השופט כלוליין לשוני בשירות הרשויות

יותר משקבע השופט עדן תקדים, הוא סלל מסלול חילוט עוקף לחוק איסור הלבנת הון. חוק זה מאפשר חילוט כספי "עבירות מקור" - רשימת עבירות פליליות חמורות ועבירות בעלות אופי מסחרי שמוגדרות בחוק, ושאינה כוללת עבירות מס. חשוב להבין את ההבדל בין העלמת מס להלבנת הון. אלו פרקטיקות הפוכות שצבעי השחור והלבן אפילו מגויסים להמחשת הניגוד הרעיוני ביניהן. בעבירות מס הכסף המקורי "לבן", כלומר כשר, והעלמתו היא העבירה. מכאן הכינוי "הון שחור".

לעומת זאת, מקור הכסף בהלבנת הון הוא פשיעה והניסיון להכשירו מכונה הלבנה. החילוט בחוק איסור הלבנת הון נועד לשים את היד על כספי הפשיעה כדי לפגוע בכוח הכלכלי של השחיתות והפשע המאורגן. הכוונה לא היתה להחמיר במסגרת זו את הטיפול במעלימי מס, אף שהרשויות דווקא לוחצות לכיוון הזה. הצעת חוק שמבקשת להכניס את עבירות המס לרשימת עבירות המקור בחוק איסור הלבנת הון עברה בקריאה ראשונה ושנייה אך טרם הושלמה. השופט עדן התיר כאן את החילוט לבקשת המדינה דרך חוק אחר - פקודת סדר הדין הפלילי - בפרשנות שגובלת בלוליינות לשונית. החילוט בפקודה מדבר על "חפץ" כמו אקדחים ורכבים ששימשו לביצוע עבירה. האם כסף שלא דווח הוא "חפץ" ששימש לביצוע עבירה? השופט השיב בחיוב. לשיטתו, הכספים אינם רק רווחי העבריין, אלא כמו אקדח ומכונית, "האמצעי לביצוע העבירה או שהעבירה בוצעה לגביו".

המחוזי הפך את הכרעת שופטת השלום שרה חביב שנצמדה לפרשנות המסורתית, ולפיה "ניתן היה לכל היותר להורות על תפיסה וחילוט של כספים בגובה המס הנטען, שכן הכספים שאינם כספי מס הם הכנסות כשרות, וחילוט של הכנסות כשרות, לפי השופטת חביב, הוא "פגיעה ישירה בזכויות יסוד קנייניות".

לפנינו שלושה חוקים: איסור הלבנת הון, פקודת סדר הדין הפלילי ופקודת מס הכנסה. שני הראשונים מתירים חילוט "עונשי", שנגזר ממדיניות החמרה שהגיונה ברור - לסרס פשע מאורגן, לתפוס חפצים ששימשו בפועל לביצוע עבירות. בעבירות מס נקבע טיפול שונה - שומה אזרחית וקנסות - שאינו מתיר חילוט כספי המקור הכשרים. זהו עניין למחוקק, ובינתיים העליון יצטרך להכריע בין הגישה המסורתית של חביב לפריצת הדרך של עדן. פריצה שנענתה לרשויות המס, שמצדן ששות לאמץ את הרוחות הנושבות בעולם, בעיקר בארה"ב, הרואות את מעלימי המס באשר הם כאויביה החדשים של האנושות.