הסמארטפון שקנה אותך

השימוש בסמארטפון זה עשוי לגרום שינוי בלתי הפיך לבריאותך הנפשית

האם הכותרת מעלה מייצגת את סוג המודעה שתראו בקרוב על הגרוטאה החדשה של איזו יצרנית מאסיה? ממש לא בטוח. במקרה של סיגריות היה צורך במאמץ ציבורי כבד, שנמשך עשורים, כדי לאלץ את ספקיות הסרטן לתעד את הנזק שהן גורמות על קופסת הרעל שלהן. והנזק מסמארטפונים, בסופו של דבר, רחוק מלהיות כל כך קטלני.

אבל הוא קיים. קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת דרבי הגיעה למסקנה שהשימוש בסמארטפונים ממכר. המשתמש הממוצע מבלה 3.6 שעות ביום עם הגרוטאה שלו, ו-13% מהנבדקים פיתחו התמכרות קלינית. החוקרים ממליצים לפרסם אזהרות לפני כל הורדה של אפליקציה, כגון: "אם תוריד עכשיו את המשחק הזה, הוא ידרוש שעות מהחיים שלך, שעות שבהם תזניח את חובותיך האחרות."

החוקרים גם אומרים שיש סיכוי שהשימוש בסמארטפונים מטפח נטיות נרקיסיסטיות, אבל מודים שיידרש מחקר נוסף. עבדכם הנאמן חושד שעליית הנרקיסיזם בחברה קשורה לאו דווקא לעליית הסמארטפונים בפני עצמה, אלא להתחזקותה של פייסבוק: עכשיו יש לנו פלטפורמה שפחות או יותר דורשת נרקיסיזם (אם תכתוב דברים מדכאים, אנשים יברחו).

כרבע מהנשאלים במחקר הודו שהסמארטפונים יוצרים בעיות בתקשורת: הם מבלים פחות זמן בשיחה עם אנשים אחרים, ופעם אחר פעם השיחה נתקעת כי אחד הצדדים שקוע בגרוטאה שלו. צריך, בקיצור, עוד מחקרים. אבל אנחנו כבר יודעים, ממחקרים קודמים, שאנשים שמנותקים מהרשת חשים מועקה דומה לזו שמרגישים אנשים שנתקעו בלי סיגריות. המשך יבוא.

מי זו?

יום אחד, גילתה רות פאלמר שמישהי הכניסה אותה, בניגוד לרצונה ולידיעתה, לסיפור משונה מאד.

היא אספה במשך שנים תמונות שלה, של אוהביה, קרוביה וידידיה מרשתות חברתיות, ויצרה מפאלמר זהות דיגיטלית אלטרנטיבית שהיא מעין עולם מקביל ומעוות. בעולם הזה, האשה שמוכרת בשם רות פאלמר נקראת לאה פאלמר, רווקה צעירה שגרה בדובאי, וחצי מהדמויות שקרובות לעולמה של רות, כולל בעלה, מוגדרות מחדש כאויבים, חברים לשעבר, ומחזרים לא סימפטיים.

האשה שעומדת מאחורי "לאה פאלמר" (וזו אכן אישה, רות שוחחה איתה) מנסה לפגוש גברים צעירים, במיוחד במצבי משבר, ולנצל אותם. לרות יש כ-140 עוקבים באינסטגרם; ללאה יש 800 עוקבים – ואת כל התמונות של רות.

לתופעה הזו יש שם: Catfish, על שם סרט דוקומנטרי מ-2010. מישהו משתמש בתמונות ובמידע הפרטי שלך כדי ליצור לעצמו פרסונה ברשת ולמשוך אליו אנשים. לרוב, מדובר באדם שיש לו בעיות עם דימוי הגוף שלו, ושהאומץ שלו ליצור קשרים אישיים אמיתיים נמוך למדי.

כשרות נברה בסיפור, היא גילתה שיש גברים ש"לאה" פנתה אליהם. היא פנתה אל הגברים הללו – והם זיהו אותה מיד, אבל הופתעו כששמעו את המבטא שלה: ל"לאה" היה מבטא אחר לגמרי. חלק מהם, הסתבר, אף החליפו תמונות אינטימיות עם "לאה." שני גברים שאיתם שוחחה רות היו במצב נפשי שביר יחסית.

לא נראה שיש משהו שאפשר לעשות בנידון, על כל פנים לא מהזווית המשפטית. במשטרה אמרו לרות שעד כמה שהם מבינים, מאחר ו"לאה" לא משתמשת בשם המלא שלה, היא לא עברה על החוק ולא ביצעה התחזות.

פייסבוק, כמובן, היא כבר סיפור אחר. הרשת החברתית כמובן יכולה לשים קץ לעניין, או לפחות לשבש את החיים של "לאה" עד כדי כך שהיא תתייאש ותחפש טרף אחר, אבל לפייסבוק אין כוח.

אז, בינתיים, ייזהר המשוטט.

אסון אחד והכל ייגמר

בעקבות התקינה העתידית בארצות הברית בנושא, גם בית הלורדים הבריטי קרא לאיחוד האירופי ליצור רפורמה בשוק הפרוץ של המל"טים. הוא מבקש לרשום את כל המל"טים ברחבי האיחוד, ולאפשר לאיחוד לעקוב אחרי התנועה של כלי הטיס. כמו כן, ממליץ בית הלורדים על הקמת יותר אתרים עם Geo-fencing, קרי אזורים שבהם מל"טים לא יכולים להמריא או להכנס אליהם, ולוודא שכוחות המשטרה מודעים יותר למה מותר לעשות עם מל"טים.

הסיבה לכך, אומרים שם, פשוטה למדי. יש כעת שוק גדל והולך של משתמשי מל"טים, ויש פחות מדי פיקוח. יותר ויותר חברות מציעות שירותים באמצעות מל"טים, ואף אחד לא אחראי על כלום. התעשייה אולי יכולה ליצור 150,000 מקומות עבודה באיחוד האירופי עד שנת 2050, אומר הדו"ח, אבל אסון אחד יכול לדחוק את כל התעשיה אחורה. 

ויש גם הסתברות די גבוהה לאסון: מל"ט שסוחב חבילה של תשעה קילוגרמים כמה עשרות מטרים מעל רחוב עמוס, מאבד לפתע כוח ונופל למטה ויכול לפצוע קשה כמה אנשים ואולי גם להרוג אותם. אחרי שכמה אנשים ייכנסו למיון כי הם בסך הכל עמדו ברחוב, תהיה זעקה ציבורית שתגדיל מאד את ההגבלות על מל"טים. הרעיון הסביר הוא לקבל הגבלות מראש, ועכשיו.  

קצרצרים

1. השופטת לוסי קו אישרה לבסוף את העסקה בין גוגל, אפל ומספר חברות אחרות, ובין הקורבנות שלהם. בימי סטיב ג'ובס, נכנסו החברות לעסקה בלתי חוקית, שמטרתה למנוע מחברה אחת לשכור את עובדי רעותיה. התוצאה היתה חוסר יכולת של עובדי החברות הללו למצוא מקום עבודה שיתאים להם יותר, או ישלם להם יותר. זו היתה קנוניה נגד יכולת ההשתכרות של העובדים. כעת יידרשו החברות לשלם 415 מיליון דולר, סכום זעום, וזאת משום שהחוק עדיין לא מאפשר לקנוס חברות כאלה באחוזים מהרווחים שלהן.  

2. דו"ח של הממשלה הפדרלית האמריקאית, שבחן את התנהלותה של משטרת פרגוסון הידועה לשמצה, מצא שלא רק שהיא היתה רוויה בגזענות ובעוינות כלפי הקהילה שמימנה אותה אלא שהיא גם חיבלה, שיטתית, ביכולת של התושבים לתעד את העבירות שהיא מבצעת. בשורה ארוכה של מקרים, השוטרים החרימו מצלמות או מנעו את תיעוד המעשים שלהם בדרך אחרת, לעתים בתירוץ שהתיעוד מסכן שוטר ולעתים בלי שום תירוץ כלל.

3. עוד יום, עוד חשיפה של אדוארד סנודן: שירותי המודיעין של ניו זילנד ריגלו בתאווה אחרי תושבי מדיניות האיים השלוות והסמוכות לניו זילנד, והעבירו את המידע לידי ה-NSA. שורה של איים באוקיינוס השקט מצאו שהמידע שלהם הלך ישירות לשרתים של ה-NSA – ישירות מהכבלים הבינלאומיים שמחברים אותם לניו זילנד. למעשה, העובדה שחלק מהאיים הללו לא התחברו לניו זילנד הדאיגה את ה-NSA עד כדי כך שהיא עקבה אחרי הספינה שהניחה את הכבלים התת ימיים. כמה תאים של אל קאעדה יש בפיג'י וסמואה? או שאולי הצלחנו כבר להבין שלמדיניות ה"מעקב אחרי כולם, כל הזמן," לא היה אי פעם קשר כלשהו לטרור?  

4. גבר נעצר השבוע לאחר שירה, במספר הזדמנויות שונות, על מטה ה-NSA בפורט מיד. באחת התקריות הקודמות נפצעו שני נהגי משאיות, אם כי למרבה המזל באורח קל. לא ברור מה היתה המטרה של היורה, אבל ההערכה של ה-FBI היא שיש סבירות שה-NSA הפכה למטרה. מעניין: איך, עם כל המידע שהם אוספים, הם לא ראו את זה מגיע?