"אנחנו" ולא "אני"

לאורך ההיסטוריה קרה לא פעם שמנהיגים ואנשים פרטיים התייחסו לעצמם ברבים, החל מהמלך הנרי השני ב-1169 ועד למרגרט תאצ'ר שהכריזה ב-1989 "הפכנו להיות סבתא". השימוש הזה ברבים בדרך כלל מצביע על כך שהאדם מדבר בשם אחרים ולא רק בשם עצמו, אולם כעת מתברר כי השימוש ב"אנחנו" מסמל גם כי הדובר מתחשב יותר באחרים וככל הנראה מנהיג טוב יותר.

צוות חוקרים בחן את השימוש בכינויי גוף בתקשורת בין אנשים בהקשרים שונים. התיאוריה שלהם גורסת שהשימוש בכינוי גוף (גוף ראשון, שני או שלישי וביחיד מול רבים), יכול להצביע על המעמד של אותו אדם בתוך הקבוצה ואת הסבירות שיצליח לעלות בסולם ההיררכיה בתוך הקבוצה.

כינויי הגוף עוזרים לסמל את ההתמקדות של הדובר. לדוגמה, כשאנשים חשים חוסר ביטחון או שהם בעלי מודעות עצמית גבוהה ישנה סבירות גבוהה יותר שימקדו את המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלהם כלפי פנימה. בהתאם, המחקרים מצאו שאנשים שמתמקדים בנעשה בתוככי הרגש שלהם, משמשים יותר בדיבור בכינוי גוף ראשון יחיד (אני או שלי). לעומת זאת, החוקרים טוענים שאנשים המשתמשים בגוף ראשון רבים או בגוף שני (כמו אנחנו, או אתה), מפגינים התמקדות כלפי חוץ, והרגשות, המחשבות וההתנהגות שלהם מופנים כלפי אחרים.

בנוסף, החוקרים טוענים שההתמקדות הזו כלפי חוץ היא תכונה נדרשת ממנהיגים או אנשים המעוניינים להגיע לעמדות כוח. הסיבה לכך היא שאנשים המפגינים התמקדות רבה בקבוצה ובחבריה, ולא בעצמם, זוכים לרוב למעמד גבוה יותר. לעומת זאת, אנשים שעסוקים בעצמם לא יזכו להערכה הנדרשת מצד הקבוצה כדי להפוך אותם למנהיגים. כינוי הגוף הוא אמנם עניין קטן אך מהווה תמרור אזהרה לאחרים.

על מנת לבדוק את ההשערות הללו, החוקרים הגו חמישה ניסויים שונים, שבהם השפה שימשה במגוון של הקשרים בתקשורת בין אנשים במעמדות שונים. במקרה הראשון, המשתתפים הושמו בקבוצות של ארבעה אנשים עם מנהיג שנבחר בצורה רנדומאלית, והוטלה עליהם משימה המחייבת קבלת החלטות. במקרים השני והשלישי המשתתפים חולקו לקבוצות של שניים והתבקשו לפתור בעיות או לשוחח באופן לא רשמי בפורום מקוון. בשלב הבא הם התבקשו לדווח על התרשמותם לגבי המעמד של האדם השני. במקרה הרביעי, 9 מתנדבים הגישו התכתבות במייל עם עד 20 אנשים אחרים וציינו מה המעמד שלהם ביחס לכל אחד מהאנשים. בניסוי החמישי, אספו החוקרים 40 מכתבים שכתבו חיילים בצבא העירקי תחת משטרו של סאדאם חוסיין. מחצית המכתבים נכתבו על ידי קצינים בדרגות גבוהות לחיילים זוטרים יותר ומחציתם נכתבו על ידי חיילים בדרגה נמוכה למפקדים שלהם.

הניתוח של כל חמשת הניסויים פורסם בכתב העת לשפה ופסיכולוגיה חברתית (Journal of Language and Social Psychology), והוא כולל ממצאים מעט מפתיעים. אנשים במעמד היררכי נמוך יותר השתמשו יותר בכינוי גוף ראשון ביחיד (אני) לעומת אנשים במעמד היררכי גבוה יותר. בדומה, אנשים במעמד גבוה יותר השתמשו יותר בגוף ראשון ברבים (אנחנו). אם כי יוצא מהכלל היחיד בממצא הזה נמצא בניסוי הרביעי של המיילים. עוד נמצא כי שימוש בגוף שני (אתה, שלך) היה נפוץ יותר בשפה של בעלי המעמד הגבוה יותר בכל הניסויים, אך ההשפעה הייתה חלשה יותר בהשוואה לשימוש במילה אנחנו.

תוצאות הניסויים מצביעות על כך שאנשים בעלי מעמד היררכי גבוה יותר אכן מציגים זיקה גדולה יותר כלפי האחרים מאשר בעלי מעמד נמוך יותר, שהם מרוכזים יותר בעצמם. עם זאת, מהניסויים לא ניתן לקבוע האם הזיקה כלפי אחרים הייתה הסיבה לעלייה בסולם הדרגות או שמא היא פשוט נבעה מהמעמד. בכל מקרה, כל הניסויים מדגישים את החשיבות של התמקדות באחרים עבור מי שמעוניין לטפס בסולם הדרגות.

השינוי בהתבטאות מ"אני" ל"אנחנו" אולי לא תהפוך אתכם למלכים או למנכ"לים, אך היא עשויה לעזור לכם לשנות את התפיסה מהתמקדות בעצמי להתמקדות באחרים, להפוך אתכם למודעים יותר לצרכים של אחרים ואולי אפילו להפוך אתכם למנהיגים טובים יותר.