אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכדורגל האנגלי כבר אינו אנגלי צילום: איי פי

הכדורגל האנגלי כבר אינו אנגלי

ייתכן מאוד שהחל מיום שישי כבר לא יהיו יותר נציגות אנגליות בתחרויות של אופ"א, אבל מה שאמור להדאיג יותר את הקבוצות האנגליות זה דווקא אובדן הזהות האנגלית שלהן

16.03.2015, 10:30 | אוריאל דסקל

ייתכן מאוד שעד יום שישי כבר לא יהיו יותר נציגות אנגליות בתחרויות של אופ"א. זו עונה גרועה נוספת של האנגליות באירופה, במה שנראה כמו דעיכה של הכדורגל האנגלי למרות שהכסף הגדול מציף את קופות מועדוני הפרמיירליג.

קראו עוד בכלכליסט

התגודדות השחקנים של צ התגודדות השחקנים של צ'לסי מסביב לשופט במשחק מול פריז סן ז'רמן הובילה להרחקתו של זלאטן איברהימוביץ'. ג'ון גיילס, פרשן כדורגל מ-RTE, הרשת האירית, כינה את הפעולות הללו כ"סרטן" של המשחק | צילום: איי פי התגודדות השחקנים של צ

"ההפסד של צ'לסי מראה לנו שאנחנו לא במקום טוב באירופה", אמר גארי נוויל, עוזר מאמן נבחרת אנגליה ופרשן סקיי ספורטס. "ליברפול בחוץ, טוטנהאם בחוץ, צ'לסי בחוץ, מנצ'סטר סיטי וארסנל בדרך החוצה. אנחנו חייבים להשתפר, הקבוצה שלנו, הטובה ביותר במדינה, הודחה בצדק על ידי קבוצה מצרפת".

אמנם ליגת אירופה מעולם לא עניינה יותר מדי את הקבוצות האנגליות, שבדרך כלל עולות למשחקים הללו בהרכב משני, אבל התוצאות בליגת האלופות אמורות לעורר את דאגת הפרמיירליג, שסובלת גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת יחסי ציבור, מההדחות מאירופה.

בין 2007 ל-2009 אנגליה סיפקה 11 מ-24 הקבוצות שהעפילו לרבע גמר ליגת האלופות ובין 2003 ל-2009 לפרמיירליג היו 7 קבוצות בחצאי הגמר, 4 קבוצות בגמר ושתי זוכות בגמר. ואולם בשלוש השנים האחרונות מועדונים אנגלים ניצחו רק בשבעה משחקי נוק אאוט בצ'מפיונס ליג - שישה מהניצחונות נרשמו לזכותה של צ'לסי. ב-2013 לא היו קבוצות אנגליות ברבע גמר ליגת האלופות וייתכן מאוד שנתון אומלל זה יחזור על עצמו העונה. ספרד היא הליגה הדומיננטית ביותר בליגת האלופות כרגע. ב-2012 ו-2013 סיפקה ארבע קבוצות ברבע הגמר. ב-2014 היו שלוש קבוצות ספרדיות ברבע הגמר כששתי הפינלאיסטיות היו ספרדיות.

הכישלון של האנגליות בולט עוד יותר על רקע ההוצאות הגדולות של הקבוצות הללו. אמנם לריאל מדריד יש את "סגל יום המשחק" היקר ביותר (עלות סגל של 498 מיליון יורו) אבל מנצ'סטר סיטי (413 מיליון יורו) וצ'לסי (402 מיליון יורו) מיד אחריה. פריז סן ז'רמן במקום הרביעי (372 מיליון יורו) וברצלונה לא רחוקה ממנה (351 מיליון יורו). ארסנל (283 מיליון יורו) היתה אמורה להרשים הרבה יותר מול מונאקו (107 מיליון יורו).

אז מה הבעיה? אולי הבעיה היא דווקא הכסף הגדול. "אני חושב שקבוצות אנגליות מתבזות בשוק העברות השחקנים", אמר ג'יימי קארגר, שחקן ליברפול לשעבר ופרשן סקיי ניוז. "תראו את מרקו וראטי מפריז סן ז'רמן, הוא הגיע צעיר מאיטליה והוא היה יכול בקלות לשחק בכל אחת מהקבוצות האנגליות. נראה כי הקבוצות האנגליות לא רוכשות את השחקנים בזמן הנכון". גבריאלה מרקוטי, פרשן וול סטריט ג'ורנל, מחדד את הנקודה הזאת.

"שוק העברות השחקנים באנגליה נהפך ללא יעיל", כותב מרקוטי. "הקבוצות האנגליות הן בין הקבוצות היחידות שיכולות לרכוש שחקן ב-20 מיליון ליש"ט וזה נראה כמו המחיר המינימלי שהקבוצות מחוץ לאנגליה דורשות על השחקנים הללו. בגלל התחרות באנגליה, העובדה שהמון קבוצות יכולות להרשות לעצמן לרכוש שחקנים ב-20 מיליון ליש"ט, אז המחירים הללו קיימים. אבל האם שחקן שנרכש ב-20 מיליון ליש"ט הולך להיות פי 2 יותר טוב משחקן שעלה 10 מיליון ליש"ט? לא בטוח".

בנוסף, אם בתחילת שנות ה-2000 עד תחילת העשור השני של שנות ה-2000, היו "טופ 4" מאוד ברורות, צ'לסי, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וארסנל - אז הכניסה של מנצ'סטר סיטי, העלייה של טוטנהאם וההתחזקות של המתחרות על המקום בצמרת - ניוקאסל, אברטון, סאות'המפטון - הפכו את התחרות לקשה יותר בחזית המקומית, מה שמשפיע באופן ישיר על היכולת בחזית האירופאית.

שחקני ארסנל. האוהדים נוהרים לליגות הנמוכות, צילום: איי אף פי שחקני ארסנל. האוהדים נוהרים לליגות הנמוכות | צילום: איי אף פי שחקני ארסנל. האוהדים נוהרים לליגות הנמוכות, צילום: איי אף פי

הכסף מחק את הזהות

וייתכן שיש סיבות לא "מדעיות" להפסדים של האנגליות.

התגודדות השחקנים של צ'לסי מסביב לשופט במשחק מול פריז סן ז'רמן הובילה להרחקתו של זלאטן איברהימוביץ'. ג'ון גיילס, פרשן כדורגל מ-RTE, הרשת האירית, כינה את הפעולות הללו כ"סרטן" של המשחק - ולמרות שמדובר באימרה טיפה קיצונית, יש כאן נקודה מעניינת. "זו תוצאה של הפיכתה של הפרמיירליג לבידור טלוויזיוני לכל העולם", אומר דיוויד קון, פרשן עסקי הספורט של "הגרדיאן". "חלק מהאספקטים של זה להילחם בכל דרך אפשרית כדי להשיג נקודות (קצת כמו תוכנית ריאלטי) וזה אומר זיוף פציעות, התחזויות והתגודדויות סביב השופט - אנשים לא אוהבים את זה, אבל אנשים ימשיכו לצפות בזה, בגלל שזה מעניין".

 

דייב מאקאיי, "הגרזן" של טוטנהאם, מת באותו השבוע של המשחק בין צ'לסי לפריז סן ז'רמן. הוא היה ג'נטלמן קשוח שהתמונה המפורסמת ביותר שלו היתה שלו תופס בחולצתו של בילי ברמר מלידס, שבעט בו בצורה לא הוגנת. ואולם, מאקאיי לעולם לא היה דורש מהשופט להרחיק את יריבו - מה שהפך לנורמה בכדורגל האנגלי של היום. ה-Hard man האנגלי שמכאיב על פי החוקים גם לא היה מנסה לעבוד על השופט או להתחזות. זה מה שייחד אותו ביחס ליריביו המתוחכמים יותר מאיטליה, צרפת וספרד. הוא בסכנת הכחדה של ממש

הנקודה היא שהכדורגל האנגלי מאבד את הזהות שלו כאנגלי. שחקנים בריטים הם מיעוט הולך ונעלם ממגרשי הכדורגל בפרמיירליג וכך גם הצופים האנגלים, שמאבדים את מקומם באצטדיונים לתיירים. המשחק האנגלי, שבשנות השבעים והשמונים, שלט בכדורגל האירופי עם אלופות אירופה כגון ליברפול, נוטינגהאם פורסט ואסון וילה, קבוצות שמבוססות אך ורק על שחקנים בריטים, נהפך לכל כך בינלאומי ולגלובלי שהזהות שלו כבר נמחקה לחלוטין.

כיום באנגליה האוהדים רוצים לראות את הקבוצה שלהם מנצחת ועושה כל מה שצריך בשביל זה - התחזויות, רמאויות, הגזמות. כל אלו נחשבו ל"סרטן" של המשחק באנגליה (במקומות אחרים התקבלו בהבנה יתרה) וכיום אלו דרכים לגיטימיות.

וגם הכדורגל עצמו השתנה. כדורגל "קונטיננטלי", שנשען על תחכום ומסירות קצרות החליף את הפייטריות הבלתי מתפשרת, שאפיינה את הקבוצות האנגליות הטובות ביותר לאורך השנים. העובדה שמספר הצופים למשחקי הליגות הנמוכות באנגליה הגיע לשיא השיאים, קשורה לכך שיותר ויותר בריטים רוצים לראות "כדורגל אנגלי אמיתי" במחיר סביר ואווירה רועשת של פעם.

בנוסף, נראה כי הכסף הגדול, שברובו מגיע לכיסי השחקנים, הפך את הכדורגל האנגלי יותר להרבה יותר אינדיבדואלי.

נראה כי הכסף הגדול מונע מהקבוצות האנגליות לשחק כדורגל מגובש מספיק. קונספטים שדורשים גיבוש קבוצתי ותיאום מוחלט, כגון לחץ, דאבל טים, טריפל טים, קומפקטיות ותנועה מתואמת ללא כדור, לא מתורגלים בפרמיירליג כמו בליגות האחרות - המתוחכמות יותר מבחינה טקטית. אלה עניינים זרים לכדורגל וגם לתקשורת האנגלית, שתמיד מוצאת אשמים אינדיבדואלים בספיגת שערים ואף פעם לא מנתחת 4–5 טעויות במבנה הקבוצה.

אולי זה משום שהשחקנים באנגליה, כוכבים עשירים יותר מעמיתיהם ביבשת, "לא יכולים להבין שכדורגל הוא משחק סוציאליסטי", לפי ג'ון בארנס, לשעבר כוכב ליברפול. "בבסיס שלו הכדורגל סוציאליסטי, וקבוצות שמבינות את הערך שבעבודה משותפת ודחיפה קולקטיבית לאותו המקום מצליחות. כן, אולי לא כולם מקבלים את אותו השכר, אבל במציאות כולם על המגרש שווים - 11 שחקנים שלכל אחד מהם יש עבודה, ואפילו אם יש היררכיה, לכל אחד יש אותה החשיבות. בגלל תרבות הסלבריטאים שחקנים לא באמת מרגישים שייכים לעיר ולאוהדים ולא חושבים כקולקטיב. חשוב להם מאוד המעמד ומה שחושבים ואומרים עליהם. אלה הבעיות של הפרמיירליג והחברה האנגלית".

יש קורולציה מאוד ברורה בין השקעה כספית להצלחה ספורטיבית. אבל ייתכן מאוד שהשקעה כספית גדולה מדי מביאה סט של בעיות שכסף לא יכול לפתור. ייתכן מאוד שזו הבעיה של הכדורגל האנגלי כרגע.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
משהו קטן.. ועוד משהו
מצחיק שהפסקה "בנוסף, אם בתחילת שנות ה-2000 עד תחילת העשור השני של שנות ה-2000, היו "טופ 4" מאוד ברורות, צ'לסי, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וארסנל - אז הכניסה של מנצ'סטר סיטי, העלייה של טוטנהאם וההתחזקות של המתחרות על המקום בצמרת - ניוקאסל, אברטון, סאות'המפטון - הפכו את התחרות לקשה יותר בחזית המקומית, מה שמשפיע באופן ישיר על היכולת בחזית האירופאית." שמדברת על עד כמה שהתחרות קשה באנגליה. מגיעה דווקא בתקופה שהפער בין צ'לסי שהודחה שבוע שעבר למקום השני הוא 6 נקודות כשצ'לסי עם משחק חסר (הפרש תיאורטי של 9 נקודות - יותר מההפרש של ברצלונה מאתלטיקו הרביעית בספרד רגע לפני הקלאסיקו למשל).. הסיפור פשוט.. האנגלים מעלים באופן מלאכותי את המחירים של השחקנים שלהם כמו שנאמר פה.. הם פשוט משלמים פי 2 ופי 3 יותר מערך השחקן למשחק של הקבוצה (ולא להכנסות של הקבוצה - דבר שגם ריאל חוטאת בו ונכשלת לא מעט בגלל זה).. הם גם על הדרך מנסים לגרום לכל העולם להתיישר עם זה (תראו את סיפורי סוארז, בייל ומודריץ' למשל).. כתוצאה מכך הם מוציאים המון כסף על שחקני קבוצות מרכז טבלה מהליגה הספרדית והגרמנית ומתפלאים כשאלו כושלים מול גרמנים/ספרדים
baryo  |  18.03.15
1.
כלכך הרבה מילים ניתן לקצר
ההצלחה העצומה בכדורגל נובעת בראש ובראשונה מעוני. זה הגורם מספר אחד להצלחה בכל תחום בחיים כולל בכדורגל. העובדה שבאנגליה יותר עשירים זו הבעיה האמיתית של החברה האנגלית בפרט. דווקא הנחשלות בספרד הביאה משם הרבה שחקנים טובים, כנ"ל מאזורים אחרים של אירופה. צריך להחליט על תוכנית רב שנתית שתשפר את השחקן האנגלי, ואז יש מצב להשתפרות. אבל אני חושב שצריך לזכור דבר אחד טוב טוב - הקבוצות המובילות בספרד וגרמניה וגם יובה באיטליה מרכזות את כל השחקנים הכי טוב בארצם במספר מאד מצומצם של קבוצות בעוד שבאנגליה הם מתרכזים במספר רב של קבוצות, וזו הבעיה האמיתית. וגם שחקנים כמו רונלדו ומסי יש פעם ב30 שנה.
אוסי  |  16.03.15