מה שר הספורט הבא צריך לעשות? תוכנית מקצועית
ברוב מדינות אירופה בין 20% ל־35% מתושבי המדינה הם ספורטאים פעילים. בישראל פחות מ־2% עוסקים בספורט תחרותי — בעיקר כי עדיין ממשיכים להעביר את רוב התקציבים לראש הפירמידה
ב־2006 הגוף שמארגן את הספורט האולימפי בבריטניה, UK Sport, הגיע למסקנה שצריך תוכנית מסודרת להגדלת מספר הספורטאים בענפים האולימפיים לקראת אולימפיאדת לונדון 2012. הגוף האולימפי החליט לפנות ליותר מ־7,000 כדורגלנים וכדורגלניות צעירים וצעירות בבריטניה, שלא הצליחו להגיע לרמה מקצוענית והשתמשו בתחרותיות הטבעית שלהם, כדי לעשות להם הסבה לענפי ספורט אולימפיים. בעקבות התוכנית כ־50 כדורגלנים ברמת מחלקת הנוער הפכו לספורטאים מקצוענים בענפי ספורט אחרים. חלקם ספורטאים אולימפיים כיום, ונכון לתחילת 2015 הם הביאו לבריטניה כ־54 מדליות באליפויות אירופה והעולם. הלן גלובר היא הבוגרת המוצלחת ביותר של התוכנית, לאחר שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון 2012 ובאליפות העולם בחתירה. נכון לעכשיו היא החותרת השנייה הכי טובה בעולם.
קראו עוד בכלכליסט
זו דוגמה מוצלחת למהלך טקטי בתוך אסטרטגיה מלאה, הוליסטית ועגולה של UK Sport להגדלת מספר הספורטאים התחרותיים וההישגיים בבריטניה. ומלבד מספר המדליות האולימפיות שצמח, נעשה כאן שימוש איכותי של המשאב הכי חשוב בכל מדינה - אזרחיה.
7,420 שקל לספורטאי
אחד האירועים האחרונים ששרת הספורט לימור לבנת השתתפה בהם היה השקת פרויקט "פרחי ספורט", שמטרתו להוסיף 50 אלף ספורטאים פעילים בישראל בחמש השנים הבאות עבור סכום של 371 מיליון שקל. בחישוב גס, משמעות הדבר 7,420 שקל לכל ספורטאי, ולפי חישוב של אוניברסיטת יוטה, עלות "יצירת" ספורטאי פעיל עומדת על 21,932 אלף שקל בשנה.
האם תוכנית כזו מספיקה? את זה נבדוק בעוד חמש שנים. בינתיים המספרים מלמדים על "ריכוזיות" גבוהה בכל מה שקשור לספורט בישראל. ברוב מדינות אירופה בין 20% ל־35% מתושבי המדינה הם ספורטאים פעילים. בישראל פחות מ־2% עוסקים בספורט תחרותי.
כ־55% מהספורטאים הרשומים בישראל הם כדורסלנים וכדורגלנים (ורבים מהם שחמטאים ושחקני ברידג'). כ־7% מהספורטאים מתל אביב, השאר מפוזרים ברחבי הארץ, ובירושלים למשל רק 0.35% מהתושבים הם ספורטאים פעילים (מה שמעיד על השקעה נמוכה ביותר בתשתיות ספורט, ביחס להשקעה גדולה בהקמת אצטדיונים וארנות).
רוב גדול של הספורטאים הפעילים/תחרותיים הם ילדי בית ספר, ומסגרות תחרותיות עממיות כמעט לא קיימות למי שעבר את גיל 18.
חדשות לבקרים מפעילים בישראל פרויקטים חדשים שמטרתם "קידום הספורט בישראל", אך נראה כי למרות הרצון הטוב פרויקט רבים מסתיימים ללא הצלחה.
שר הספורט הבא יצטרך להקים תוכנית אסטרטגית הוליסטית לספורט בישראל, שמטרתה תהיה להגדיל את מספר הספורטאים הפעילים בכל הגילים. קידום הספורט הוא תהליך ארוך טווח לשיפור ההישגים, להגדלת היקף הפעילות, לקידום המאמנים, לשיפור התשתיות, לאיתור ולטיפוח צעירים, להסבת ספורטאים — מה שכעת נראה בלתי אפשרי בגלל חוסר שיתוף פעולה בין הגורמים בספורט הישראלי.
לכל אלה נדרש תהליך ממושך, מקצועי ומתוכנן עם מבנה ארגוני ואנשי מקצוע מתאימים. "נדרשת תוכנית כוללת, קו אחיד. כך נעשה במדינות כמו הולנד, שוויץ, אוסטריה, דנמרק, נורבגיה ואחרות, תוך שהן מאחדות בין הוועד האולימפי והתאחדות הספורט הלאומית ודואגות לתוכנית אחידה וברורה", אומר ד"ר איציק בן מלך, מנהל היחידה למתודיקה ורפואה במכללה האקדמית בווינגייט וממקימי היחידה לספורט הישגי בישראל.
"התוכנית הפרספקטיבית האחרונה שהוכנה בישראל היתה באמצע שנות השמונים, ומטרתה העיקרית היתה להצליח להשיג מדליות. עם הקמת היחידה לספורט הישגי בפעם הראשונה ניתחנו את המצב בעולם ובישראל, בדקנו חולשות ויתרונות, קבענו קריטריונים ברמה גבוהה וקיימנו תהליך של תכנון, מעקב ובקרה. כל אלה הובילו למדליות ראשונות באולימפיאדות ולמדליות באליפויות עולם ואירופה. עם זאת מאז שנות התשעים, אף שמספר האפשרויות למדליות והמקצועות במשחקים האולימפיים גדל ב־150% ולמרות התמוטטות המשטרים במזרח אירופה — נרשמה בישראל ירידה תלולה בהישגים בחלק מענפי הספורט וקיפאון בחלק אחר. למרות הגדלת תקצוב הספורט הייצוגי בישראל במאות אחוזים, אנחנו תקועים ולא מתקדמים".
המלצות רבות
הקמת המועצה הלאומית לספורט ובחירת ענפים מועדפים היו ההישגים החשובים ביותר של לימור לבנת כשרת ספורט, אך השר הבא יצטרך לבנות עליהם עם תוכנית מקיפה לגבי ספורט בישראל.
מה צריך כדי להכין תוכנית לאומית לספורט? מלבד ניתוח וסיכום מצב ישראל ביחס לעולם, צריך תוכנית שנשענת על מומחים בספורט - מהארץ ומהעולם. "צריך לשלב חברות מתחום ההייטק הישראלי, למשל", מוסיף בן מלך. "גם צריך להשקיע את מרב המאמצים בפריפריה ובאזורים קשים מבחינה סוציו־אקונומית, מכיוון שהילדים הללו הם בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להיות ספורטאים תחרותיים. כ־75% מספורטאי ההישג בעולם הם מרקע סוציו־אקונומי נמוך. אם נשקיע בשכונות בפריפריה ובאזורי מצוקה, נשיג מטרה כפולה — חברתית וספורטיבית".
ההמלצות הן רבות. מהקמת תשתית מועדוני ספורט בכל שכונה, דרך הקמת מסגרות תחרותיות שכונתיות לכל הגילים והקמת מרכזי ספורט אזוריים (בדומה למודל אירופי מוכר), ועד הקמת יחידה מקצועית המורכבת מאנשי מקצוע שתהיה זרוע מקצועית וביצועית לתכנון. "באירופה הממשלה והרשויות המקומיות מקיימות מעקב ובקרה ובעיקר מסייעות ותומכות", אומר בן מלך. "אבל הן לא מנהלות את הספורט. את זה עושים אנשי מקצוע". בן מלך גם מציע להשקיע יותר כסף בספורט נשים. "בישראל נשים מהוות רק 19.5% מהספורטאים הפעילים — נתון עלוב בהתחשב בכך שהן מהוות 45%–50% מספורטאי המדינות ב־OECD".
מועדונים תחילה
אולי המטרה העיקרית של שר הספורט הבא צריכה להיות הקמת רשת מועדוני ספורט בשיתוף פעולה ממשלתי מקומי. כמעט בכל המדינות קיימים מועדוני ספורט רב־ענפיים שמפוזרים ברחבי הערים והשכונות. דמי החבר הם סמליים (עד 30 יורו בשנה) והתחזוקה נעשית על ידי הרשות המקומית, בעוד המדינה מעניקה שטח ומימון חלקי למתקנים וכו'. במועדונים הללו, שמשמשים כמועדונים חברתיים, זוכים הילדים למגוון פעילות ולמסגרת ספורטיבית חברתית. המתקנים משרתים גם בתי ספר, את הקהילה ולעתים גם מועדונים הישגיים. "בישראל באופן שיטתי מנסים לקצר את הצורך הבסיסי של הספורט התחרותי, ומדובר בהרבה אנשים פעילים", אומר בן מלך. "יש פרויקטים רבים שמטרתם 'לחדד את החוד' מבלי שיש בכלל עיפרון. רק מועדונים כאלו יוכלו לייצר ספורטאים במסות. יש תקציבים למינהל הספורט שמועברים לאיגודים ויש תקצוב לגופים כגון אתנה, התאחדות בתי הספורט ופרויקט רבים, אבל אין תוכנית כוללת שמתאמת שפה ועבודה בין כולם. פעמים רבות יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, אם בכלל היא מודעת לכך שהיא מאותו הגוף.
"ספורטאי ההישג בישראל זוכים לתנאים סבירים", אומר בן מלך. "אבל בגדול, הכסף הולך ל'שפיצים' בצורה לא פרופורציונלית, והדאגה האמיתית של המדינה צריכה להיות לתשתית ועתודה".
בינתיים, המועצה הלאומית לספורט הודיעה כי אישרה תוספת תקציבית בהיקף של 44 מיליון שקלים לענפי הספורט בישראל.
במסגרת ישיבתה של המועצה הלאומית שנערכה ביום ד', אישרה המועצה פה אחד את השינויים התקציביים הנובעים ממסמך ההבנות בנושא הכדורגל שנחתם בין משרד הספורט, משרד האוצר, המועצה להסדר ההימורים, ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגות בכדורגל. כעת, משנחתם מסמך ההבנות, יגדל הרווח לחלוקה של מועצת ההימורים לספורט בהיקף של 25 מיליון שקלים. התוספת התקציבית בסך 44 מיליון שקלים לעונות 2015-16 מורכבת מ-25 מיליון שקלים ממועצת ההימורים ו-19 מיליון שקלים שהקצתה המדינה.
4 תגובות לכתיבת תגובה