ספיידרמנים מקצועיים

כותב שורות אלה הוא מתרפק סדרתי על העבר. פעם, בגבעתיים של לפני המון חורפים, במקום שכיום מתנוסס בו בגאון קניון גבעתיים, היה קניון אחר  כמו שהתכוון היושב במרומים. בור ענק (או שפשוט אנחנו היינו קטנים לעומתו) מוקף בקירות כורכר אנכיים שהתנשאו לגובה של כעשרה מטרים. בקירות הכורכר הללו קיננו בזים - משאת לבו של כל מי שהיה מוכן לשים נפשו בכפו ולטפס כחרדון מצוי על הקירות המתפוררים.

איש מאיתנו לא שמע אז על אבקת מגנזיום לטובת אחיזה מיטבית או על נעלי טיפוס, לא כל שכן על חבלים ואנקולים ושאר אביזרים המקלים על המטפס. מה שעמד לרשותנו היה הידיים, הרגליים, סנדלים ואומץ הגובל בטמטום. כשמלאכת הטיפוס הפכה לשגרה חיפשנו אתגרים חדשים, וכך בא לאוויר העולם העניין הזה של "בואו נראה מי יגיע ראשון למעלה" שבמקרים רבים הסתיים ב"מי יעזור לזה שהגיע ממש מהר למטה".

ילדים, כמה מפתיע, נוהגים גם לגדול, להתבגר ולזנוח את שעשועי ילדותם. אבל לא כולם.

ממש ממש עכשיו מתקיימת בקירוב שברוסיה אליפות העולם בטיפוס מהיר על קיר קרח מלאכותי. גובהו של הקיר הוא כ־15 מטרים, וכל סנטימטר בו חלקלק ומאתגר כמעט כמו הקניון שלנו אז. כמתבקש מהאירוע, התפאורה לתחרות בקירוב היא נוף קפוא ולבן, והקיר ניצב במקום פתוח החשוף לרוחות הקרות עד העצם - הכל כדי לקרב את המטפסים אל הדבר האמיתי.

התחרות בקירוב התחילה ביום שישי ותימשך עד היום בלילה. המטפסים מוזנקים אל הקיר בצמדים, והמטרה... כבר הבנתם: מי יגיע למעלה בזמן הקצר ביותר. המתחרים נועלים נעליים שעליהן סוג של רתמת ברזל שופעת מסמרים לנעיצה בקרח, ובידיהם החסונות הם נושאים אנקולי מתכת לטובת אותה מטרה. הרוסים הפנימו את לקחי הילדים בגבעתיים, ולטובת הבטיחות המטפסים קשורים בחבל אל הקצה העליון של קיר הטיפוס. קצת חבל.

המלחמה הקרה אמנם מאחורינו, אבל האמריקאים נותנים פייט רציני לרוסים. אתמול התקיים באטלנטה, ג'ורג'יה, פסטיבל טיפוס בשם "Rock and Rave". מבוקר עד ליל חוללו בעלי אצבעות הפלדה על מגוון עצום של סוגי קירות טיפוס בסוגים שונים של תחרויות. גם כאן, איך לא, התקיימה תחרות בטיפוס מהיר, אבל בניגוד לרוסים השפנים, בג'ורג'יה אין חבלים ואין תירוצים. פספסת, נפלת.

מלבד תחרות הטיפוס המהיר התחרו גם בטיפוס על תצורות שונות של בולדרים, כולל כמובן טיפוס על גבי מצוק שלילי, מה שמחייב אצבעות פלדה של ממש. במצבי קיצון נמצא המטפס תלוי מתקרת סלע מלאכותי, אוחז בזיזים זעירים כשלעזרתו רק כמה אצבעות ותפילה לבוס הגדול שבשמים. אף פעם לא מזיק.