אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה ההבדל בין ט' לת'?

מה ההבדל בין ט' לת'?

לאן נעלמו בעברית ההבדלים בהגייה של האותיות ט' ו־ת', כ' ו־ק' וס' ו־שׂ', ומה ההבדל בין דּ' דגושה לד' רפה? בועז

12.03.2015, 09:57 | בלדד השוחי

בועז היקר,

כשאליעזר בן־יהודה וחבר מרעיו החיו את השפה העברית הם בחרו באופן מוצהר במבטא היוקרתי של יוצאי ספרד הירושלמים שדיברו במלרע, ביטאו את הדגש החזק ושמרו על הבדלים בין חי"ת לכ"ף ובין אל"ף לעי"ן. זו, בכל אופן, היתה ההחלטה הרשמית. רבים מהדוברים עצמם היו אשכנזים ולא הצליחו לעמוד בה, מה שמסביר למה עד היום רוב האוכלוסיה לא מבחינה בין העיצורים הנ"ל, לא מכפילה אותיות דגושות, ושרה את ההמנון הלאומי במלעיל.

הספרדים, מצדם, איבדו את ההבדל בין צירה לסגול ובין קמץ לפתח. הניקוד הטַבְרָני שבו אנו משתמשים התפתח בסוף האלף הראשון, במיוחד כדי לוודא שההגייה הנכונה לא תישכח, אבל היא נשכחה. אצל הספרדים היא נעלמה לגמרי, והאשכנזים אמנם הבחינו בין סוגי ניקוד שונים, אבל קשה לומר שההגייה שלהם - הם הגו את הקמץ כחולם של ימינו, את הצירה כ"ציירה" ואת החולם כ"חויילם" - שחזרה נאמנה את העברית הקדמונית.

גם האשכנזים וגם רוב הספרדים איבדו בגלות את ההבדל בין טי"ת לתי"ו ובין כ"ף לקו"ף - אבל כאן נכנסים לתמונה התימנים, מדקדקי השפה. ההגייה התימנית שמרה על שש תנועות מובחנות (רק הסגול קופח ונהגה כפתח), על הדגשים, על השוואים ועל ערימה גדולה של עיצורים. הקו"ף, בניגוד לכ"ף, גרונית, כמו האות קא"ף הערבית, וחלק מהקהילות בכלל מבטאות אותה עם גוון ברור של גימ"ל. הטי"ת מגיעה מעומק הלוע, כמו ט"א הערבית, לעומת התי"ו הדגושה שנהגית רגיל והתי"ו הרפה שנהגית כמו הצירוף th במלה האנגלית thing. והדל"ת הרפה נהגית כמו th במלה האנגלית this.

התימנים שמרו גם על ההגייה המקורית של וי"ו עיצורית, שנשמעת כמו W האנגלית, על הרי"ש הרוטטת ועל הגימ"ל הרפה שגם נשמעת קצת כמו רי"ש; אבל אפילו הם כבר לא הבחינו בין סמ"ך לשי"ן שמאלית. את ההבדל הזה איבדו, ככל הנראה, חז"ל בכבודם ובעצמם.

אין לדעת בוודאות כיצד הגו את השי"ן השמאלית בתקופת המקרא - שפות מתפתחות קצת כמו משחק "טלפון שבור", ונהיר שגם בתקופת המקרא הגו אותה אחרת במקומות ובזמנים שונים. חוקרי השפה משערים שהיא נהגתה מאד דומה לסמ"ך, אלא שבמקום שהאוויר יתועל מעל הלשון הוא נפלט משני צדיה, מה שהופך את השי"ן השמאלית - תחזיק חזק - לעיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום. רק חכה עם האימונים עד שתהיה לבד, שלא יחשבו שהשתגעת.

 , איור: ערן מנדל איור: ערן מנדל  , איור: ערן מנדל

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



17 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

17.
את הצירי אני בדרך כלל הוגה E, אבל
את הצירי אני בדרך כלל הוגה E, אבל אם הצירי בא לתשלום דגש (במקום חיריק ולפני א ה ח ע או ר שהיו אמורות להיות דגושות) אני הוגה I כדי שלא יצרום לאוזן. מסיבה דומה, את החולם אני בדרך כלל הוגה O, אבל אם החולם בא לתשלום דגש (במקום קובוץ ולפני א ה ח ע או ר שהיו אמורות להיות דגושות) אני הוגה אותו U. את האות ה אני הוגה כעיצור סדקי חוכך, ויש לה שני אלופונים: אלופון אטום ואלופון קולי; את האלופון האטום אני הוגה כאשר העיצור הזה הוא ההגה הראשון שאני מוציא או אחרי עיצור אטום (ח, ט, כ, ס, פ, צ, ק, ש, ת), בעוד שאת האלופון הקולי אני הוגה אחרי תנועה (כולל חטפים) או אחרי עיצור קולי (ב, ג, ד, ו, ז, י, ל, מ, נ, ע, ר). שוואים נעים אני כמעט שלא הוגה, גם אם לכם קשה להגות אותו במקרים מסוימים כאפס תנועה.
Snow  |  21.10.16
לכל התגובות