אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

מבחן רכב: ד"ר כביש ומיסטר שטח

כל התכונות שהופכות את הסוזוקי ג'ימני לסיוט בכביש הופכות אותו לתענוג בשטח: הנוקשות, האטיות והיעדר הבידוד הקולי מתגלים כנכסים כשיורדים מהאספלט ונכנסים למדבר. הדגם הפופולרי חוזר לישראל אחרי היעדרות של ארבע שנים, לשמחת כל מי שמעוניין ברכב שטח שלא מחייב נטילת משכנתא

29.03.2015, 23:59 | תומר הדר

המסלול של נחל לבן מתחיל לא רחוק מצומת משאבים שבנגב. כל מה שצריך לעשות זה לנסוע כמה קילומטרים בכיוון ניצנה, לחלוף על פני הפנייה שמאלה אל מצפה רמון, ולהפנות את ההגה חזק בכיוון מצרים. המסלול מתעתע: הוא מתחיל כמו יתר המדבר, בגבעות נמוכות זרועות בחלוקי נחל, אך במהרה חלוקי הנחל מתמזגים לתוך דיונות בגובה עשרות מטרים. אחרי שיורדים כאן גשמים — מאורע נדיר בפני עצמו — גבעות החול מתכסות בצמחייה מדברית נמוכה. מכוניות ליסינג לא תמצאו כאן. גמלים דווקא כן. כאן אפשר לתת גז, אבל צריך גם לשים לב: אחרי 40 דקות נסיעה מהירה עובר מעל ערוץ הנחל גשר משולט היטב. אפשר להכין קפה בצל ולספר לחבר'ה שקפצתם למצרים לשתות קפה.

כדי לנסוע במסלול נחל לבן נדרש רכב שטח אמיתי, עם שלדת סולם והילוכי כוח. לא רכב כביש־שטח רך, כמו דאצ'יה דאסטר או סובארו פורסטר שיסבלו במהרה מהתחממות תמסורת. אלא שרכבים כאלה הופכים נדירים ורובם עולים יותר מ־200 אלף שקל. בקבוצה זו בולט רכב אחד, שזכה בישראל להצלחה ניכרת, אך שיווקו הופסק דווקא בשיא: סוזוקי ג'ימני.

קשיחות עם מעמד מיתולוגי

 

זה הסיפור של הג'ימני: מאז שנות השישים התמחתה סוזוקי בייצור של רכבי שטח קטנים. המתכון פשוט: שני סרנים חיים, כמו בג'יפ רנגלר או לנדרובר דיפנדר, תיבת העברה עם הילוכי כוח ושלדת סולם. בשנות השמונים הסמוראי, אביו של הג'ימני, זכה למעמד מיתולוגי בשל קשיחותו. ב־1998 הוא הוחלף על ידי הג'ימני, שהיה דומה לו בהרבה מובנים.

במהרה הג'ימני הפך בישראל ללהיט. בעיני הישראלים היה לו כל מה שצריך, כלומר מראה של רכב שטח קשוח. מה שישראלים רבים לא ידעו הוא שהג'ימני הוא באמת רכב שטח קשוח, על כל המשתמע מכך.

מסיבה זו ג'ימנים רבים נמכרו לאחר חודשי בעלות ספורים, ועברו לידיהם של אלפי חובבי שטח ישראלים שהמתינו להם בזרועות פתוחות בשוק היד השנייה.

סוזוקי ג סוזוקי ג'ימני סוזוקי ג

בשנת 2011 הופסק שיווקו של הג'ימני בארץ: היעדרה של מערכת בקרת יציבות אלקטרונית, פריט חובה בכל מכוניות הנוסעים שנמכרו בישראל, הפך את הג'ימני ללא חוקי בישראל. כעת בסוזוקי הוחלט להוסיף לו בקרת יציבות — והיבוא חודש.

מבחינה מכנית, הג'ימני החדש זהה כמעט לחלוטין לאלה שנמכרו כאן עד לפני ארבע שנים, אך כעת התווספו לרשימת האבזור פינוקים שבעליהם של ג'ימני ישנים יכלו רק לפנטז עליהם: בקרת יציבות, נורה שמצביעה על אובדן לחץ בצמיגים, ואפילו שעון דיגיטלי לכמות הדלק וחום המנוע.

הגריל עבר גם הוא שדרוג: עכשיו הוא צבוע בצבע כרום נוראי. במכסה המנוע התווסף כונס אוויר גדול, כזה שאינו מוביל לשום מקום ולא מקרר שום דבר.

בקושי מקום לילד וצידנית

 

אנא הביאו בחשבון: אם אין לכם כוונה לבקר בשטח, עדיף שתיקחו את הכסף שהתכוונתם להשקיע ברכישת סוזוקי ג'ימני ותרכשו משפחתית, או ג'יפון רך. אלה הרבה יותר נוחים ומהנים בכביש מהג'ימני. למעשה, ישנם גם אופנועים שיותר נוחים ומהנים בכביש מהג'ימני. ראשית, הוא זעיר ודורש יצירתיות בהעמסה. ילד ראשון אפשר לשים בכיסא. צידנית אפשר לדחוף לידו. ילד שני אפשר לשים על הגג, או בבית. אפשר אולי לקפל את המושב האחורי ואז להכניס את הצידנית במאונך, ואז יש מקום להכניס שקית של גרעינים. או ערכת קפה. לא יחד. תא המטען יכול להכיל במקרה הטוב ערכה לתיקון תקרים.

סוזוקי ג סוזוקי ג'ימני סוזוקי ג

הג'ימני גם נוקשה. מדובר ברכב היחיד שנמכר בישראל עם שני סרנים חיים שעולה פחות מ־200 אלף שקל (הבא בתור הוא ג'יפ רנגלר). הג'ימני גם בורך ביציבות כיוונית מפוקפקת. דמיינו מלבן שנוסע בכביש במהירות של 100 קמ"ש, על הצד הצר. התנועה בכביש חוצה ישראל נעה במהירות קבועה של 130 קמ"ש. שר התחבורה הבטיח לפני שנתיים שזו תהיה המהירות החוקית. בינתיים זה לא ממש קרה, אך כולם נוסעים 130 קמ"ש בכל מקרה. ג'ימיני לא יכול. מעל 100 קמ"ש המנוע שואג. רוחות צד פוגעות בג'ימני כמו פגזים. עדיף לאט. עד השטח.

בשטח מתגלה מדוע ג'ימני משומש נמכר היום במחיר גבוה מהותית מעל מחיר המחירון הרשמי — כי בשטח ג'ימני מעולה. כל התכונות שהופכות אותו לסיוט בכביש הופכות אותו לתענוג בשטח: ראשית יש לשלב ארבע על ארבע באמצעות כפתור. ואז לשלב ארבע על ארבע עם הילוך הכוח. ואז לפתע הכל הגיוני. הסיבה שג'ימני כל כך לא יציב בכביש היא בסיס הגלגלים הקצר. בשטח זה מעולה. הג'ימני יכול לטפס עליות תלולות בלי להניד עפעף. בכביש הסרנים החיים הופכים את הנסיעה לנוקשה — בשטח הסרנים החיים מאפשרים לג'ימני להתקדם כמעט בכל מצב בלי שגלגל אחד ייאבד אחיזה עם הקרקע. בכביש היעדר בידוד קולי הוא חיסרון. בשטח, כשכל אבן שפוגעת במרכב נשמעת היטב, כשכל גרגר חצץ נשמע היטב פוגע בכנפיים, אפשר להתחבר לקרקע בצורה הכי טובה שיש. לחוש את עומקו של החול. לדעת אם האבנים למטה חדות ומאיימות על שלמות הצמיגים או סתם בלתי מאיימות. והיעדרו של הגודל הפיזי הופך גם הוא ליתרון. אין כאן מכסה מנוע ענק שמסתיר את הסלעים מקדימה. אם הרכב חולף במים, אפשר להוציא את היד מהחלון ולהרטיב את קצות האצבעות. רק צריך לזכור שני דברים חשובים: לרכוש ארבעה צמיגי שטח ראויים, ואם אפשר אז גם ערכה למיגון של הגחון.

לא לחובבי תדמית

 

בעלי ג'ימני טוענים שמכירה היא עניין קשה לנפש. הם לא לחלוטין טועים. אפשר לרכוש גם ג'יפ רנגלר קשוח, אך הוא עולה כמו שליש דירה חדשה. במחיר דומה ניתן לרכוש טויוטה לנד קרוזר או לנד רובר דיסקאברי, אך הם מיועדים לקהל חובב כביש ותדמית לא פחות מלחובבי השטח. דווקא הג'ימני, שעולה פחות ממכונית משפחתית ממוצעת, יוצר חיץ ברור בין מי שבאמת מעוניין ברכב שטח ובין מי שמעוניין ברכב כאילו. במקרה כזה מומלץ לחשוב היטב. ולבחור בקפה במצרים.  

תגיות