשר דרישות חוב של מי שחשוד כאיש קש. הוא התכוון בעיקר לשלושה: אברהם גרנט, שבלומינס אינווסטמנטס הפנמית שבבעלותו היתה מחזיקת האג"ח הגדולה בחברה; ברק יצחקי; ואסתר שחר, שאחיה היה קשור למימון. לבסוף דחה השופט איתן אורנשטיין את הצעת מימון וצוף בשל חוסר ההיגיון הכלכלי שבה. הוא גם דחה את הצעת סטימצקי משום שלא אושרה על ידי הנושים, ולמעשה שלח את הצדדים להמשיך במו"מ עד שלאחר שנה הושג הסדר 60 מיליון השקלים עם מימון וצוף.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



13 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות