הבה נרעישה: 5 דברים מעצבנים בשוק ההון הישראלי

המתכונת של הדו"חות השנתיים היום מפלצתית. מתוך מאות העמודים הנכללים בדו"ח של חברה ציבורית אפשר בקלות לחתוך 50%, מבלי לוותר על המידע המהותי. בדו"חות החשבונאיים ובביאורים נמצא כמעט כל המידע הרלבנטי למשקיע, וניתן להוסיף להם דו"ח דירקטוריון מקוצר ופרטים חשובים מבחינה ציבורית (כמו שכר הבכירים, למשל). על כל השאר אפשר לוותר (ניתן לדרוש הצגת מידע כללי באתרי החברות, ולחייב בשיחת ועידה לצורך שאלות ספציפיות).

נרוויח חיסכון אדיר במשאבים ובעלויות, שיאפשר הקדמת פרסום הדו"חות לינואר, כמו באמריקה הגדולה. כך נוכל סוף סוף לדעת מה מצב החברה בסוף השנה, ולא עמוק בסוף הרבעון הראשון של השנה.

מיקי גרינפלד

הכלי הטוב ביותר למדידת חברה הוא לא תמיד ההכנסות או הרווח הנקי שעליהם כולם מדווחים, אלא דווקא פרמטרים מיוחדים לתעשייה, כמו למשל מכירות למ"ר של רשת מזון. אבל מה? בישראל אף אחד לא קבע סטנדרטים ברורים לאיך מחשבים מכירות למ"ר, וכך כל חברה אימצה לעצמה כללים משלה.

לפעמים מקזזים את המ"ר של המחסן אף שמשלמים עליו שכירות, לפעמים מנטרלים את הקצבייה כי היא מופעלת על ידי זכיין, ולפעמים מכניסים מכירות סיטונאיות לחישוב — כי גם זה כסף, לא? הכלי הפשוט והבסיסי כל כך של השוואה על בסיס נתונים אחידים לא זמין למשקיעים הפשוטים. וגם המתוחכמים שבהם לא תמיד מבינים את נוסחת החישוב המפולפלת.

גיל קליאן

סניף של רמי לוי | צילום: עמית שעל

מרץ הוא החודש הזה שבו כל מי שיש לו קשר לשוק ההון הישראלי מסמן אותו בטוש זוהר בלוח השנה — החודש של הדו"חות השנתיים. אלא שבמקום שיחסי החברות־משקיעים יפרחו בתקופה זו, הם מזכירים משחקים של חתול ועכבר. כמעט בכל מקום אחר בעולם יודעים המשקיעים מראש את המועד המדויק של פרסום הדו"ח, אצלנו הם נאלצים להיות כל שנה מופתעים מחדש. הפתרון פשוט מאוד: לחלק את החברות לארבע קבוצות – לפי מספר השבועות בחודש וכל חברה תפרסם בשבוע שנקבע מראש לפי סקטור.

החברות להן דו"חות פשוטים יחסית כמו חברות המזון והתעשייה יפרסמו בשבוע הראשון, חברות הטכנולוגיה והביומד בשבוע השני, חברות הפיננסים בשלישי וחברות האחזקה ברביעי. לגבי שעת פרסום הדו"ח, אסור לפרסם במהלך המסחר, לא בחגים, לא במועדים, לא בזמן הדלקת הנרות בשישי ובטח שלא בלילה של 31 במרץ אחר חצות. מותר לפרסם את הדוח רק ביום מסחר רגיל - בטווח של שעה לפני או אחרי המסחר בת"א.

שי סלינס

מסמנים את מרץ בלוח שנה | צילום: shutterstock

יבוטלו דמי המשמרת

למה משקיע שרוכש מניות ואג"ח דרך הבנק ומשלם עמלות שמנות עבור קנייתן ומכירתן, צריך לשלם לבנק גם עמלה עבור עצם קיומו של תיק ני"ע בבנק? לעמלה הזו קוראים "דמי משמרת", והיא נגזרת מהיקף התיק של המשקיע ומשולמת על בסיס רבעוני. העמלה יכולה להגיע ל־0.2% מהתיק לרבעון (0.8% בשנה!) ואין לה שום הצדקה ממשית למעט היותה שריד היסטורי מהתקופה שבה הבנק החזיק בני"ע פיזית בכספות מיוחדות.

אך בעידן הממוחשב לא ברור על מה הבנק שומר. על תיק ני"ע של 100 אלף שקל לקוח בבנק יכול לשלם 200 שקל לרבעון (800 שקל בשנה). מדובר בסכומי עתק, במיוחד בסביבת ריבית אפסית, המאתגרת ממילא את יכולת המשקיעים לייצר תשואה משמעותית בשוק ההון.

רחלי בינדמן

צילום: שאטרסטוק