אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

בלעדי לכלכליסט

המדינה מחזקת את החזקים גם בתקציבי הרווחה

על פי שיטת התקצוב הקיימת, המדינה מעבירה 3 שקלים על כל שקל שמפקידה הרשות המקומית. כך רשויות מבוססות זוכות לתקצוב יתר

29.03.2015, 06:52 | מיקי פלד
5 מיליארד שקל מחלק בכל שנה משרד הרווחה בין לשכות הרווחה של הרשויות המקומיות כדי לאפשר להן לסייע לאוכלוסיות החלשות והנזקקות ביותר של החברה הישראלית. ואולם, בדיקת "כלכליסט" בקרב 247 עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות מגלה שבגלל שיטת התקצוב הבעייתית של משרד הרווחה, העוגה הזאת מתחלקת בצורה אבסורדית עד כדי שהיא תורמת להרחבת הפערים החברתיים בין הרשויות המקומיות החזקות והעשירות לרשויות המקומיות החלשות והעניות.

קראו עוד בכלכליסט

הבדיקה התבססה על נתוני משרד הרווחה, שהתקבלו לבקשת "כלכליסט" על פי חוק חופש המידע, ועולה ממנה כי מי שזוכה לתקצוב הגבוה ביותר מהמשרד היא המועצה המקומית סביון, אחת משלוש הרשויות העשירות והחזקות בישראל (לצד כפר שמריהו ועומר). סביון, שבה ההכנסה הממוצעת למשפחה היא כ־46 אלף שקל בחודש וההכנסה של העצמאים ככל הנראה גדולה פי כמה, היא גם הרשות שמקבלת את התקציב הגדול ביותר ביחס למספר המטופלים בלשכת הרווחה המקומית — 8,928 שקל בממוצע לשנה לכל אחד מ־195 האנשים הרשומים בה.

* לצפייה בטבלת היישובים המלאה ותקצוב לשכות הרווחה - לחץ כאן

לשם השוואה, במקום האחרון ברשימה הזאת ממוקם הכפר הדרוזי ירכא בגליל, שבו התקציב הממוצע לכל מטופל בלשכת הרווחה היה בשנה שעברה 1,141 שקל. כלומר, בסביון התקציב למטופל הוא פי 7.8 (רשימת היישובים המלאה מפורטת באתר "כלכליסט").

הכסף שמקבלות לשכות הרווחה ניתן נוסף לסיוע הכספי שמעניקים גופי מדינה שונים כמו ביטוח לאומי ומשרד הבינוי, שעוזר בשכר דירה, ונוסף לסיוע של הרשות המקומית בדמות הנחות בארנונה ושכר לימוד בגני הילדים. באופן מסורתי לשכות הרווחה העירוניות הן זרוע השטח של משרד הרווחה עצמו. יושבים בהן עובדים סוציאליים שאחראים לאספקה בפועל של השירותים החברתיים, שלא כוללים קצבאות לטיפול בילדים בסיכון, נשים מוכות, בעלי מוגבלויות, אסירים משוחררים, קשישים עניים, מכורים לסמים ומשפחות במצוקה כלכלית או רגשית.

מלבד התמיכה והעזרה במיצוי זכויות מול רשויות המדינה אמורה לשכת הרווחה להפעיל שורה של כלים כדי לעזור למשפחות, כגון מימון מועדונית ועזרה בקניית מכשיר חשמלי הכרחי כמו מקרר. כאשר ללשכת הרווחה אין אמצעים תקציביים לכך, מטבע הדברים העזרה שהיא יכולה להגיש לנזקקים לשירותיה פוחתת.

התשובה האינסטינקטיבית לשאלה איך צריכים להתחלק תקציבי הרווחה בין הרשויות המקומיות נעה איפשהו בין חלוקה שווה לפי הצרכים בשטח — כך שהתקציב לא יבדיל בין רשויות בעלות אותו מספר של קשישים עניים, ילדים בסיכון וכדומה — לבין מתן עדיפות תקציבית לעיריות חלשות ועניות. אלא שהמציאות שנחשפת שונה לחלוטין. כאשר מסתכלים על נתוני התקציב ביחס למספר המטופלים בלשכה, אי אפשר שלא לשאול איך מערכת הרווחה הגיעה למצב שנראה כל כך חסר היגיון.

אפשר להבין לדוגמה מדוע טבריה מוצאת את עצמה במקום השלישי ברשימה בשל כ־3,200 מקבלי הבטחת הכנסה, 4,500 זקנים עניים ודירוג בקבוצה הרביעית מלמטה במדד החוזק הכלכלי־חברתי (המדד הסוציו־אקונומי של הלמ"ס בכינויו המוכר יותר) של הרשויות המקומיות. אבל למה במקום השני ניצבת הרצליה, המדורגת בעשירון השמיני של חוזק העיריות בישראל? ומדוע במקום החמישי מצויה להבים, אחת הרשויות העשירות במדינה?

ככלל כאשר מסתכלים על העשירייה הראשונה של מקבלי התקציבים ביחס למספר המטופלים מגלים ששש מתוך עשר הרשויות שמקבלות את התקצוב הגבוה ביותר שייכות לאשכולות 8–10 במדד הכלכלי־חברתי, שמבחינת חוזק כלכלי משולים למעמד הבינוני־גבוה, ולעשירון העליון של הרשויות המקומיות. רק במקום ה־11 נמצאת עיר שיכולה להיחשב כחלשה - אופקים, שבה התקציב לכל מטופל היה 6,198 שקל בשנה שעברה, שזה עדיין 37 שקל פחות מאשר בבנימינה.

עוד מבט על תמונת המצב האבסורדית אפשר לקבל מאמצע הרשימה, שם ממוקמות זו אחר זו כפר שמריהו (מקום 93) ושלומי (מקום 94). למרות ההבדלים הכלכליים העמוקים בין שתי הרשויות, רק 4 שקלים מפרידים בין התקציבים הממוצעים למטופל בכל אחת מהן.

כדי למצוא יישובים של בני מיעוטים, שרובם מרכיבים את שלושת האשכולות התחתונים מבחינת חוזק כלכלי־חברתי של הרשויות, יצטרך המחפש להרחיק עד המקום ה־102, שם ממוקם היישוב הדרוזי דליית אל־כרמל, שקיבל בשנה שעברה תקציב של כ־9.7 מיליון שקל ממשרד הרווחה לטובת 2,542 הרשומים בלשכת הרווחה העירונית שלו. לשם השוואה, מבשרת ציון קיבלה בשנה שעברה 12.9 מיליון שקל ממשרד הרווחה עבור 2,213 אנשים שמטופלים בלשכת הרווחה.

מקום אחד מתחת לדליית אל־כרמל אפשר למצוא את לוד, שבה לשכת הרווחה תוקצבה ב־3,814 שקל לכל מטופל, בדיוק חצי מהיחס של חיפה. יישוב ערבי מגיע רק למקום ה־120 ברשימה: נצרת, שבה התקציב למטופל בודד הוא 3,564 שקל בלבד.

אם אין לרשות מאיפה להביא כסף, היא לא תקבל דבר

 

הסיבה להיווצרות הדוגמאות המוזרות הללו ולהבדלים בין הרשויות היא שיטת המאצ'ינג כאמור, שעל פיה מחולקים כספי משרד הרווחה. היא עובדת כך (ראו טבלה): משרד הרווחה קובע שהוא יסבסד ב־75% את שכר העובדים הסוציאליים או את תקציב הפעילויות השונות בלשכות הרווחה העירוניות, אבל זאת רק אם לרשות המקומית יש כסף להשלים את ה־25% הנותרים. אם אין לרשות כסף, היא לא תקבל את ה־75% מהמדינה, ומכאן שלא יהיה תקן לעובד סוציאלי או שלא יהיה כסף להעברת נער בעל צרכים מיוחדים להוסטל מתאים.

לא זו בלבד, אלא שגם התקציב שמופנה לתפעול השוטף — הפעלת תוכניות רווחה שונות, השתתפות במימון שהייה בהוסטל, קופה קטנה לעזרה למשפחות במצוקה במקרים דחופים וכדומה — נקבע בשיטת המאצ'ינג. כלומר, אם לרשות אין 25 שקל לשם הכנסת ילד לתוכנית של ילדים בסיכון, משרד הרווחה לא ייתן לה את 75 השקלים הדרושים להשלמת 100 שקלים, והילד לא ייכנס לתוכנית. פשוט ככה.

עכשיו מגיעה הבוננזה האמיתית. בגלל השיטה נותרים בקופת משרד הרווחה בכל שנה כמה עשרות מיליוני שקלים שהיו אמורים להגיע לרשויות המקומיות החלשות, אך משום שאין להן כסף להשלים את ה־25%, הן לא מקבלות תקציב. במקרה כזה במשרד עושים נכון ומעדיפים שהכסף יעבור לרשות אחרת מאשר שישכב לו סתם כך ללא מעש.

ואולם, אילו הן הרשויות שניתן להעביר להן את הכסף? שוב: רק רשויות שיכולות להשלים את המאצ'ינג, ואלה כמעט תמיד רשויות חזקות. כך מוצאות את עצמן רשויות עשירות כשבידיהן יותר כסף ממה שיועד להן מלכתחילה, ורשויות עניות בדיוק ההפך, כשבידיהן פחות כסף ממה שיועד להן.

כאשר מבצעים את החישוב של הנתונים לפי העשירונים שאליהם משתייכות הרשויות, אפשר לראות שהעשירון העליון מקבל עבור כל מטופל תקציב הגדול פי 2.5 מאשר העשירון התחתון. לכן, בשורה התחתונה, דווקא משרד הרווחה, זה שאמון על צמצום העוני והפערים החברתיים בישראל, הוא אחד מאלה שדוחפים ליצירת הפערים הללו.

אף אחד לא רוצה להתעמת עם הרשויות החזקות

 

פקידים במשרד הרווחה לא מזועזעים מהנתונים הללו, פשוט כי מדובר במציאות מוכרת. כבר ב־2007 כתב מבקר המדינה על הנושא בדו"ח שלו, ובמשרד הרווחה הבטיחו כי הם פועלים לתקן. מי שהיה אז שר הרווחה, יצחק הרצוג, אף חזר כמה פעמים באותה השנה מעל בימת הכנסת על ההבטחה כי הנושא מצוי בטיפול המנכ"ל שלו, נחום איצקוביץ'. הדברים שאמר אז הרצוג בתשובה לשאילתה של ח"כ שלי יחימוביץ' היו ברורים לחלוטין: "הרשויות החלשות מתקשות מאוד להשתתף בחלקן, ולכן אינן נהנות ממלוא התקציב שמגיע להן ממשרד הרווחה, ואת יתרת התקציב שהן אינן מנצלות אנו מעבירים לרשויות החזקות. כך נפגעים תושבים ברשויות החלשות, שמקבלים שירות פחות טוב מתושבים ברשויות החזקות".

איצקוביץ' אכן ישב, חשב, כתב והמליץ. בשיתוף מרכז השלטון המקומי הוא בנה מודל דיפרנציאלי שלפיו ברשויות החלשות ביותר, המדורגות בשני המקומות האחרונים באשכולות הכלכליים־חברתיים, יירד שיעור השתתפות ל־10% בלבד; ברשויות הממוקמות בדירוגים 3–4 שיעור ההשתתפות יהיה 15%; וברשויות חזקות יותר ישלמו השתתפות של 28%. בשלוש הערים הגדולות, שמטבע הדברים מקבלות את מרב התקציבים, ההשתתפות תהיה גדולה עוד יותר.

בסופו של דבר, אומר גורם במשרד הרווחה, "הסיבה שמודלים מהסוג הזה לא עבדו היא שהם דורשים גם מאבק במשרד האוצר, כי בשורה התחתונה צריך להוסיף כסף, אבל את זה ניתן להשיג בגיבוי הפוליטי הנכון מצד השר. הבעיה הגדולה יותר היא שאותו שר צריך לצאת למלחמה ב־15 הרשויות המקומיות הגדולות, כדי שהן ישלמו את המחיר הכלכלי הגדול ביותר, וזה כבר סיפור אחר".

אום אל פאחם, צילום: ערן יופי כהן אום אל פאחם | צילום: ערן יופי כהן אום אל פאחם, צילום: ערן יופי כהן

למרות דבריו של הרצוג בכנסת, למרות דו"ח מבקר המדינה ולמרות המסקנות החד־משמעיות של מנכ"ל המשרד לשעבר במשרד עצמו לא אוהבים להסתכל על אי־השוויון בחלוקת התקציב ללשכות דרך הפריזמה של התקציב לנפש.

הסיבה היא כי לדעת כל העוסקים בתחום יש הבדלים באופן הטיפול בין המגזר היהודי, במיוחד במרכז הארץ, לבין המגזר הערבי. אותם הבדלים מסבירים לפחות חלק מהפערים התקציביים.

כך, אם במגזר היהודי הטיפול בבן משפחה בעל צרכים מיוחדים מתבצע בהוסטל מחוץ לבית, במגזר הערבי הטיפול הוא בתוך הבית, ומכיוון שעלות השהות בהוסטל יכולה להגיע גם לכ־15 אלף שקל בחודש, פי שלושה מעלות הטיפול בבית, גם ההקצאות ללשכות הרווחה של שני המגזרים שונות.

בתגובה אומר פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית, מבין כותבי ספר על הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות, כי "מלכתחילה בכלל לא בטוח שבמגזר הערבי היו בוחרים להשאיר את המטופל בבית אם היתה להם האפשרות של הוסטל". כלומר, הבעיה בתגובה של משרד הרווחה היא שהם לא חושבים שאולי השירות לא נפוץ במגזר הערבי כמו במגזר היהודי פשוט כי אין לרשות כסף להוסטלים. וכך נוצר מעגל שבו לרשות אין כסף להשמה בהוסטלים, אז המטופלים נשארים בבית, ומשרד הרווחה מקצה פחות כסף לרשות וחוזר חלילה. עם זאת, אומר דהן, גם אם זה המצב, אין סיבה שלא תהיה העדפה לרשויות חלשות כדי לאפשר להן לסגור את הפער מול הרשויות החזקות.

"התקיימו דיונים על שיטת מימון דיפרנציאלית"

 

ממשרד הרווחה נמסר: "מדיניות המשרד היא מתן עדיפות לרשויות הקטנות, החלשות והפריפריאליות. שיעור התקציב המוקצה לרשויות במגזר הערבי אינו משקף, מאחר שנמצא כי בסעיפים המיועדים לסידור חוץ־ביתי שיעור ניצול התקציב ברשויות במגזר הערבי נמוך מאוד על רקע מאפיינים תרבותיים.

בנוגע לשיטת המאצ'ינג התקיימו בשנים האחרונות דיונים על מימון דיפרנציאלי של תקציב הרווחה ברשויות המקומיות, ובמסגרתם הוצעו כמה חלופות. בחלקן הפחתת השתתפות הרשויות באשכולות הנמוכים ממומנת באמצעות הגדלת החלק של הרשויות באשכולות הגבוהים, ובחלקן נדרשת תוספת תקציב חיצונית למימון ההפחתה. ראוי לציין כי יש חשש שבמקרה של הפחתת המימון הדיפרנציאלי ברשויות חלשות לא תופנה התוספת להגדלת שירותי הרווחה, אלא לשימושים אחרים". 

תגיות

34 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

34.
ראשית האיש צודק !!!
כן יקירי אתה צודק . חוץ כמובן מהגידופים נגד החזירים הלבנים. בתור אשכנזי שמשפחתו הגיע הנה בלי כלום והגיעה לאן שהיגעה בעשר אצבעות, חלאס עם השרלטנות והסיסמאות . עניינית, צריכה להיות כאן מגמה הפוכה כפי שכתב ידידי מספר 26 שעיקר התקציבים צריכים להיות מופנים למקומות עם הכנסה ממוצעת קטנה יותר או מתחת לממוצע בשביל להשקיע ברווחה ובהשכלה , זה המפתח להצלחה שתביא להצלחה ורווחה כלכלית ואישית. חג שמח.
ל 26 - מאת חזיר לבן מרעננה , רעננה  |  29.03.15
31.
זה לא מפתיע
עם ראש ממשלה קפיטליסט שכל שאיפתו היא להפריט שרותים לפשוטי המדינה זה ברור. מאז שמר נתניהו פעיל בכנסת בכל תפקידיו הוא רק מוריד הטבות ומפריט שרותים חיונים, לצערי תקוותי שיפסיד בבחירות לא התממשה לכן אני כבר מעכשיו מתחיל להדק את החגורה חג שמח לכל התושבים
דב , צפון  |  29.03.15
לכל התגובות